האם יש קדושה בחידושי תורה שנתגלו ע"י גוי או ע"י מחשב וכדומה?

[אלי כהן]

בהמשכה של הודעה זו - אתן דוגמה לחידוש תורה שנתגלה ע"י תוכנה מיוחדת שפיתחתי במיוחד לצורך זה, אבל לפני כן אציג את הרקע הכללי העומד מאחורי השאלה שלי.

ובכן, כידוע, בשנים האחרונות נעשה שימוש הולך וגובר בתוכנות מחשב על מנת לגלות תגליות, שאותן - שום בן אנוש לא יהיה מסוגל לגלות בכוחות עצמו - אלא אם כן יקדיש מזמנו אלפי שנות-חיים (מה שהופך את משימת הגילוי לבלתי אנושית). למשל, לאחרונה פותחו תוכנות מחשב המסוגלות לנצח את אלופי העולם בשחמט, וברור שלאור זאת, אותן תוכנות אינן רשאיות להשתתף בתחרויות השחמט הבינלאומיות, כי זה "לא כוחות". לאור זה, אני תוהה כעת, האם ניתן להעלות טענה דומה גם כנגד שימוש בתוכנת מחשב המסוגלת לגלות חידושי תורה, שאותם - אף בן אנוש לא יהיה מסוגל לגלות - אלא אם כן ישקיע אלפי שנות חיים (מה שהופך את משימת הגילוי לבלתי אנושית), שהרי גם כאן נוכל לכאורה לטעון שזה "לא כוחות"; כלומר: לא זו בלבד שאין כאן את העניין של "לפום צערא אגרא" (אשר לכאורה חיוני בלימוד תורה), אלא אף זו, שהמחשב פטור מלימוד תורה - מה שאולי מפקיע מאותם חידושי תורה שנתגלו ע"י מחשב - את הקדושה שיש בחידושי תורה "אנושיים"; ואם אכן כך הוא הדבר, אז לכאורה סיכומו של עניין יהיה, שחוכמה במחשבים - תאמין, תורה במחשבים - אל תאמין. וכמובן טיעון דומה ניתן להעלות גם כנגד חידושי תורה שנתגלו ע"י גוי וכדומה (ואגב צ"ע גם לגבי חידושי תורה שנתגלו ע"י נשים, אם כי זה כבר עניין אחר שאינו מנושא הדיון של האשכול - ואפשר דנשים שאני משום דסוכ"ס איתנהו בלימוד הדינים השייכים להן וכן בלימוד אמונה וכד' וכפי שמצינו לגבי ברוריה שחידשה חידושי תורה - מה שלא שייך בגויים ובטח לא במחשב).

כעת אפרע את הבטחתי, ואציג דוגמה לחידוש תורה שהתגלה לי ע"י תוכנת המחשב שפיתחתי (לדעתי שום בן-אנוש לא יהיה מסוגל לעלות על זה לבדו בלי מחשב). הרקע לאותו חידוש-תורה, היה שאלה ששאלתי את עצמי: מה שורש המחלוקת שהתגלעה בין יעקב לרחל, לגבי קריאת שמו של בנם הקטון: וכי מה היה איכפת לרחל - אם הוא יכונה בנימין - כפי שהציע יעקב, ולמה העדיפה לקרוא לו בן אוני. בדקתי זאת ע"י תוכנת המחשב שלי, ש"גילתה" לי את הדבר הבא:

א. כל אחד מבניה של לאה זכה לכך, שבכל פסוק שבתורה יש לפחות אות אחת משמו של הבן (במילים אחרות: בכל פסוק שבתורה יש לפחות אות אחת מראובן, ולפחות אות אחת משמעון, ולפחות אות אחת מלוי, ולפחות אות אחת מיהודה, ולפחות אות אחת מיששכר, ולפחות אות אחת מזבולון).
ב. אף אחד מבני השפחות לא זכה לכך.
ג. לגבי בני רחל: יוסף זכה לכך, אבל בנימין לא זכה לכך (ואכן מתברר שבתורה יש שני פסוקים שבהם אין אף אות משמו, והם: "כל עוף טהור תאכלו", וכן "כל צפור טְהֹרָה תאכלו"). לכן, "ותקנא רחל באחותה" (בגלל סעיף א), ולכן רצתה שיקראו לבנה "בן אוני" - כי בכל פסוק שבתורה יש לפחות אות אחת משם זה - ובזה תגיע רחל לדרגתה של לאה.

