מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

אוכלים ומשקים תחת המיטה - הנהגת הגר"א

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
סמל אישי של המשתמש
ירח מלא
הודעות: 164
הצטרף: א' אפריל 27, 2014 12:00 pm

אוכלים ומשקים תחת המיטה - הנהגת הגר"א

הודעהעל ידי ירח מלא » ו' יוני 12, 2015 3:09 pm

אני מעלה כאן מה שכתבתי בימים האחרונים בעניין אוכלים ומשקים תחת המיטה בדיעבד וביחוד בירור דעת הגר''א בזה.
נערך לאחרונה על ידי ירח מלא ב ד' יוני 17, 2015 4:25 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

הא לחמא עניא
הודעות: 1710
הצטרף: ג' יוני 02, 2015 9:58 am
מיקום: בני ברק

Re: אוכלים ומשקים תחת המיטה

הודעהעל ידי הא לחמא עניא » א' יוני 14, 2015 4:27 pm

מערכה מאוד יפה ולמדנית.
ידוע פסקו של הגאון האדיר רבי פנחס עפשטיין זצ"ל ראב"ד העדה החרדית דבליל פסח שהוא ליל שימורים ל"צ להקפיד ולחוש על אוכלין ומשקין שתחת המיטה, כיון שאין אז רוח רעה.
כמו"כ יש נידון ופולמוס שלם על אוכלין המונחין תחת עגלת תינוק והתינוק ישן בעגלה, האם זה נחשב כאוכלין ומשקין שתחת המיטה.

סמל אישי של המשתמש
ירח מלא
הודעות: 164
הצטרף: א' אפריל 27, 2014 12:00 pm

Re: אוכלים ומשקים תחת המיטה

הודעהעל ידי ירח מלא » ג' יוני 16, 2015 2:36 pm

קובץ מעודכן יותר.
אשמח לתגובות הת"ח דפה.
קבצים מצורפים
אוכלים ומשקים שתחת המיטה הנהגת הגר''א.docx
(85.8 KiB) הורד 421 פעמים

הזעצער
הודעות: 78
הצטרף: ד' אוגוסט 04, 2010 12:32 pm

Re: אוכלים ומשקים תחת המיטה - הנהגת הגר"א

הודעהעל ידי הזעצער » ה' יוני 18, 2015 3:01 am

אם תוכל לסכם בכמה מילים את עיקרי הדברים, המכשיר לא תומך הורדות.
רק לציין שנוהגים להחמיר בעיקר במיטה של איש ואשה, ובעת שישנים, לא בעגלת תינוק ולא מיטת קומותיים.

יאיר
הודעות: 10741
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: אוכלים ומשקים תחת המיטה - הנהגת הגר"א

הודעהעל ידי יאיר » ה' יוני 18, 2015 8:58 am

הזעצער כתב:אם תוכל לסכם בכמה מילים את עיקרי הדברים, המכשיר לא תומך הורדות.

