מילים בארמית שהשתרבבו לסלנג ולשפה העברית

[ממרומי היער]

לאחרונה שמתי לב שיש הרבה הרבה מילים שיש להם מקור בארמית. לדוגמא :

אשכחיה (מצאו, מצא אותו) / שכיח - מצוי

סודר (בד, בגד) / סוודר - בגד מחמם

נפקא (יוצא) / חברת הפקות - הוצאה לאור

אבא ואמא היא מילה בארמית

אומצא (בשר ע"ג גחלים קידושין ל.)

ועוד ועוד, אשמח להתעשר מעוד דוגמאות מלומדי בית המדרש.

יישר כח

[יאיר]

סבא, חוכא ואיטלולא...

[יאיר]

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7% ... 7.99.D7.AA

לשון התלמוד הבבלי השפיעה רבות על הלשון העברית בת ימינו: משוררים וסופרים שאבו מהתלמוד ביטויים הן בעברית והן בארמית, ושילבו אותם ביצירותיהם; שופטים ועורכי דין נזקקו להם בטיעונים משפטיים; מחדשי השפה השתמשו באוצר הלשוני כדי לחדש מונחים מדעיים, וגם אנשים שאינם משכילים במיוחד (ובעיקר במגזרים הדתיים) משתמשים בהם בחיי היום יום.
דוגמאות לביטויים וניבים שחדרו לשפת ימינו מהתלמוד הבבלי: איפכא מסתברא (ההפך מסתבר), שחדר עד לתוך ענף המודיעין הישראלי, איסתרא בלגינא קיש קיש קריא (כד ריק ובו אבן אחת עושה רעש, ובהשאלה: אדם טיפש וריקני מחולל מהומה), בוקי סריקי (דברים בטלים ושגויים), בסייעתא דשמיא (בעזרת השם), לכל מאן דבעי (לכל המעוניין), חוכא ואיטלולא (לעג וקלס), כהאי לישנא (כדברים האלו), רחמנא ליצלן (אלוהים ישמור ויציל), גירסא דינקותא (לימוד הילדוּת), ועוד רבים.
מילים ארמיות בבליות רבות חדרו לשפה העברית והוטמעו בה: אדרבה (להפך), אסמכתא (סימוכין), בדיעבד (לאחר מעשה), ועוד רבות.
השפעה מיוחדת יש ללשון התלמוד על לשון המשפט, וזאת משום שחלק ניכר משופטי מדינת ישראל בראשיתה היו אמונים, לפחות בחלקם, על התלמוד הבבלי, ונזקקו ללשונו בעת שכתבו את פסקי הדין שלהם. בין היתר ניתן לציין את המילים מוֹתב (מושב של בית המשפט), מכללא (מתוך הכלל), השופט קמא (השופט בערכה הראשונה), רישא וסיפא (תחילה וסוף של סעיפים), אליבא דכולי עלמא (לדעת כל העולם), לית מאן דפליג (אין מי שחולק), מאי נפקא מינה (מה יוצא מזה), פשיטא (הרי זה פשוט) ועוד.
העברית הישראלית ירשה מהעברית הרבנית מספר מילים שמינן זכר, ואשר נתפסו כמילים עבריות שמינן נקבה בשל סיומת היידוע הארמית a־ שלהן. דוגמאות לכך הן קושיה, סוגיה, עובדה, גרסה - כולן ממין זכר בארמית (במקור: קושיא, סוגיא, עובדא, גרסא) אבל ממין נקבה בעברית. חלק מן המילים הארמיות חדרו לעברית החדשה בתיווך היידיש, כגון "דווקא" ו"חוצפה".

