יאיר1 כתב:גם אם הרב ליאור ייקל בזה למעשה, דבר שאני מעריך שהוא לא יעשה, אני משער ששום אדם ירא שמים כולל הוא בעצמו, לא יסמוך על זה הלכה למעשה.
לגופו של ענין, אולי אולי ניתן לחלק על פי גדרי האיסור.
הדברים מחודשים, אך נדמה לי שזה ישוב נכון למנהג העולם לחומר הקושיא. שהרי כלל נקוט בידנו בטל הטעם לא בטלה התקנה.
שהרי הן במים אחרונים והן בבשר ודגים חכמים לא חילקו שום חילוק, ואסרו בכל אופן.
מים מגולים אסורים רק אם יהיו מגולים בשיעור מסויים, ושיערו שהוא זמן שייצא הנחש מאוזן הכלי ויחזור לשם. וכיון שיש שיעור מה נחשב מים מגולים, יתכן ושיעור זה משתנה מזמן לזמן, כפי שמשתנה מכלי לכלי.
שהרי אף בזמן הגמרא, כלי שאין לו אוזן, מן הסתם זמן הגילוי יהיה ארוך יותר, משעה שיצא נחש מהארץ ויחזור לארץ, אך כלי שיש לו אוזן הזמן קצר יותר, כאמור.
ואם כן עתה אין מים מגולים, כיון שצריך שיהיו מגולים שיעור זמן שיוכל נחש להגיע ממקום סמוך, וכיון שאין נחש בשום מקום סמוך שמתעתד להגיע, לא מיקרו מים מגולים.
לפני שמגיבים בבקשה לנשום עמוק.....
התחשבות ההלכה במדע - המחבר (בעמ' 479) כותב: "אזהרת חכמים שאין לאכול בשר ודגים נדחתה ע"י הפוסקים האחרונים" . חד וחלק. האם המחבר מכיר 'הכשר' שלא יסיר את תעודת הכשרות מעסק המערבב בשר ודגים? "הפוסקים האחרונים" הם המקורות שצויינו בספר שמובאים כאן בחלקם, והנושא לא היה מה עושים בזמננו ובמקומנו, בדור החומרות (חלק גדול מההקפדות של הכשרויות או של סתם אנשים הוא לחומרא בעלמא ולרווחא דמילתא). או במלים אחרות, כשאני מדבר על 'הפוסקים האחרונים' מדובר על משנה ברורה ויד יהודה ושאר חיבורים אותם הבאתי, ולא על מחברי זמננו וספרי הקיצורים.
במוסגר הגהמ"ח מציין שהמגן אברהם כתב זאת בלשון "אפשר", ולא ציין שכך גם המ"ב שם ס"ק ג שהעתיק דבריו בלשון "אפשר", המ"ב מעתיק את המג"א כמובן ולאחר מכן בס"ק ד כתב בד' הרמ"א להצריך קינוח והדחה, ונראה שלא סמך ע"ז בפנ"ע. המ"ב לא היה מחווה דעתו הפסקנית בשאלות כאלו, ראה מאמרי על דרכי המ"ב, הוא העתיק את המג"א, אבל זה לא מנע ממנו להסביר את הרמ"א, כמו בעוד הרבה מקומות בחיבורו, ראה מאמרי הנ"ל כמו כן, הביא כן בשם שו"ע הגר"ז, ובבורותי אינני יודע היכן מצא כן בדבריו בספרי לאורח חיים (כמדומני בסי' ז') הוכחתי כן מדברי הגר"ז וכנראה גם ביו"ד ס', אך במק"א (חו"מ, הל' שמירת הגוף והנפש, סוף סעיף ט) כתב אדמו"ר הזקן: "והרגיל לשפוך מים שהם חמים ביותר מדאי על בשרו קשה לצרעת... וכן האוכל דג ובשר כאחת כמו שנתבאר ביו"ד סימן קט"ז", ולא חילק בין התקופות. (שאר המקורות שציין - לא בדקתי). גם בחכמת אדם (שער איסור והיתר סח, א) ובקיצור שו"ע (לג, א) סתמו לאיסור. גם בספר בן איש חי (שנה שניה, פנחס, בהקדמה ובאות ח) ביאר באורך שחובה להחמיר בזה. ועי' שו"ת חת"ס (יו"ד סוף סי' קא). כמדומני שהמבקר, עליו היה לציין, שבספר הובאו הרבה מקורות נוספים בנוגע לאזהרות חז"ל בעניני רפואה בזמננו. ובאופן שיטתי מביא דברי ומשמיט מקורותיהם לעשות כאילו הסתמכתי על מקור יחיד.