[מאיר סובל]

ראשית כל, החידוש מעניין, ואחרי שזה עבר את מסקנתך האישית והאנושית והיהודית, לא נפ"מ מה שתהליך החיפוש היה ע"י תוכנה, ולמה יגרע קדושתו של החידוש הזה מכל החידושים שמחדש יהודי גדול בן דעת.

שנית, זכורני, והבקיאים ממני ודאי יביאו את המקור מהר משאצליח להזכר בו, שקדושת התורה אינה במכונה אלא בכוונת האדם, ולכן גם בדפוס שלא למדו בו ונוצר באקראי ולא באופן של כתיבת אדם - אין בזה חיוב גניזה (אולי אסור לנהוג בזה בזיון, כי יש בזה שמות הק', אבל קדושת תורה וחיוב גניזה אין בזה, עד שלא היה אדם שעיין בזה, והכוונה היא המקדשת), ונפ"מ גם לעיתונים והעלונים שמודפסים במאות אלפים ולא הגיעו ליעד אדם שילמד בהם.

והוא הדין לחידושי המחשב.

[שש בן שש]

מהיכן הרעיון לחפש אותיות של שמות אנשים והופעתם בפסוקי התורה מה וכמה?

האם זה היה רעיון של התוכנה שלך?

אם זה רעיון שלך, ורק אימות הנתונים נעשה ע"י תוכנת מחשב, אז מה זה שונה מכל סיוע שנעזרים בבר אילן ואוצר החכמה??

[אלי כהן]

מהיכן הרעיון לחפש אותיות של שמות אנשים והופעתם בפסוקי התורה מה וכמה?

לצורך הדיון, הבה נניח (תיאורטית) שזה היה רעיון של איזה גוי.

[אוצר החכמה]

כמו שכתבו אלו שלפני, לא העובדות הם דברי התורה אלא הפרשנות התורנית שניתנת להם כך שלא ברור לי מה השאלה.
בקשר לגוי גם איני מבין. נניח שמישהו דיבר עם גוי והסביר לו איזה קושי שהוא מתקשה בסוגיה, והגוי בחכמתו העלה רעיון לתירוץ, אז מעכשיו התירוץ הזה לא יהיה דברי תורה?

[קומי_אורי]

אולי זה תלוי בדין חדושי תורה שנתגלו על ידי רוח הקדש או מלאכים? שהרי לא בשמים היא, וגם המלאכים לא חייבים בלימוד תורה.

[אלי כהן]

והגוי בחכמתו העלה רעיון לתירוץ, אז מעכשיו התירוץ הזה לא יהיה דברי תורה?

זה בדיוק גוף הספק שלי: האם על טענה כגון זו שלך (ובמיוחד לאור ההדגשות שהוספתי להם כדלעיל), היו חז"ל מגיבים: "חוכמה בגויים תאמין - תורה בגויים אל תאמין".

לישנא אחרינא: אולי מה שעושה את דברי התורה לכאלה, הוא הכוונה לקיים מצוות לימוד תורה; ואפילו כשאמרו: "לעולם יעסוק בתורה אפילו שלא לשמה", הרי סיימו "שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה", והרי זה לא שייך בגוי, שלעולם לא יוכל לבוא לידי לימוד תורה לשמה - שהרי גוי פטור ממצוות לימוד תורה.

[אוצר החכמה]

צר לי אבל איני מבין את הקשר. השאלה היא אם הגוי נחשב שלמד תורה או אם התירוץ הזה הוא דברי תורה?

[אלי כהן]

צר לי אבל איני מבין את הקשר. השאלה היא אם הגוי נחשב שלמד תורה או אם התירוץ הזה הוא דברי תורה?

השאלה היא האם התירוץ שניתן לך ע"י הגוי - נחשב דברי תורה (ונ"מ למשל לצורך לגונזו אם ניתן לך בכתב ע"י גוי), כי אולי מה שעושה את דברי התורה לכאלה, הוא הכוונה לקיים מצוות לימוד תורה (ואפילו אם היהודי עסק בתורה שלא לשמה, עדין החידושים שעלו לו נחשבים כחידושי תורה - כי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה - מה שלא שייך בגוי כמובן).

ואפילו אם תמצי לומר - שהתירוץ שניתן לך ע"י הגוי כן נחשב דברי תורה - כי היוזמה להתייעץ עם הגוי (או עם המחשב) הייתה של היהודי, עדין יש לדון באם היוזמה הייתה של הגוי (שגם שאל את השאלה וגם נתן את התירוץ)...