[טוב להודות]

מכאן
http://www.safa-ivrit.org/imported/aramaic.php

♦ אבא – אב, האב; אבי (ככינוי של ילד לאביו).
♦ אגב – בגלל, באמצעות; על גבי [בהזדמנות זו; מילת מעבר לדיבור על עניין משני].
┘ אגב אורחא – דרך אגב [תוך כדי; בהזדמנות זו].
♦ אגרה – שכר, רווח [תשלום או מס שמשלמים לרשות עבור הזכות להשתמש בשרותיה].
♦ אדיש – אדם שלא נוגע לו מה שקורה סביבו; שאין לו העדפה בין אפשרויות שונות.
♦ אדרבא – גדולה מזו [להפך, מסתבר לומר בדיוק את ההפך].
♦ אורחא – דרך, הדרך; אופן.
┘ אגב אורחא – דרך אגב [תוך כדי; בהזדמנות זו].
♦ אוריין – תורה, לימוד.
┘ בר אוריין – בן תורה, תלמיד תורה.
♦ אורייתא – תורה, התורה; חוקי התורה.
┘ אורייתא קדישתא – התורה הקדושה.
┘ דאורייתא – מן התורה [מצווה שמקורה בתורה, בניגוד למצווה דרבנן שנקבעה על ידי החכמים].
♦ אזל² – הלך, עזב.
♦ אי – אם.
♦ אי – הרי.
┘ אי לכך – הרי לכך [לפיכך, לכן].
♦ אידך – אחר, ההוא.
┘ ואידך – והאחר [מה אומר על זה האחר, בעל הדעה המנוגדת?].
┘ מאידך – מצד שני.
♦ איטלולא – ליצנות.
┘ חוכא ואיטלולא – צחוק וצהלה, צחוק ולעג.
♦ איכא – יש, אפשר.
♦ אין³ – כן.
♦ אינהו – הם.
♦ איניש – אדם; איש כלשהו.
♦ איפכא – הפך, ההפך.
♦ אית – יש.
♦ אלא – אם לא [כי אם; רק דבר זה].
┘ אלא מאי – אלא ש..; אולם, עם זאת.
♦ אליבא ד.. – על הלב של [לפי, לשיטת].
♦ אלים² – חזק פיזית, נחוש בדעתו.
♦ אמא – אם, האם; אמי (ככינוי של ילד לאימו).
♦ אמורא – דובר, מלומד הפותח בדיון [כינוי לאחד מחכמי התלמוד שלאחר חתימת המשנה ועד סוף המאה החמישית בערך].
♦ אמתלה – דבר שיש בו ממש, נימוק מתקבל על הדעת לביטול או לשינוי של עדות [תואנה, תרוץ שנוח להשתמש בו כדי להצדיק מעשה או התחמקות ממעשה].
♦ אנא² – אני.
♦ אנן – אנחנו.
♦ אנפין – פנים; מראה חיצוני, חזית.
♦ אסותא – רפואה, מרפא.
♦ ארחי פרחי – אורחים ומבקרים לרגע [עניים, נוודים, חסרי בית; ריקים ופוחזים].
♦ ארעא – ארץ.
┘ עפרא דארעא – עפר הארץ [כינוי לדבר חסר ערך].
♦ אשתקד – השנה שעברה.
♦ אתחלתא – התחלה.
┘ אתחלתא דגאולה – ראשית הגאולה; סימנים ראשונים לגאולה.
♦ אתמהא – מוזר. תמוה הדבר.
♦ אתנחתה – הפסקה קצרה (מהשורש נו"ח).
♦ אתר – מקום [מתחם המשמש לפעילות מסוג מסוים].
┘ לאלתר – במקום, מייד.
♦ אתרא – מקום, המקום.
┘ אתרא קדישא – מקום קדוש [שמו של ארגון חרדי השומר על החופרים במקומות קבורה].
┘ מרא דאתרא – אדון המקום [כינוי לרב העיר או היישוב].

[יאיר]

http://www.safa-ivrit.org/shop.php
ויש שם ספר שניתן לרכוש:
מילון כיס ארמי-עברי
מילים שבשימוש בעברית, ביטויים ופתגמים

מילים, ביטויים ופתגמים שחדרו לעברית.
מבוא בלשני על הקשר שבין הארמית והעברית.
ניקוד והגיית המילים בארמית הבבלית היהודית.
פירוש המונחים התלמודיים בלשון חז"ל.
משמעות ושימוש בלשון ימינו.

מהדורה שניה. 94 עמ', כריכה רכה.

38 ש"ח, כולל דמי משלוח בארץ.