אחימעץ כתב:מתוך איגרת ראשונה של הקי"דהתחשבות ההלכה במדע - המחבר (בעמ' 479) כותב: "אזהרת חכמים שאין לאכול בשר ודגים נדחתה ע"י הפוסקים האחרונים" . חד וחלק. האם המחבר מכיר 'הכשר' שלא יסיר את תעודת הכשרות מעסק המערבב בשר ודגים? "הפוסקים האחרונים" הם המקורות שצויינו בספר שמובאים כאן בחלקם, והנושא לא היה מה עושים בזמננו ובמקומנו, בדור החומרות (חלק גדול מההקפדות של הכשרויות או של סתם אנשים הוא לחומרא בעלמא ולרווחא דמילתא). או במלים אחרות, כשאני מדבר על 'הפוסקים האחרונים' מדובר על משנה ברורה ויד יהודה ושאר חיבורים אותם הבאתי, ולא על מחברי זמננו וספרי הקיצורים.במוסגר הגהמ"ח מציין שהמגן אברהם כתב זאת בלשון "אפשר", ולא ציין שכך גם המ"ב שם ס"ק ג שהעתיק דבריו בלשון "אפשר", המ"ב מעתיק את המג"א כמובן ולאחר מכן בס"ק ד כתב בד' הרמ"א להצריך קינוח והדחה, ונראה שלא סמך ע"ז בפנ"ע. המ"ב לא היה מחווה דעתו הפסקנית בשאלות כאלו, ראה מאמרי על דרכי המ"ב, הוא העתיק את המג"א, אבל זה לא מנע ממנו להסביר את הרמ"א, כמו בעוד הרבה מקומות בחיבורו, ראה מאמרי הנ"ל כמו כן, הביא כן בשם שו"ע הגר"ז, ובבורותי אינני יודע היכן מצא כן בדבריו בספרי לאורח חיים (כמדומני בסי' ז') הוכחתי כן מדברי הגר"ז וכנראה גם ביו"ד ס', אך במק"א (חו"מ, הל' שמירת הגוף והנפש, סוף סעיף ט) כתב אדמו"ר הזקן: "והרגיל לשפוך מים שהם חמים ביותר מדאי על בשרו קשה לצרעת... וכן האוכל דג ובשר כאחת כמו שנתבאר ביו"ד סימן קט"ז", ולא חילק בין התקופות. (שאר המקורות שציין - לא בדקתי). גם בחכמת אדם (שער איסור והיתר סח, א) ובקיצור שו"ע (לג, א) סתמו לאיסור. גם בספר בן איש חי (שנה שניה, פנחס, בהקדמה ובאות ח) ביאר באורך שחובה להחמיר בזה. ועי' שו"ת חת"ס (יו"ד סוף סי' קא). כמדומני שהמבקר, עליו היה לציין, שבספר הובאו הרבה מקורות נוספים בנוגע לאזהרות חז"ל בעניני רפואה בזמננו. ובאופן שיטתי מביא דברי ומשמיט מקורותיהם לעשות כאילו הסתמכתי על מקור יחיד.
עדיאל ברויאר כתב:עוד דבר של סכנה שמיקלים בו, הוא "בקבוק חם". עפ"י הברייתא בשבת (מ' ע"ב) היה אמור להיות אסור אף בחול. ועל אף שלגבי שבת יש מפקפקים אף בבקבוק חם סגור (משנ"ב), הרי שבחול לא שמענו מי שמפקפק.
[יש לציין שהרמב"ם השמיט דין זה הן מדיני שבת והן מדיני סכנה. אך כאמור, להלכה כן הובא דין קומקומוס בדיני שבת בשו"ע. ולגבי בקבוק חם יש מתירים ויש מפקפקים]
אוצר החכמה כתב:עדיאל ברויאר כתב:עוד דבר של סכנה שמיקלים בו, הוא "בקבוק חם". עפ"י הברייתא בשבת (מ' ע"ב) היה אמור להיות אסור אף בחול. ועל אף שלגבי שבת יש מפקפקים אף בבקבוק חם סגור (משנ"ב), הרי שבחול לא שמענו מי שמפקפק.
[יש לציין שהרמב"ם השמיט דין זה הן מדיני שבת והן מדיני סכנה. אך כאמור, להלכה כן הובא דין קומקומוס בדיני שבת בשו"ע. ולגבי בקבוק חם יש מתירים ויש מפקפקים]
אולי כיוון שהיום יש סגירת הברגה חזקה, אין זה דומה להא דגמרא וממילא לא רק שבטל הטעם אלא היינו חפץ אחר וזה לא נאסר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 101 אורחים