אגב: כעת אני נזכר, שלפני כמה חודשים, העליתי בפורום דיון בנושא של פולמוס העלייה להר הבית, ושם - בהודעתי הראשונה שפתחה את האשכול ההוא - היצגתי את טיעוני שני הצדדים: האוסרים והמתירים. כמעט כל התגובות שם להודעתי הפותחת הנ"ל - היו דווקא כנגד טיעוני המתירים, מה שאילץ אותי - כמעט לאורך כל תגובותיי באשכול ההוא - לעסוק בניסיון לגונן על טענות המתירים בעיקר. והנה נוכחתי אז, שאמנם כמעט כל התגובות עסקו שם בגופו של עניין - ולכן גם תגובותיי היו בהתאם, עד...שהיגעתי שם לדון בתגובותיו של אחד הרבנים הגולשים שליט"א - אשר במקום לעסוק בגופן של טענות - העדיף משום מה (לפחות בהתחלה) לעסוק בגופם של הטוענים (המתירים). כמה שניסיתי אז לשכנע אותו - שהדיון הוא לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, ולא עזר; עד שהעליתי בפניו "טיעון מחץ": כתבתי לו, שאני מבקש להתייחס לטיעוני המתירים כאילו הועלו ע"י גויים גמורים, כי לא משנה מי מעלה את הטיעונים, משנה מהו תוכן הטיעונים עצמם. בדיעבד התברר לי, שהעלאת אופציית הגויים, היוותה נקודת תפנית באותה הידיינות ביני לבין אותו גולש שליט"א, שהחלה אז סו"ס לעבור - מדיון בגופם של אנשים - אל דיון בגופם של דברים. עד כאן לגבי האשכול ההוא, וכעת אני מקיש משם לכאן ואומר - שבמובן מסויים - אני כעת תופס (לפחות לצורך הדיון הנוכחי) את העמדה של אותו גולש שליט"א, כלומר אני טוען שאולי כאשר באים לפסול את הענקת התואר המכובד "חידושי תורה" לאי-אילו רעיונות (וכאמור נ"מ לגניזה למשל) - לא חייבים לבדוק את עצם תוכנם של אותם רעיונות - אלא מספיק לרדת לגופם של האנשים שהעלו את אותם רעיונות, ככה שאם מתברר שהם הועלו ע"י גויים למשל - אז אולי על זה אמרו חז"ל "חוכמה בגויים תאמין אבל תורה בגויים אל תאמין".

[יאיר1]

ראשית כל, החידוש מעניין, ואחרי שזה עבר את מסקנתך האישית והאנושית והיהודית, לא נפ"מ מה שתהליך החיפוש היה ע"י תוכנה, ולמה יגרע קדושתו של החידוש הזה מכל החידושים שמחדש יהודי גדול בן דעת.

שנית, זכורני, והבקיאים ממני ודאי יביאו את המקור מהר משאצליח להזכר בו, שקדושת התורה אינה במכונה אלא בכוונת האדם, ולכן גם בדפוס שלא למדו בו ונוצר באקראי ולא באופן של כתיבת אדם - אין בזה חיוב גניזה (אולי אסור לנהוג בזה בזיון, כי יש בזה שמות הק', אבל קדושת תורה וחיוב גניזה אין בזה, עד שלא היה אדם שעיין בזה, והכוונה היא המקדשת), ונפ"מ גם לעיתונים והעלונים שמודפסים במאות אלפים ולא הגיעו ליעד אדם שילמד בהם.

והוא הדין לחידושי המחשב.

מה שאתה כותב שלא צריך גניזה אינו פשוט כלל וכלל, וזו סברא שאמנם נאמרה, אך היא לא הסברא הרווחת ולא ההלכה למעשה. כנלע"ד, הערתי למרות שאינני זוכר כרגע מה היתה מסקנת הדברים בשעה שעסקנו בהם, אך רק כדי לא להשאיר את דבריך בלי תגובה, שיבוא מאן דהוא וילמד מהם הלכה למעשה. ואין להאריך בזה כאן שאינו מעניין האשכול, ואולי לפתוח אשכול בנידון זה.