אוכלים ומשקים שתחת המיטה – הנהגת הגר"א

"תנא: אוכלין ומשקין תחת המטה, אפילו מחופין בכלי ברזל - רוח רעה שורה עליהן" (בבלי מסכת פסחים דף קיב.).
ברייתא זו היא המקור בבבלי ליחס לאוכלים ומשקים שהיו תחת המיטה. אכן לא נמסר לנו בברייתא האם למעשה נאסרו באכילה מחשש סכנה.
מקור נוסף בדברי חז"ל מצאנו בתלמוד ירושלמי (תרומות פרק ח הלכה ג, הביאו הרי"ף עבודה זרה י:):
"אמר רבי אמי: צריכין למיחוש למה דברייתא חששין - אסור דלא למיתן בר נש פריטין גו פומא ותבשילא תותי ערסא, פיתא תחות שיחיא, מיצא סכינא גו פוגלא, סכינא גו אתרוגא. אמר רבי יוסי בי רבי בון כל זיעא דנפקא מבר נש סם המות הוא חוץ מזיעת הפנים".
בין החששות המובאים בירושלמי על סכנות טבעיות, מוזכר גם תבשיל שתחת הערסא.
וכך ביאר ופסק הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יב הלכה ד - ו):
"אסור לאדם ליתן מעות או דינרים לתוך פיו שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין או מצורעין, או זיעה שכל זיעת האדם סם המות חוץ מזיעת הפנים.
וכן לא יתן אדם פס ידו תחת שחיו שמא נגע בידו במצורע או בסם רע שהידים עסקניות, ולא יתן התבשיל תחת המטה אף על פי שהוא עוסק בסעודה שמא יפול בו דבר המזיק והוא אינו רואהו. [השגת הראב"ד - וכן לא יתן אדם פס ידו תחת שחיו. א"א בירושלמי אסור למיתן פיסתא תותי בי שחיא ומפרשין חתיכה של בשר או של לחם מפני הזיעה. ולא יתן התבשיל תחת המטה. גם זה בירושלמי ומפרשים משום רוח רעה].
וכן לא ינעוץ הסכין בתוך האתרוג או בתוך הצנון שמא יפול אדם על חודה וימות, וכן אסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי או על גשר רעוע או להכנס לחורבה, וכן כל כיוצא באלו משאר הסכנות אסור לעמוד במקומן. [השגת הראב"ד - וכן לא ינעוץ הסכין בתוך האתרוג או בתוך הצנון שמא יפול אדם. א"א גם זה מפרשים משום ביזוי אוכלין שעושה מהן תיק לסכין]".
את החשש בתבשיל תחת המיטה פירש הראב"ד כסכנה מחמת רוח רעה, אך הרמב"ם, למד מהירושלמי, שהוא גם כן חשש סכנה טבעית. נפקא מינה ברורה היא אם אוכל מכוסה בכלי שהיה תחת המיטה יש בו חשש: הבבלי התייחס מפורשות לאוכל המכוסה אפילו בכלי ברזל, אך לשיטת הירושלמי והרמב"ם יתכן שאין כלל חשש באוכל המכוסה בכלי, [וכך פירש הפרי חדש סימן קט"ז סק"ו].
על כך כתב הבית יוסף (יורה דעה סימן קטז):
"ואף על פי שהרמב"ם לא פירש תבשילא תותי ערסא מפני רוח רעה מכל מקום צריך לחוש בדבר וכדברי הר"ן דתניא בגמרא דידן פרק ערבי פסחים (קיב.) ומשקין תחת המטה אפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהם".
לשון הר"ן הוא (על הרי"ף מסכת עבודה זרה דף י:) "וכן אסור לתת תבשיל תחת המטה מפני שרוח רעה שורה על האוכלין שתחת המטה".

חילוק נוסף יש בין לשונות הבבלי והירושלמי, שהבבלי כתב 'מאכל או משקה' משמע אפילו חי, והירושלמי מתייחס רק לתבשיל.

השלחן ערוך פסק (יורה דעה הלכות מאכלי עובדי כוכבים סימן קטז סעיף ה'):
"ולא יתן תבשיל ולא משקים תחת המטה, מפני שרוח רעה שורה עליהם".
לכאורה פסק השלחן ערוך מצד אחד לקולא שרק בתבשיל החשש, ומצד שני החשש הוא, לשיטתו, משום רוח רעה.

אך עדיין לא התבאר לנו מה דינו של מאכל כזה בדיעבד, שהרי לא מצאנו בחז"ל בפירוש שסכנה לאכול אוכל שהיה תחת המיטה.
במסכת בבא בתרא דף נז: ונח. הביאה הגמרא מספר הנהגות למלמיד חכם. אחת מהם היא: "מטה של תלמידי חכמים כיצד, כל שאין תחתיה אלא סנדלין בימות החמה ומנעלין בימות הגשמים, ושל עם הארץ - דומה לאוצר בלוס".
רשב"ם הזכיר על הנהגה זו את הברייתא בענין אוכלים ומשקין שתחת המיטה, וז"ל:
"כל שאין תחתיה כו' - דאמרינן בפסחים אוכלין תחת המטה אפי' מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן ... מיטת עם הארץ כל דבר מניחין תחת מטתן אוכלין וכלים".
אפשר אולי להוכיח מכאן כי ענין זה של רוח רעה תחת המיטה, אינו אוסר באכילה בדיעבד, אלא הוא הנהגה נכונה לכתחילה.