[אלי כהן]

גם המילה "השתרבבו" שבה נקטת בכותרת, היא בעצמה מארמית (למשל בביצה מובא "אישתרבובי אישתרבוב" ועוד כיו"ב בכמה מקומות בש"ס).
לא זו אף זו: אפילו המילה "מילה" שבה השתמשת בכותרת, גם היא מארמית ("מילתא", וברבים: "מילי").

[לייבעדיג יענקל]

ידידי הרב יעקב לויפר כתב ע"כ סדרת מאמרים מעניינת מאוד בשם 'מן ארם לישראל'. אצרפם כאן בעז"ה לתועלת המעיינים.
- - -
מחקתי את המאמר הבודד היות שהרב מה שנכון העלה בטובו את הכל בקובץ אחד. הודעתו נמצאת בהמשך האשכול.

[לייבעדיג יענקל]

מחקתי מהטעם הנ"ל

[לייבעדיג יענקל]

כנ"ל

[לייבעדיג יענקל]

כנ"ל

[לייבעדיג יענקל]

כנ"ל

[יעקובי]

אפילו המילה "מילה" שבה השתמשת בכותרת, גם היא מארמית ("מילתא", וברבים: "מילי").

כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כלה:
(תהלים קלט, ד)

[לייבעדיג יענקל]

מחקתי כנ"ל

[לייבעדיג יענקל]

כנ"ל

[מה שנכון נכון]

ליתר נוחות מצו"ב כל השבע בקובץ יחד.

מן ארם לישראל.pdf

(831.16 KiB) הורד 1233 פעמים

[מה שנכון נכון]

אפילו המילה "מילה" שבה השתמשת בכותרת, גם היא מארמית ("מילתא", וברבים: "מילי").

כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כלה:
(תהלים קלט, ד)

ומלתו על לשוני. ש"ב כג,ב.

כמדומני שמלתא ומילי בארמית משמעותם ענינים, דברים.

[אלי כהן]

אפילו המילה "מילה" שבה השתמשת בכותרת, גם היא מארמית ("מילתא", וברבים: "מילי").

כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כלה:
(תהלים קלט, ד)

ומלתו על לשוני. ש"ב כג,ב.

כמדומני שמלתא ומילי בארמית משמעותם ענינים, דברים.

א. "מילי" = "דברים".

ב. "מילי" דאורייתא = "דברי" תורה.

ג. ואמרו "מילי" דאפילו בימי יהושע בן נון לא איתמר כוותיהו = ואמרו "דברים" וכו' (שבת קד ע"א).

ד. כל "מילי" דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו = כל "דברי" עזרא וכו' (סנהדרין צג ע"ב).

ה. "מילי" זה מלשון "למלל", ו"דברים" זה מלשון "לדבר".

ו. בלה"ק - הפועל "למלל" מאד נדיר (בשונה מהפועל המאד שכיח "לדבר") - ומכאן בהתאם נובעת גם נדירותה בתנ"ך של המילה "מילה" (בשונה מהמילה המאד שכיחה "דברים"), בעוד שבארמית - הפועל "למלל" מאד שכיח (כגון בתרגומו של הפסוק "וידבר ד' אל משה לאמר" וכדומה) - ומכאן בהתאם נובעת גם שכיחותה בש"ס של המילה "מילי" (רבים של "מילתא"). לעניין זה: דין הש"ס, הוא כדינם של ספרי התנ"ך הארמיים (כגון דניאל), וכדין ספרי התנ"ך (כגון איוב) שבהם - המילה "מילין" (על דרך הארמית) - באה הרבה יותר מכפי שבאה בהם המילה "מילים" (על דרך לה"ק).

ז. מסתבר כי, לולי שכיחותן יוצאת הדופן של המילים "מילתא" ו"מילי" בשפה הארמית, גורל שימושיותה של המילה "מילה" שבתנ"ך לא היה שונה בהרבה מגורל שימושיותן של עוד כמה מילים נדירות אחרות שבתנ"ך, כגון: "יקהת", "שורקה", "סותו", "פרשז" וכדומה, והיא הייתה נותרת אפוא נדירה למדי גם בעברית המודרנית.

[יאיר]

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?101071&

[נהר שלום]

שמעתי שיש רב שרוצה להו"ל ספר על הנ"ל

[הולך בטל]

נדל"ן
נכסי דלא ניידי