[מאיר סובל]

יש"כ על הערתך, וראויים הדברים להאמר כדי לא להכשיל ח"ו ע"י אמירה שאינה עולה למסקנת ההלכה.
ובאשר לעצתך, כמדומה שכבר היה פה אשכול שנכתב על הנושא, או בעניין זה ממש, או שזה נכתב באגביות.

אולי יופיע פה יאיר הקדמון וימציא לינק...

[עושה חדשות]

א. כל אחד מבניה של לאה זכה לכך, שבכל פסוק שבתורה יש לפחות אות אחת משמו של הבן (במילים אחרות: בכל פסוק שבתורה יש לפחות אות אחת מראובן, ולפחות אות אחת משמעון, ולפחות אות אחת מלוי, ולפחות אות אחת מיהודה, ולפחות אות אחת מיששכר, ולפחות אות אחת מזבולון).
ב. אף אחד מבני השפחות לא זכה לכך.
ג. לגבי בני רחל: יוסף זכה לכך, אבל בנימין לא זכה לכך (ואכן מתברר שבתורה יש שני פסוקים שבהם אין אף אות משמו, והם: "כל עוף טהור תאכלו", וכן "כל צפור טְהֹרָה תאכלו"). לכן, "ותקנא רחל באחותה" (בגלל סעיף א), ולכן רצתה שיקראו לבנה "בן אוני" - כי בכל פסוק שבתורה יש לפחות אות אחת משם זה - ובזה תגיע רחל לדרגתה של לאה.

כת"ר מניח כדבר פשוט את החשיבות של הופעת האות מהשם בפסוק בתורה, (בטוח שהחלוקה לפסוקים היא כ"כ משמעותית כדי לקבוע חשיבות כזו???), וכן הנחה פשוטה שמעמדם של בני השפחות נחות ביחס לשאר השבטים.

אם את ההנחה הראשונה נקבל, עדיין ההנחה השניה צריכה תלמוד, האם באמת ד' בני יעקב אלו דרגתם פחותה מכל השאר? והאם יש באמת בעם ישראל דירוג נוסף ביחוס לשבטים מלבד כהנים לוויים ישראליים? ואולי התוכנה שפיתחת תוכל לתרום לנו מקורות לענין הזה?
וראה עוד כאן - viewtopic.php?f=7&t=15885&p=149498&hilit#p149257

[אשרי משכיל אל דל]

אגב חידושים מעין אלו של הרב "אלי כהן" הי"ו, מצאנו כבר בקדמונים, ראה רבינו בחיי סוף דברים, ועשרות פעמים בבעל הטורים, וכן ראה בספר זבחים שלמים (אות ב) בשם הגאון רבי ראובן אלמליח (לפני כ-300 שנה), שכתב טעם לקריאת השם גט, כי בכל התורה לא נמצאו אותיות גט מחוברים וכו'. ע"ש. וכ"כ הגר"י אלגאזי בקהלת יעקב (לשון חכמים אות שסג), והגר"א בדברי אליהו (הובא בהשלמה לירושלמי, בדף האחרון), ובמחצית השקל (אה"ע סימן קכ), ובשו"ת חיים ושלום פאלאג'י ח"ב סימן מ, בשם מהר"ר אשכנזי ועוד.
וראה פלא יותר גדול, שבספר גרש ירחים משאש (פרק ב, ד"ה מצאתי) שהקשה על הנ"ל, דגם אותיות ז-ט לא נמצאו מחוברות, וא"כ צריכין לקרותו "ז-ט", ולא דוקא גט. ע"ש. [ויעויין בזה באורך בס' משפט הגט ח"א עמ' קה].

על כל פנים, הרי בודאי שידעו החכמים לספור התורה. וכעין מה שאמרו בסוטה יב. מפני מה נקראו חכמים "סופרים", שהיו סופרין את התורה.

ולכן, אין ספק שאפשר להעזר בתוכנת מחשב כדי למצא דבר מה בתוה"ק, רק שצריך האדם המוצא לבדוק ולבחון את מה שמצא בתוכנה, אם אכן היא מציאה נכונה.