גם לפי הטעם שנתן בעל התורת חיים (שבועות דף טו:) לאותה רוח רעה לא מוכרח שאוסר בדיעבד באכילה(1) . וז"ל:
"נראה לפי שהמזיקין מתקנאין ומתגרין בו באדם, וכ"ז שהוא ער אין יכולין לגשת אליו לפי שנשמתו של אדם טהורה היא ובאה מסטרא דקדושה, לכך המזיקין הבאים מסטרא דמסאבא בורחין ממנו. אבל בשעה שהוא ישן ונשמתו יוצאת, יש לחוש שלא יתדבקו בו המזיקין ויזיקוהו, וזהו טעם טומאת מת לפי שאז מתדבקין בו ומטמאים אותו לכך הוא אומר שיר של פגעים להבריחן ממנו.
ונראה דהיינו דאיתא בפסחים אוכלין תחת המטה רוח רעה שריא עליהן, לפי שהשינה אחד מששים במיתה היא כיון דנשמתו יוצאת, ולהכי רוח מסאבא שריא עליה דאיניש בשעת שינה, וזה טעם נטילת ידים שחרית. וכשהוא מאהיל בשעת שינה על האוכלין, הריהן כאלו היו באהל המת ושריא עליהן ההוא רוח מסאבא".
אגב, עד לדברי התורת חיים, לא מצאנו כי החשש הוא באוכלים שתחת אדם ישן, אלא תחת מיטה.
כמה אחרונים [יובאו להלן] ציינו לתשובת השבות יעקב (חלק ב סימן קה) בעניין, ונצטטה במלואה:
"שאלה טרוד מבני ישיבתי פה מיץ האלוף כהר"ר גרשון נר"ו. מי שנתן אוכלין ומשקין תחת המטה אם אסורין בדיעבד, וכן בכל הדברים הנזכרים בי"ד סימן קט"ז. ולכאורה יש להוכיח דמותר ממ"ש הב"י בי"ד סי' ו' וז"ל כתב בעל העיטור דלפ"ז בדיעבד נמי פסולה אבל בירושלמי אמרו שהטעם מפני שרוח רעה שורה עליו, וכתב בעל העיטור דלפ"ז בדיעבד שחיטתו כשרה וכו'. הרי קמן בדיעבד אין חשש רוח רעה, וה"ה לאינך הנזכרים שם. אך באשר שהגמרא ופוסקים החמירו בסכנה זו והפליגו מאוד וחמירא סכנתא מאיסורא יש להסתפק.
תשובה בדבר אוכלין ומשקין שנותן תחת המטה אם אסורין בדיעבד, נ"ל פשוט דאין כאן חשש איסור בדיעבד, רק דבכל אלו מבואר בש"ס ופוסקים דהוא רק אזהרה לכתחלה, וכמשמעות בעל העיטור.
אך כדי שלא להוציא חלק בלי ראיה כלל נ"ל להוכיח שכן הוא, דהא מצינו בסוגיא דש"ס כמה פעמים שהזהירו לחבר שלא יאכל אצל עם הארץ מפני דברים שאינם מתוקנים, ובפרק חזקת הבתים דף נ"ח ע"א מטה של ת"ח כיצד כל שאין תחתיה אלא סנדלין בימות החמה ומנעלי' בימות הגשמים ושל עם הארץ דומה לאוצר בלום, ופרש"י וז"ל מטת עם הארץ כל דבר מניחין תחת מטתן אוכלים וכלים עכ"ל. וא"כ אמאי לא חששו חכמים איך יאכל עמו הלא חמירא סכנתא מאיסורא, אלא ודאי פשוט דכל הני הוא רק אזהרה לכתחלה אבל בדיעבד אין קפידא כלל. גם לא הוזכר בשום פוסק שום איסור בדיעבד בענינים אלו וכנ"ל. הקטן יעקב".
בעוד תשובה זו צויינה להלכה בהגהות הגרעק"א [על השו"ע שם], יד אפרים ופתחי תשובה, החיד"א דחה את ראייתו.
וז"ל (שיורי ברכה יורה דעה י'):
"ולי ההדיוט אין הנדון דומה לראיה, דהתם הרוח רעה שורה על הקנה, ולכן לכתחילה לא ישחוט בו ובדיעבד שרי, אבל הכא הרוח רעה שורה על האוכל, ולכן [יש לומר ד]אף בדיעבד אסור. וראיה לזה ממ"ש פרק כל היד (נדה יז א) האוכל שום קלוף וכו' שעבר עליהן הלילה מתחייב בנפשו משום דרוח רעה שורה עליהן. הרי דמשום רוח רעה אסורים דיעבד. והכי מוכח ממ"ש פרק ערבי פסחים (קיב א) אוכלין ומשקין תחת המטה אפילו מחופין בברזל רוח רעה שורה עליהן, ת"ר לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות וכו' ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה, מאי סכנה רוח רעה. הרי דאיכא סכנת רוח רעה. וגבי אוכלין וכו' לא קאמר לא יתן אוכלין, אלא קתני אוכלין ומשקין וכו', לומר דאפילו בדיעבד סכנה. והראיה אחרת שהביא הרב שבות יעקב אינה ראיה כלל, כמבואר למעיין.
שוב ראיתי מ"ש הרב בכור שור לעיל סימן ו' דקרומית שאינה של אגם החשש הוא שמא יופרש קיסם א' ויבא לפיו והרוח רעה שבקיסם ההוא יזיקנו. ע"ש. ומשו"ה בדיעבד כשרה, דאפשר דלא נשאר קיסם, ואם נשאר יפול אח"כ. ומה שכתב שם הרב הנז' דלא אשכחן דאסרו דיעבד משום רוח רעה, כונתו באופן דמיירי התם, בהנך דמייתי, אמנם אם שורה רוח רעה על האוכל, האוכלו דמו בראשו, כמו שנתבאר".
וראה בכף החיים שהשיב על טענות החיד"א, כיון שיש חילוק בין רוח רעה אחת לשניה, יש מהם חזקות ויש חלשות ואין להקיש מאחת לשניה. למעשה נטה להקל בזה במיוחד בצירוף אם היתה הקרקע מרוצפת ועוד.

