המקור לחיוב אכילת סעודת שבת בליל שבת דייקא

[מתיישב]

ברשב"ם מסכת פסחים דף צט עמוד ב כתב

אפילו ערבי שבתות כו'. אליבא דרבי יהודה כדי שיהא קידוש וסעודת שבת חביב עליו:

מה המקור שיש חיוב לאכול סעודת שבת בליל שבת דווקא, ולכאו' יכול הוא לאכול ג' סעודות בשבת ביום, ואם משום קידוש במקום סעודה, מה שייך לומר בזה כדי שתהא סעודת שבת חביב עליו.

[עתניאל בן קנז]

מגן אברהם סימן רעד ס"ק ב

כתב הרא"ש פ' ערבי פסחים טעימו מידי וכו', ועל מה שלא היו אוכלין בליל שבת לא היה מקפיד דיכול לקיים ג' סעודות למחר עכ"ל. ועסי' רצ"א, וכ"מ סימן ער"א ס"ו, וע"ש בב"י בשם הר"ן ורא"ש.
ומכל מקום צריך לשתות יין אחר הקידוש, כמ"ש סי' ער"ג ס"ה.
וכן משמע בפ' כל כתבי דף קי"ט, דאמרינן 'לעולם יסדר אדם שלחנו בערב שבת אף על פי שאין צריך אלא לכזית, ולעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת וכו''. וכי היכא דההיא דמוצאי שבת אינה חובה כל כך, הוא הדין בערב שבת.
ומ"מ יש להחמיר, דהא אפי' מבעוד יום אסור לאכול כדי שיאכל בלילה לתיאבון, כמ"ש סי' רמ"ט.
אלא דאין חובה כל כך, ואם יש קצת אונס יכול לדחות הסעודה עד למחר. ובלבד שיקדש היום כמ"ש סימן ער"ג ס"ה

[מתיישב]

יישר כוחך עתניאל.
מדברי המ"א לכאו' מבואר להדיא שאין כל כך חיוב לאכול סעודה בליל שבת ולפי"ז מתעצמת הקושיא מדוע אמרו לא יאכל מן המנחה ולמעלה וכפי שפירש הרשב"ם כדי שיאכל סעודת שבת לתיאבון, בשעה שאין כל כך חיוב לאכול אז סעודה, ומקורו אינו ברור.
ואפשר שכוונת הרשב"ם לומר כדי שיוכל לקדש על היין לתיאבון וצ"ע.
כמו כן בזכרוני, שבשו"ת בצל החכמה כותב לדון האם צריך לחזור ולברך במידה ושכח לומר רצה בליל שבת שהרי אין חיוב סעודה בליל שבת, ואיני זוכר כעת מקומו.
--
אבקש להוסיף.
שאם צריך לאכול משום קידוש במקום סעודה אין זה נחשב כחייב בסעודה כדי שיצטרך לחזור ולברך, וראה בארוכה בספר זכרון שמואל להגאון רב שמואל רוזובסקי ז"ל בעניין יעלה ויבוא בחול המועד שאין צריך לחזור ולברך היות וכל הסעודה נועדה רק כדי שיוכל לשתות יין עיין שם, והוא הדין כאן. כנלע"ד.

[אביר יעקב]

מונח לי בזכרוני שהמגן אברהם מביא שכן משמע מדברי הזוהר הק'

[בקרו טלה]

מונח לי בזכרוני שהמגן אברהם מביא שכן משמע מדברי הזוהר הק'

סימן רע"א (ד) והא דתניא. עיין זוהר יתרו ע' קנ"ז וז"ל בעי' לסדר פתוריה בליליא דשבתא בנהמא ובמזוני וכו'.

כמו כן בזכרוני, שבשו"ת בצל החכמה כותב לדון האם צריך לחזור ולברך במידה ושכח לומר רצה בליל שבת שהרי אין חיוב סעודה בליל שבת, ואיני זוכר כעת מקומו.

ח"ד סי' ק"ע

[מתיישב]

מוזר מאוד מדוע צריך לבוא לדברי הזוהר הק' אחר שהוא מפורש בתלמוד בשבת קיט,ב והביאו התוס' בערבי פסחים ק,ב ד"ה שאין מביאין וכו' וכתבו שם בשם השאילתות כי היכי דתיתי סעודתא ביקרא דשבתא. כלומר, משום כבוד השבת.
אך הדבר פשוט שאין זה חיוב מדינא דגמ' אלא מנהג טוב, וראה גם בתוס' שם בזה"ל. ויש מפרש זכר למן שלא היה יורד בשבתות וי"ט והיה טל מלמעלה ומלמטה והמן בינתים. עכ"ל. כלומר, שיש לפרוס מפה לא משום סעודה לכבוד השבת אלא מפני המן.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט עמוד ב
תניא, רבי יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך. ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו, מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו.