[לבי במערב]

כת"ר מניח כדבר פשוט את החשיבות של הופעת האות מהשם בפסוק בתורה, (בטוח שהחלוקה לפסוקים היא כ"כ משמעותית כדי לקבוע חשיבות כזו??? (א)), וכן הנחה פשוטה שמעמדם של בני השפחות נחות ביחס לשאר השבטים.
אם את ההנחה הראשונה נקבל, עדיין ההנחה השניה צריכה תלמוד, האם באמת ד' בני יעקב אלו דרגתם פחותה מכל השאר? והאם יש באמת בעם ישראל דירוג נוסף ביחוס לשבטים מלבד כהנים לוויים ישראליים? ואולי התוכנה שפיתחת תוכל לתרום לנו מקורות לענין הזה? (ב)
וראה עוד כאן - forums/viewtopic.php?f=7&t=15885&p=149498&hilit#p149257

(א) "כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה" (מגילה כב, א. ועיין קדושין ל, סע"א) אינו הוכחת חשיבות מספקת?!
הפסוקים הם החלוקה היחידה שאין בה מחלוקת כלל [כיום. ו"בני מערבא" (קדושין ל, סע"א. ברכות יד, ריש ע"ב) י"ל דס"ל כשמואל (מגילה שם), וצ"ע], משא"כ פרשות ופרשיות. וילע"ע.
(ב) בין בתרי האשכול שציין אליו כת"ר פזורים כמה מקורות לזה.

[אוהב עמו]

כת"ר מניח כדבר פשוט את החשיבות של הופעת האות מהשם בפסוק בתורה, (בטוח שהחלוקה לפסוקים היא כ"כ משמעותית כדי לקבוע חשיבות כזו??? (א)), וכן הנחה פשוטה שמעמדם של בני השפחות נחות ביחס לשאר השבטים.
אם את ההנחה הראשונה נקבל, עדיין ההנחה השניה צריכה תלמוד, האם באמת ד' בני יעקב אלו דרגתם פחותה מכל השאר? והאם יש באמת בעם ישראל דירוג נוסף ביחוס לשבטים מלבד כהנים לוויים ישראליים? ואולי התוכנה שפיתחת תוכל לתרום לנו מקורות לענין הזה? (ב)
וראה עוד כאן - http://forum.otzar.org/forums/viewtopic ... it#p149257

(א) "כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה" (מגילה כב, א. ועיין קדושין ל, סע"א) אינו הוכחת חשיבות מספקת?!
הפסוקים הם החלוקה היחידה שאין בה מחלוקת כלל [כיום. ו"בני מערבא" (קדושין ל, סע"א. ברכות יד, ריש ע"ב) י"ל דס"ל כשמואל (מגילה שם), וצ"ע], משא"כ פרשות ופרשיות. וילע"ע.
(ב) בין בתרי האשכול שציין אליו כת"ר פזורים כמה מקורות לזה.

כיוון דבגמ' בקידושין מונה את חצי התורה בפסוקים לא לפי מניין שבידינו א"כ יש לדון לפי איזה פיסוק פסוקים נעשה את החיפוש!

[עושה חיל]

כיוון דבגמ' בקידושין מונה את חצי התורה בפסוקים לא לפי מניין שבידינו א"כ יש לדון לפי איזה פיסוק פסוקים נעשה את החיפוש!

אביא כאן פשט נפלא בדברי הגמרא "לפיכך נקראו ראשונים סופרים" וכו'. שקראתי פעם.

ר' יצחק יוסף זילבר זצ"ל ספר וחיפש ודרש עד שמצא.
"דרש דרש" זהו אמצע המילות הכפולות שבתורה [כמו אברהם אברהם].

ו"ו דגחון, הוא אמצע אותיות המיוחדות [זעירא, רבתית, קטיעא].

והדברים נפלאים.

[עושה חיל]

קישור למאמר שמצאתי:
https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shmini/mer.html

מאמרו של ר' יצחק זילבר פורסם ב"מוריה", שנה כ"ב, גיליון א-ב (רנג-רנד), אלול התשנ"ח.
אולי משהו יצליח להעלות לכאן.

[אוהב עמו]

כיוון דבגמ' בקידושין מונה את חצי התורה בפסוקים לא לפי מניין שבידינו א"כ יש לדון לפי איזה פיסוק פסוקים נעשה את החיפוש!

אביא כאן פשט נפלא בדברי הגמרא "לפיכך נקראו ראשונים סופרים" וכו'. שקראתי פעם.

ר' יצחק יוסף זילבר זצ"ל ספר וחיפש ודרש עד שמצא.
"דרש דרש" זהו אמצע המילות הכפולות שבתורה [כמו אברהם אברהם].

ו"ו דגחון, הוא אמצע אותיות המיוחדות [זעירא, רבתית, קטיעא].

והדברים נפלאים.