כעת נבוא לבדוק את שיטת הגר"א בנושא.
בידינו אין את דעת הגר"א בנושא מתוך כתביו, ואפילו לא כהוראה שנרשמה מפיו ע"י תלמידיו, להלכה. את דעתו אנו יודעים מתוך כמה וכמה מעשים שאירעו עמו, ומכולם מוכח שהחמיר גם בדיעבד באכלים אפי' חיים ומשקים תחת המיטה.

על מעשה אחד שהיה אצל הגר"א, סיפר בעל החיי אדם וז"ל (בינת אדם שער איסור והיתר סימן סג (פב)):
"בפרק ערבי פסחים דף קי"ב איתא תנא אוכלין ומשקין תחת המטה אפילו מכוסה בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן, ולפי זה משמע דאין חילוק בין אוכלין חיין או מבושלין.
וכן שמעתי שהגאון החסיד ז"ל צוה בצנון שהניחו תחת המטה לחתוך לחתיכות קטנות ולזרקה, כדי שלא ימצאנה אדם.
ואמנם דבר זה מצוי מאוד בבני הכפרים שמניחים כל הלפתות וביצים תחת המטה, ואפשר כיון דדשי בה רבים שומר פתאים ה', כדאיתא בגמרא בדוכתי טובא, וכמו שכתבו תוספות ביומא דף ע"ז ע"ב גבי שיבתא.
ועוד נראה לי דלפי הנראה לא גרסינן בפסחים אוכלין כלל, שהרי הרמב"ם וסמ"ג ורי"ף ורא"ש וראב"ד כולם כתבו דין זה על פי הירושלמי שהביא רי"ף בפרק אין מעמידין תבשילי תותא ערסא, וכתב הרמב"ם והסמ"ג הטעם משום שמא יפול בו דבר, וראב"ד כתב מעצמו שהטעם משום רוח רעה, שמע מינה דלא גרסינן בגמרא דידן אוכלין. ואפשר שלא גרסו כלל האי ברייתא אפילו משקין, שהרי לא כתב כלל דין דמשקין, וכיון שכולם כתבו רק תבשיל וכדאיתא בירושלמי אין לנו אלא מה שחידשו דוקא תבשיל ולא דברים חיין. והגאון החסיד חשש לגירסא שלנו.
ומה שאמרו בגמרא אפילו מחופין בכלי ברזל נראה לי על פי מה שכתב בסימן קי"ו בשעת התקופה שאם נתן ברזל אין רוח רעה שורה ולכן קאמר דתחת המטה לא יועיל" (וראה את דעתו המקילה לעניין נגיעה באוכלים לפני נטילת ידים של שחרית בחיי אדם ח"א סי' ב' ס"ב (2)).

מעשה דומה העתיק רבי יצחק אייזיק חבר (שו"ת בנין עולם אורח חיים סימן לג) מקובץ הנהגות הגר"א (בכת"י) וז"ל:
"ובדיעבד אם נתנו שם אינו מבואר שאסור באכילה, אך מהא דאמרו בש"ס אוכלים ומשקים תחת המטה רוח רעה שורה עליהם נראה דאסור באכילה, ודומה למ"ש האוכל שום קלוף כו' שעבר עליהם הלילה דמו בראשו כו' כמבואר בפ' ע"פ. וכן כל הדברים שאסרו חכמים לאוכלם ולשתותם מחמת רוח רעה השורה עליהם כמבואר בכ"מ בש"ס.
וכן כתוב בהנהגות רבינו הגדול הגאון מוהר"א ז"ל מווילנא שאסר בדיעבד צוקער שהיה מונח בתיבה שישן עליה אדם וציוה להשליכו לנהר".
לפי סיפור זה החמיר הגר"א אף שלא היה המאכל תחת מיטה אלא תחת תיבה שישן עליה אדם.
על דברי הבנין עולם הוסיף רבי יהושע העשיל לוין מעשה נוסף (עליות אליהו מעלות הסולם הערה יג אות יד):
"ומפורסם הדבר שכאשר נסע הגאון לאשמינ"ע על התנאים אשר היה בעיר הנ"ל, כאשר התחתן מחו' הרה"ג מו"ה נח מינדע"ס עם הגאון המפורסם מ' יו"ט ליפמאן אב"ד בק"ק קאפוליע, וכאשר מזגו כוס יין להגאון לא רצה לשתות ואמר הגמרא אוכלין ומשקין שתחת המיטה, והיה לפלא בעיניהם. עד אשר חקרו הרבה ומצאו כדבריו שהיין הטמין א' תחת המטה".
יש לציין כאן למעשה עליו מסר רבי אליעזר לנדא בהגהותיו למעשה רב, תוספת מעשה רב (צ"ז):
"גם החמיר [הגר"א] מאד מאוכלין ומשקין שתחת המיטה. סיפר לי הרב ר' יעקב כהנא, בהיותו במסיבה אצל הגאון ז"ל בפורים הביאו להגאון החסיד משלוח מנות ציטרין ותפוחים טובים, ונרדם הצדיק ר' זלמן ז"ל על השולחן ונגע בידו את הכלים שבו התפוחים וציטרין. וציוה אדמו"ר לחתוך אותם דק דק ולהשליך לבית הכסא כדי שלא ימצא אחר ויאכל, ואפילו לנכרי לא הניח למכור שלא יחזור וימכרנו לישראל".
לכאורה מעשה זה מלמדינו כי הגר"א חשש עד כדי כך והחמיר גם בישן שנגע בכלי ובו אוכל [חי].