תוספות מסכת פסחים דף ק עמוד ב
שאין מביאין את השלחן אא"כ קידש - והא דאמר בכל כתבי (שבת דף קיט:) מצא שלחן ערוך מלאך טוב אומר כו' לא קשה דערוך הוא במקום אחר אך אין מביאין אותו למקום סעודה עד אחר קידוש ועכשיו שלחנות שלנו שהם גדולים יותר מדאי וקשה להביאם אחר קידוש שלא להפסיק כל כך בין קידוש לסעודה אנו רגילין לפרוס מפה ולקדש והטעם מפורש בשאילתות כי היכי דתיתי סעודתא ביקרא דשבתא ויש מפרש זכר למן שלא היה יורד בשבתות וי"ט והיה טל מלמעלה ומלמטה והמן בינתים.

[אביר יעקב]

כיון שענין הסעודות אפופין נורא הוד וכמו שחוזין איך שהאר"י הק' תיקן ואיזן הזמירות הקדושים ע"פ הזוהר, לא רחוק שגם המגן אברהם יזכיר את דברי הזוהר בהאי עניניא, [אף שמבואר כן בש"ס] ומה כל התימה בדבר, ופשט הוא.

[עדיאל ברויאר]

מגן אברהם סימן רעד ס"ק ב

כתב הרא"ש פ' ערבי פסחים טעימו מידי וכו', ועל מה שלא היו אוכלין בליל שבת לא היה מקפיד דיכול לקיים ג' סעודות למחר עכ"ל. ועסי' רצ"א, וכ"מ סימן ער"א ס"ו, וע"ש בב"י בשם הר"ן ורא"ש.
ומכל מקום צריך לשתות יין אחר הקידוש, כמ"ש סי' ער"ג ס"ה.
וכן משמע בפ' כל כתבי דף קי"ט, דאמרינן 'לעולם יסדר אדם שלחנו בערב שבת אף על פי שאין צריך אלא לכזית, ולעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת וכו''. וכי היכא דההיא דמוצאי שבת אינה חובה כל כך, הוא הדין בערב שבת.
ומ"מ יש להחמיר, דהא אפי' מבעוד יום אסור לאכול כדי שיאכל בלילה לתיאבון, כמ"ש סי' רמ"ט.
אלא דאין חובה כל כך, ואם יש קצת אונס יכול לדחות הסעודה עד למחר. ובלבד שיקדש היום כמ"ש סימן ער"ג ס"ה

מה שהביא המג"א ראייה מפרק כל כתבי, לכאו' אינה ראייה כל כך, דהא כל המימרא עוסקת בעניין סידור השולחן, ובזה באמת אין חובה כל כך. אבל לסעוד שפיר אפשר לומר שיש חובה גמורה יותר מבסעודה רביעית.
ובאשר לעיקר הדין - לדעת בה"ג באמת אין צורך לחלק את הסעודות לפי היום. אולם לכאורה יש להביא כמה ראיות שהיה פשוט לתנאים שמחלקים לפי היום (אם כי אין הכרח שחובה לחלק כך):

משנה שבת פט"ז מ"ב
כיצד נפלה דליקה בלילי שבת מצילין מזון שלש סעודות בשחרית מצילין מזון שתי סעודות במנחה מזון סעודה אחת

תלמוד בבלי שבת קיח ע"א
תנו רבנן: קערות שאכל בהן ערבית מדיחן לאכול בהן שחרית, שחרית - מדיחן לאכול בהן בצהרים, בצהרים - מדיחן לאכול בהן במנחה. מן המנחה ואילך שוב אינו מדיח, אבל כוסות וקיתוניות וצלוחיות - מדיח והולך כל היום כולו, לפי שאין קבע לשתיה.

וכן היה פשוט לאמוראים, עי' שם בגמרא בכל הדיון בדעת ר' חידקא ורבנן, שפשוט שהוא אוכל באורתא.

[ועי' ברא"ש שבת פט"ז סי' ה, שהוכיח מהברייתא דלא כבה"ג לעניין סעודה שלישית, שצריכה להיות דווקא לאחר המנחה. ולפי דבריו, לפום ריהטא, נראה שהיה לו להוכיח כן גם לעניין סעודת הערב!]

[מתיישב]

עדיאל.
יתכן ויש לדחות קצת את הראיות שכתבת להביא בטוב טעם.

והוא. שחילקו את הסעודות ללילה וליום היות ויש לאכול בשבת גם משום דין עונג שבת, ואסור לצום ולהיות רעב בשבת מדין עונג. והדרך הוא לאכול סעודה בלילה ושתי סעודות ביום. (ומצאתי שכבר היה על כך אשכול אך איני מוצא אותו כעת) אמנם כאשר אינו תאב לאכול אין כל עניין בסעודת שבת מעבר לכזית, וכדי לצאת חובת ג' סעודות יספיק לו כזיתים בלבד. כמו כן יכול לאכול את כל הג' כזיתים ביום וכמו שכתבתי לעיל.

ועיין ברמב"ם פרק ל הלכה ד' מהלכות שבת ובביאור הגר"א סימן תקכ"ט ועוד.
ויש להאריך בזה עוד.