זכורני שקראתי את הדברים בשעתם, ואכן הם מתוקים מדבש.
אך באגרת משה דן במעשה שהיה שאחד העולים קרא רק ב' פסוקים לפי החשבון שבידינו שאין צריך לחזור אם הם פסוקים ארוכים כי שמא הם ג' פסוקים, שהרי חצי התורה פבסוקים אינו תואם למה שבידינו.

[בריושמא]

כתב ר' יוסף אבן עקנין בפירושו הערבי לשיר השירים:

ורבינו האיי גאון ז"ל הרי אנו מוצאים שבספרו אשר קרא לו אלחאוי הוא מסתייע בדברי הערבים… וגם הסתייע בקראן…
וכן עשה לפניו ר' סעדיה ז"ל בפירושיו הערביים…
ובקשר עם זה הנגיד מספר בספרו העושר אחרי שהרבה להביא מבאורי הנוצרים
שר' מצליח בן אלבצק דיין סקליא סח לו בבואו מבגדד… שיום אחד נזדמן בישיבה הפסוק שמן ראש אל יני ראשי
ונחלקו המסובים בביאורו
וצוה רבינו האיי ז"ל את ר' מצליח שילך אל הקתוליק של הנוצרים וישאלהו מה הוא יודע בבאור הפסוק הזה ורע בעיניו.
וכשראה ז"ל שקשה עליו הדבר על ר' מצליח,
הוכיח אותו לאמר,
הן האבות והקדמונים החסידים, והם לנו למופת, היו שואלים על הלשונות ועל הביאורים אצל בני דתות שונות,
אפילו רועי צאן ובקר כידוע.

(ר' יוסף בן יהודה בן יעקב אבן עקנין, התגלות הסודות והופעת המאורות פירוש שיר השירים,
ערך ותרגם א"ש הלקין, ירושלים תשכ"ד, עמ' 493-495)

[קראקובער]

אם נאמר שזה כן דברי תורה האם למחשב שלך יש גם דין תלמיד חכם..?

[לבי במערב]

. . "כל פסוקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן לי'"[/b] (מגילה כב, א. ועיין קדושין ל, סע"א) אינו הוכחת חשיבות מספקת?! . .

כיוון דבגמ' בקידושין מונה את חצי התורה בפסוקים לא לפי מניין שבידינו א"כ יש לדון לפי איזה פיסוק פסוקים נעשה את החיפוש!

ציינתי לעיין בקדושין שם, כי לא הי' המקום להאריך.
אך כיון שכבר נדרשתי לזה, אסביר:
בגמ' שם בקדושין איתא בזה"ל: "בפסוקי נמי לא בקיאינן . . במערבא פסקי לי' להאי קרא לתלתא פסוקי".
וא"כ קשה, מ"ט איתא במגילה שם "פסוקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן לי'" - הרי פשיטא שאין הפסוקים שבידינו ממרע"ה (שהרי "בפסוקי נמי לא בקיאינן").
אלא דצ"ל שיש חשיבות מסוימת בחלוקת הפסוקים כמו"ש בידינו, אף ש(לכאו') אינה ממרע"ה. ועצ"ע קצת.
ולזה התכוונתי.

[אלי כהן]

א. כל אחד מבניה של לאה זכה לכך, שבכל פסוק שבתורה יש לפחות אות אחת משמו של הבן (במילים אחרות: בכל פסוק שבתורה יש לפחות אות אחת מראובן, ולפחות אות אחת משמעון, ולפחות אות אחת מלוי, ולפחות אות אחת מיהודה, ולפחות אות אחת מיששכר, ולפחות אות אחת מזבולון).
ב. אף אחד מבני השפחות לא זכה לכך.
ג. לגבי בני רחל: יוסף זכה לכך, אבל בנימין לא זכה לכך (ואכן מתברר שבתורה יש שני פסוקים שבהם אין אף אות משמו, והם: "כל עוף טהור תאכלו", וכן "כל צפור טְהֹרָה תאכלו"). לכן, "ותקנא רחל באחותה" (בגלל סעיף א), ולכן רצתה שיקראו לבנה "בן אוני" - כי בכל פסוק שבתורה יש לפחות אות אחת משם זה - ובזה תגיע רחל לדרגתה של לאה.

כת"ר מניח כדבר פשוט את החשיבות של הופעת האות מהשם בפסוק בתורה, (בטוח שהחלוקה לפסוקים היא כ"כ משמעותית כדי לקבוע חשיבות כזו???), וכן הנחה פשוטה שמעמדם של בני השפחות נחות ביחס לשאר השבטים.