כאמור, כל המקורות המובאים כאן מוכיחים על מנהג הגר"א להחמיר גם בזמן הזה באוכלים אפילו חיים ומשקים שהיו תחת המיטה גם בדיעבד, אך את הנוסח המדויק של דעתו אין לנו.
יש גם לדייק ולהבחין בים אוכל שהיה תחת מיטה סתם לבין אוכל שהיה תחת ישן במיטה, וגם בזה אין הכרעה ברורה מהמעשים המובאים.

והנה רושמי הנהגותיו של רבינו חיים מוולאזין מספרים בשמו (סקירה על דפוסים רבים וכתבי יד של הנהגות רבי חיים ראה בספר כל הכתוב לחיים עמ' קמ"א –ג, ראה שם סקירה על המקורות להנהגות הגר"ח שלהלן) שאף שהגר"א החמיר לעצמו מכל מקום לאחרים היקל. הגירסאות בענין זה הם רבות ומשמעותיות ונצטטם להלן:
"סיפר לי רבינו שהגר"א ז"ל החמיר מאד א"ע באוכלים ומשקים שהיו תחת המיטה אף מעט והיקל לאחרים". (כת"י הירשזון).
"סיפר לי מורי שהגר"א ז"ל החמיר מאד באוכלין ומשקין שהיו תחת המיטה והיקל לאחרים שצוה להשקותם מזה" (כת"י רבי משה נחמיה כהניו).
"א"ר שהגר"א ז"ל החמיר על עצמו באוכלין ומשקין שהיו תחת המיטה אף מעט והיקל לאחרים שציוה להשקותם מזה". (חזיונות יוסף).
"מו"ר הגר"א זל"ה החמיר מאד באוכלין ומשקין שתחת המיטה אפילו מה ששהה שעה קלה אך לאחרים היקל" (כתר ראש).
"סיפר לי מורי שהגר"א ז"ל החמיר על עצמו באוכלין ומשקה שהיה תחת המיטה אף מעט והיקל לאחרים שצוה להאכיל לבהמה". (הנהגות ישרות).
"סיפר מורי שהגאון ז"ל החמיר מאד לעצמו, באוכלין ומשקין ששהו שעה קלה ביום תחת המיטה והיקל לאחרים שצוה להשקותן מחמת שלא שהו כי אם שעה קלה ביום". (כת"י רבי זונדל מסלנט).

אין בידינו להכריע מבין הגירסאות מהי הגירסה המדוייקת, וזו אכן דוגמא לחילופי גירסאות משמעותית שבין העתקות כתבי היד. דבר אחד ברור שאליבא דרבי חיים מוולאזין הגר"א החמיר לעצמו יותר מאחרים בעניין זה. אך האם היקל לאחרים רק במה ששהה שעה קלה ביום או רק לבהמותיהם [גירסא זו נראית פחות מתקבלת] או שבכלל לא החמיר לאחרים, לא נוכל לברר.
הסיפור על היין שנתנו לגאון בעת החתונה לכאורה מלמד כי אכן החמיר רק לעצמו שכן לא תיאר לנו המספר שאמר לאחרים לשפוך, או לא לשתות, את כל היין של הסעודה, אך אין להביא ראיה מוכחת מכך, וגם אפשר שאכן לא נתאמת הדבר שהיין היה תחת המיטה רק לאחר סיום החתונה.
גם הסיפורים האחרים (הצנון והסוכר) יתכן שהיו על אוכלים שהיו שייכים להגר"א, דהיינו שאחרים ישנו על אוכל שלו, ולכן החמיר בזה מאד. אולם לאחרים שבאו לשאול אולי לא היה מחמיר כל כך ויל"ע.

להשלמה נעתיק כאן קטע מארחות רבינו (חלק א' עמ' רי"א) שעוסק בהנהגת החזון איש בעניין:
"כא. ספר לי מו"ר [בעל הקהילות יעקב] פעם היו אוכלים תחת המטה והורה מרן החזו"א זצוק"ל לחלקם לעניים (עי' יו"ד סי' קט"ז פ"ת ס"ק ד' ה').
(א"ה, פעם אמר מרן לחלקם לתלמידי ישיבת תפארת ציון ולא להודיעם שהיו תחת המטה, ולכא' צ"ע מלעיל לענין גילוי שמרן אמר להודיע, ונ"ל דתחת המטה מעיקר הדין פסקו הפוסקים שמותר רק מרן החמיר כגר"א ז"ל, אבל לענין גילוי סבר מרן שיש להחמיר מהדין כגר"א ז"ל לכן אמר להכריז, ועי' תוס' מעשה רב אות כ"ה ושאלתות מהגר"ח ז"ל מוואלוזין קי"ט)".
גם בספר טעמא דקרא ממרן הגר"ח קניבסקי (הנהגות והוראות ממרן החזון איש זצ"ל ששמעתי מפי אמי מורתי ע"ה, אות כ"ח) הוזכר הוראה זו:
"אוכלין שתחת המטה אף שבביתו הקפידו שלא לאכול צוה ליתנם לעניים ואמר שאין לאבדם כיון שמדינא מותרים (עי' מ"ב סי' ד' סקי"ד ובפ"ת יו"ד סי' קט"ז סק"ד ה' ובכתר ראש סי' פ')".
[ראה גם בהנהגות החז"א שבסוף אמרי יושר נשים אות ק' שמעיקר הדין אין חשש בזמן הזה].
נראה כי מרן החזון איש אף שצעד בענין זה בדרכו של הגר"א והחמיר בדיעבד לעצמו, לאחרים היקל. כנראה על סמך דברי רבינו חיים מוולאזין המובאים בכתר ראש.