אם את ההנחה הראשונה נקבל, עדיין ההנחה השניה צריכה תלמוד, האם באמת ד' בני יעקב אלו דרגתם פחותה מכל השאר? והאם יש באמת בעם ישראל דירוג נוסף ביחוס לשבטים מלבד כהנים לוויים ישראליים? ואולי התוכנה שפיתחת תוכל לתרום לנו מקורות לענין הזה?

וראה עוד כאן - http://forum.otzar.org/forums/viewtopic ... it#p149257

א. בוא נדייק: לא (כלשונך) "חשיבות של הופעת האות מהשם בפסוק בתורה", אלא חשיבות של הופעת אות מהשם בכל פסוק בתורה. רק זאת התגלית החשובה!

ב. איפה רמוז בדבריי, את מה שאתה מייחס לי, שדרגת בני השפחות היא (כלשונך) "פחותה" מול כל השאר? קראתי להם "בני השפחות", רק משום שזאת המציאות - שהם היו בני השפחות, ולכן - במקום שאאריך "דן ונפתלי גד ואשר" - קיצרתי "בני השפחות". הרי גם התורה עצמה נוקטת כך בלשון קצרה: "ותגשנה השפחות הנה וילדיהן", אז איזה פסול מצאת אפוא - לנקוט לשון קצרה?

[איתן]

התורה היא אותה תורה, גם אם גילו אותה ע"י אלגוריתם של תוכנה. אמנם המחשבים לא יודעים לחשוב בצורה יצירתית אלא רק לחשב ע"י התוכנה שהזינו להם. אז החידוש שבהודעה הפותחת - חידוש שלך ולא של המחשב.

לרמב"ן יש הסבר הרבה יותר פשוט לבן-אוני/בנימין. בן אוני אפשר לפרש הן כבן צערי והן כבן כוחי. רחל התכוונה לפירוש ראשון, ויעקב רצה להסב את השם לפירוש השני, ולכן קראו בנימין.

את אותיות התורה הקדמונים ספרו את המילים והאותיות לצורך שימור מסורת הטקסט והכתיב. לא לצורך דרשות. כמובן, על הדרך אפשר גם לדרוש איזה דרשה או וורט.

[אוהב עמו]

תנחומא הובא ברש"י שמות לה לד

ואהליאב משבט דן מו הירודין שבשבטים מבני השפחות והשוהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן והוא מגדולי השבטים לקיים מה שנאמר לא ניכר שוע לפני דל

[זאב ערבות]

כיוון דבגמ' בקידושין מונה את חצי התורה בפסוקים לא לפי מניין שבידינו א"כ יש לדון לפי איזה פיסוק פסוקים נעשה את החיפוש!

אביא כאן פשט נפלא בדברי הגמרא "לפיכך נקראו ראשונים סופרים" וכו'. שקראתי פעם.

ר' יצחק יוסף זילבר זצ"ל ספר וחיפש ודרש עד שמצא.
"דרש דרש" זהו אמצע המילות הכפולות שבתורה [כמו אברהם אברהם].

ו"ו דגחון, הוא אמצע אותיות המיוחדות [זעירא, רבתית, קטיעא].

והדברים נפלאים.

מן הסתם קראת את הדברים במאמריו של ר' אברהם קורמן בשמעתין (וכן בספרו התורה וכתבה) וכפי שמפרט ר' שניאור ליימן בהקדמה לספר אהבת תורה מר' פנחס הורוויץ (עיינו בקובץ) וצ"ע אם ר' יצחק יוסף זילבר זה אותו אחד המסופר עליו בספר להישאר יהודי viewtopic.php?f=17&t=30212&p=315361&hilit=%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7+%D7%96%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%A8#p315361

ועיינו אף כאן viewtopic.php?f=17&t=31877&hilit
וכן viewtopic.php?f=19&t=3405&p=175609&hilit=%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7+%D7%96%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%A8#p175609
וכעת עיינתי בספר מנחת עיון מר' ישראל רוטנברג עמ' ר"א מאמר חזקת יהדות ואף שם מביא עדות מהרב יצחק זילבר מרוסיה.

[לבי במערב]

. . וצ"ע אם ר' יצחק יוסף זילבר זה אותו אחד המסופר עליו בספר להישאר יהודי . .

בפשטות, אכן כן.