רוח רעה בזמן הזה – דעת רבי צדוק הכהן מלובלין
מפורסמים דברי רבי צדוק הכהן (בשו"ת תפארת צבי הלכות בשר בחלב סי' צ"א) ביחס לחששות שונות של רוח רעה המובאות בתלמוד ולא הובאו ע"י רוב הפוסקים להלכה. דעה זו היא שונה בתכלית מיחסו של הגר"א לענין.
נצטט כאן חלק מדבריו [שנכתבו על חשש אכילת בשר ודגים]:
"וברור הוא דטעמו דהך סכנה אינה טבעית ועל דרך הרפואה. רק על דרך כל הסכנות שבתלמוד מפני רוח רעה וכיוצא, שאין זו סכנה טבעית המצויה כלל. והרמב"ם לא זכר מהם מאומה, זולת אותן שפי' בהם איזה טעם טבעי, עי' בהל' רוצח. וגם בטוש"ע סי' קט"ז נזכרו אותן מועטים. רק בעל כנסת הגדולה ופרי חדש לשם (ואחריהם מהרש"ז בש"ע שלו ח"ה בהל' שמירת נפש) קבלו כעמיר גורנה הרבה מסכנות הנזכר בתלמוד. ומ"מ אף הם השאירו עוללת לרוב, והעולם אין זהירין כלל בהם.
ומריש הוה אמינא בזה כאותה שאמרו בשבת (דף קכ"ט ע"ב) מעלי שבתא כיון דדשו בי' רבים שומר פתאים ד', וכיו"ב ג"כ ביבמות (דף ע"ב ע"א). וכפי הנראה זה שאמרו בע"ז (דף ל' ע"ב) אוכל ענבים ותאנים בלילה משום שנאמר שומר פתאים ד', וכיו"ב בנדה (דף ל"א ע"א) משמש והולך ושומר פתאים ד', ושם (דמ"ה ע"א) משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו שנא' שומר פתאים ד'. היינו ג"כ הואיל ודשו רבים, דבלא"ה משום דאינו יודע הדבר ראוי להחמיר בחשש ספק נפשות, רק הואיל ודשו רבים בהני מילי שרי משום שומר פתאים ד'. ומכל הני משמע דהותר מה"ט שוה לכל אדם אף ליודע שאינו פתי, כיון שהשי"ת שומר רוב בני אדם אזדא הסכנה. ואין אותו רוח רעה וסכנה שבדבר מצוי' להזיק אף ליודעים.
אלא שבתרומת הדשן סי' רי"א ראיתי שמסתפק בדבר, אם שייך לומר שומר פתאים ד' בת"ח היודע, והובא בב"י אה"ע סי' ט'. ונראה לי סיוע לדבריו מהא דפ' חזקת הבתים (ד' נ"ח רע"א). מטה של ת"ח כל שאין תחתיו כו', ופירשב"ם שאין שם אוכלין ומשקין משום רוח רעה כדאי' בפ' ע"פ. ומשמע מזה דרק ת"ח זהיר בי', אבל רובי דעלמא שהם עמי הארץ לא זהירי בי', ואעפ"כ הזהירו עליו חכמים בפ' ערבי פסחים. וע"כ דאין מועלי בזה דשו בו רבים.
והנראה דיש חילוק בכל הני דאמרינן שומר פתאים ד'. היינו כשדשו בו כל אדם ובזה הותר לכל, אבל מה שדשו בו רק עמי הארץ והת"ח זהירים לא מיקרי דשו רבים. ואולי גם התרומת הדשן לא נסתפק אלא בכה"ג, שדשו בו רק אותם שאין יודעין, יעו"ש. וע' רש"י סוכה (דכ"א רע"ב) פי' בהאי דחזקת הבתים דלא כרשב"ם, ואין ראיה.
ומיהו העיקר נראה בכל הני סכנתא דרוח רעה דלא זהירי, היינו משום דהאידנא לא שכיחי הני רוח רעה(3), וכד"ש התוס' בפ' כ"ה (דף ק"ה ע"ב), מה שהעולם אין נזהרים משום שיבתא, דאין אותו רוח רעה מצוי' בינינו כדרך שאין נזהרין בזוגות. ונראה דודאי התוס' לא מפני בקיאותם ברוח רעה הוא שהגידו דאין אותה רוח רעה מצוי', דלא זכרו ששמעו זה ממי שהיה בקי בזה בימיהם של בעלי התוס' לידע מצד בקיאותו. רק סוברים הואיל ואין העולם נזהרין מסתמא כך מקובלים מאבותיהם מפי בקיאים ויודעים. או עכ"פ זה שאינם זהירין ולא שמענו הנזק זהו ראיה דאינה מצויה, והוא הטעם בכולהו דאין העולם זהירין.
וכך קבלה בידי באוכלין שאחורי המטה וכיו"ב שאין להחמיר בדבר האידנא. דבימי חכמי התלמוד היה הרוח רעה מצויות ולא האידנא. והבא לשאול הואיל והוא קפיד ראוי לצוות לו להעושין המאכל ההוא. שזהו מדרך הסגולה המקובל ביד ההמון שמועיל להעברת רוח רעה. ויועל להעברת הפחד דמאן דקפיד ודי בזה. כך קבלתי, ודלא כמקצת מורים מחמירים בזה".
-----------------
1. נעתיק כאן את תשובתו של מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל שו"ת שבט הלוי חלק ו סימן קיא "ב - אף על פי שבשו"ע מביא דין מאכלים ומשקים שתחת המטה מפני שרוח רעה שורה עליהם, הנה קדושי עליון ידעו שזה שייך גם בזמן הזה, ועוד הא כ' בתורת חיים שבועות ט"ו ע"ב וז"ל ונראה דהיינו דאיתא בפסחים קי"ב אוכלין תחת המטה רוח רעה שורה עליהם לפי שהשינה אחד מששים במיתה היא כיון דנשמתו יוצאת בלילה ולהכי רוח מסאבא שריא עליה דאינש בשעת שינה על האוכלין הרי כאילו היו באהל המת ושריא עליהן רוח מסאבא.
ג - ולפ"ז י"ל דכמו לענין נט"י מחמת רוח רעה השורה בלילה נזהרים גם בזה"ז כמו שמבואר בשו"ע או"ח, הה"ד לענין אוכלין ומשקין תחת המטה בשעת שינה ע"פ מש"כ התו"ח.
ד - ואמנם גם בזה כ' בתשובת שבו"י ומובא גם בפת"ש כאן דדוקא לכתחילה וכ' כן בכל דבר שנזכר הטעם משום רוח רעה דהוא דוקא דין לכתחילה, ואף על פי שעל ראית השבו"י מבעל העיטור אפשר לפלפל דראיתו ממש"כ הב"י ביו"ד סי' ו' בשם בעל העיטור דטעם שאין שוחטין בקסמין של עץ משום רוח רעה, ולפ"ז כ' בעל העיטור דדוקא לכתחילה אבל דיעבד כשר, הרי דרוח רעה רק זהירות לכתחלה, י"ל דר"ל דאם מצד פסול שחיטה הוא פסול דיעבד מעיקר הדין דנבלה, ומצד רוח רעה עכ"פ השחיטה כשרה דיעבד, ולא נשאר רק דין רוח רעה למי שנזהר בזה, וגם אפשר לחלק דהתם הרוח רעה עכ"פ לא בגוף האוכל אלא מחמת שנשחט בקסמין, [ודרך זה מצאתי אח"כ בברכי יוסף כאן, ועיין בס' משמרת שלום יו"ד סי' קט"ז בזה], וגם מי יודע לדמות בדברים אלה.
ה - מכ"מ הרבה פוסקים הביאו דברי השבו"י להלכה, (ומש"כ בד"ת ס"ק ל"ח כאשר העתיק דברי התו"ח שהתו"ח איירי לענין לאסור המאכל אינו נכון, דהתו"ח לא הזכיר כלל לשון איסור המאכל) ובדברים אלה הדבר נוטה שבזה"ז שומעים להקל, והרי אפילו בבשר ודגים נסתפק המג"א סי' קע"ג אם שייך בזה"ז, ומדמה מג"א הדין למה דמשמע בכ"ד דסכנת רוח רעה ליתא בזה"ז".
[לדעתו של מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל בענין זה, להקל בכלי בתוך כלי תחת המיטה וכן בשנת צהרים, ראה אבני ישפה יו"ד סי' קמ"ט].

2. ציין לכך השדי חמד במערכת ל' שהאריך הרבה בדין אוכלים ומשקים שהיו תחת המיטה, עיי"ש בכל המקורות שהביא.
ועיי' במשנה ברורה סי' ד' ס"ק י"ד שפסק "ואם נגע במאכל קודם שנטל ידיו אין לאסור המאכל עי"ז אבל לכתחילה מאוד יש ליזהר שלא ליגע אז בשום מאכל ואם נגע באוכל ידיחנו ג' פעמים".

3. ראה בים של שלמה מסכת חולין פרק ח לענין מים אחרונים שכתב בתוך דבריו " והאידנא אין נזהרין בזה, לפי שאותם רוחות הנזכרים בתלמוד אינם מצויין בינינו, כגון שיבתא ובת מלכא, וזוגות".

מלח הארץ
הודעות: 279
הצטרף: ד' מאי 14, 2014 2:02 pm

Re: אוכלים ומשקים תחת המיטה - הנהגת הגר"א

הודעהעל ידי מלח הארץ » ה' יוני 18, 2015 9:21 pm

הסיפור על התפוחים בפורים הוא מוזר מאד.
חז"ל אמרו אוכלים שתחת המיטה ומהיכי תיתי להרחיב כ"כ לנגיעה של אדם ישן??

יאיר
הודעות: 10741
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: אוכלים ומשקים תחת המיטה - הנהגת הגר"א

הודעהעל ידי יאיר » ו' יוני 19, 2015 12:56 am

מלח הארץ כתב:הסיפור על התפוחים בפורים הוא מוזר מאד.
חז"ל אמרו אוכלים שתחת המיטה ומהיכי תיתי להרחיב כ"כ לנגיעה של אדם ישן??

לדעתי כלל לא מוזר. ק"ו הוא.

סמל אישי של המשתמש
ירח מלא
הודעות: 164
הצטרף: א' אפריל 27, 2014 12:00 pm

Re: אוכלים ומשקים תחת המיטה - הנהגת הגר"א

הודעהעל ידי ירח מלא » א' יוני 21, 2015 2:54 pm

המטרה במאמר היתה להראות שאין לנו מהגר"ה דעה מסודרת בזה ועלינו לקבל מפי מספרים שיתכן וסתרו את עצמם. ויש לדון בכל הנושאים מהסוג הזה שאנו מחמירים בגלל שיט פלונית שבאה אלינו רק מי עדויות ולא מכתביו, כך שמלבד האפשרות לפקפק בעדות, אין לנו את הנוסח המדויק בו השתמש. דוגמא לזה הוא חשש חמץ שעבר עליו הפסח.

צונאמי
הודעות: 728
הצטרף: ב' נובמבר 18, 2013 12:08 am

Re: אוכלים ומשקים תחת המיטה - הנהגת הגר"א

הודעהעל ידי צונאמי » א' יוני 21, 2015 3:25 pm

ירח מלא כתב:המטרה במאמר היתה להראות שאין לנו מהגר"ה דעה מסודרת בזה ועלינו לקבל מפי מספרים שיתכן וסתרו את עצמם. ויש לדון בכל הנושאים מהסוג הזה שאנו מחמירים בגלל שיט פלונית שבאה אלינו רק מי עדויות ולא מכתביו, כך שמלבד האפשרות לפקפק בעדות, אין לנו את הנוסח המדויק בו השתמש. דוגמא לזה הוא חשש חמץ שעבר עליו הפסח.

הרבה שמועות בליטא אמרו בשם הגר"א בבחינת "סתם משנה".
(ראיתי באחד מקובצי ישורון)
וככל שהאדם מפורסם יותר, המבקשים להחנק נתלים בו (עיין פסחים קי"ג), וכל שמועה בשמו טעונה בירור חזק יותר.
דוגמאות לכך: הרמב"ם ורש"י.


חזור אל “בית המדרש”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 448 אורחים