הודעהעל ידי אזוטרי » ו' יוני 26, 2015 5:33 pm
דרך מחודשת
הדמיון הזה הביא את רבי יוסף בכור שור מראשוני בעלי התוספות לנקוט בדרך מחודשת ומפתיעה, לדעתו שני האירועים האלו הם באמת אירוע אחד! וכך הוא כותב בפרשתנו (פסוק ח):
"קח את המטה – להכות בסלע, לפי הנראה לי זהו מעשה שב'ויהי בשלח' דכתיב ביה 'והכית בצור ויצאו', אלא שלשם מספר איך פירנס הקב"ה את ישראל במן ושליו ומים במדבר, ואחר כך כתב כל אחד במקומו, ותדע שאחד הוא זה המעשה ואותו, דהתם כתיב 'ויקרא שם המקום מסה ומריבה', ובזאת הברכה הוא אומר על זה המעשה שהקפיד הקב"ה על משה ואהרן 'אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה (דברים לג,ח) אלמא דמעשה אחד הוא. ואף בכאן כתב 'הם מי מריבת קדש מדבר צין', והתם נמי כתב 'ויסעו... ממדבר סין' ומה שלא פירש כאן פירש שם, שאמר לו הקב"ה להכות בצור. וכן דרך פרשיות הרבה שסותם דבריו במקום אחד ומפרש במקום אחר, כגון פרשת מרגלים דכתיב במשנה תורה (דברים א,כב) שאמרו ישראל 'נשלחה אנשים' ובשלח לך לא פירש, וכן הרבה.
תמצית הדברים: בפרשת שלח מספרת התורה באופן כללי כיצד הייתה פרנסת של ישראל באוכל ושתייה, אבל אחר כך סופרו הסיפורים במקומם ובזמנם בספר במדבר. [ריב"ש סבור שאף לעניין השלו – הסיפור בפרשת בשלח והסיפור בפרשת בהעלותך (לעיל פרק י"א) חד הוא! יעויין בדברין בשמות טז,יג] הוא מסייע את דבריו מהלשון שנאמר בברכת משה 'ניסתו במסה תריבהו על מי מריבה', שהוא ממש כלשון שהוזכר בפרשת בשלח 'ויקרא שם המקום מסה ומריבה', ונאמר כאן 'תריבהו' היינו העונש שהוטל על אהרן ומשה שם שלא יכנסו לארץ.
ועדיין יש להבין: הרי בכל אופן בפרשתנו נאמר 'ודברתם אל הסלע לעיניהם', ומשה הכהו. על כך מפרש ריב"ש כי 'ודברתם אל הסלע' פירושו – על הסלע, כלומר: עמדו על הסלע ודברו [או דברו אודות הסלע] אל ישראל, ואמרו להם דבר שיהיה גלוי לעיניהם, ומה תאמר? שאני ה' נותן להם מים, כמו שהודיע משה במן 'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים', וכמו שאמר לישראל בשליו 'התקדשו למחר ואכלתם בשר', באותו אופן תאמרו לישראל כאן שאני ה' נותן להם מים, ובזאת יתקדש שמי וידעו כי מאתי יבאו להם מים.
המילה 'אל' אכן יכולה לבוא במקרא בהוראת 'על' כמו שכותב רבי יונה ג'נאח בספר השרשים שלו, שורש אלה: "ותהיה אל בעניין על, כמו 'כי ארד אל בני אבל שאולה' (בראשית לז,לה; כלומר: ארד לשאול כשאני אבל על בני); 'ויך את הפלשתי אל מצחו' (ש"א יז,מט): 'ואשה אל אחתה לא תקח' (ויקרא יח,יח) וימלכהו אל הגלעד ואל האשורי ואל יזראל' (ש"ב ב,ט) אל ההרים לא אכל (יחזקאל יח,ו) והקריחו אליך קרחה (שם כז,לא) 'המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו' (ישעיה סג,טו)".
מה היה אם כן החטא, גם כוונת ה' הייתה שמשה יכה את הסלע? מבאר ריב"ש שהחטא היה שאמר משה רבנו בלשון שאלה "המן הסלע הזה נוציא לכם מים" ויכלו ישראל להבין שהוא עצמו אינו בטוח שיצאו מכאן מים, ולכן אף כשהוציא מים – היו כאלו שאמרו 'מקרה הוא', ושמא היה כאן מעיין נובע בסלע, שהתגלה לאחר ההכאה. [ישנם מפרשים נוספים הסבורים בנקודה זו כדעת ריב"ש, שה' ציווהו להכות, ולא ההכאה הייתה החטא, ראה בראב"ע בשם ר' משה הכהן, ובפירוש הרא"ש בשם ר' דן אשכנזי].
לפי זה מיישב ריב"ש גם כן את התמיהה הידועה מדוע נענש אהרן, והלא לא הוא הכה את הסלע אך לשיטתו עיקר החטא היה שלא פירשו משה ואהרן היטב שה' הולך לעשות כאן נס ולהוציא מים מן הסלע, ובזה היה גם אהרן שותף.
רבי יוסף בכור שור חוזר על שיטתו זו בדברים לב,נא פירושו זה מובא גם בכל פירושי בעלי התוספות על התורה בפרשתנו, כגון 'הדר זקנים' 'דעת זקנים', פירוש הרא"ש, 'פענח רזא', ועוד, וכן אצל ר"ח פלטיאל.
התמיהות על המהלך
אמנם צריך להבין; אף אם נאמר שמדבר סין ומדבר צין חד הם, כי אותיות זשס"ץ מתחלפות, אבל בפרשתנו נאמר שהם באו אל מדבר צין והתיישבו בקדש, ואילו בפרשת בשלח נאמר שהם נסעו ממדבר סין והגיעו לרפידים. כמו כן; הצור שמשה רבנו הכה בפרשת בשלח היה בחורב, כמו שמפורש שם (יז,ו) "הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור ויצאו ממו מים ושתה העם", ואילו הסלע שמדובר בפרשתנו היה בקדש שבמדבר צין, סמוך לארץ אדום.
ומפורש בפרשת מסעי שמדבר צין ומדבר סין הם שני מקומות; בפרק לג פסוק י"א נאמר שנסעו מים סוף וחנו במדבר סין, ושם לאחר שני מסעות חנו ברפידים "ולא היה שם מים לעם לשתות" (פסוק יד), היינו סיפור הסלע שבפרשת בשלח, ולאחר מסעות רבים כתוב (פסוק לו) "ויחנו במדבר צין היא קדש", והיינו המסע המבואר בפרשתנו, כיצד זה אפשר לומר ששני המאורעות היו אחד?
זאת ועוד: גם התאריך מוכיח שאלו הם שני מאורעות, שהרי הסיפור של פרשת בשלח היה ברפידים, קודם מתן תורה, ומשם נסעו למדבר סיני וקיבלו התורה בחודש השלישי (שמות כ,א) ואילו המעשה שבפרשתנו היה לאחר מות מרים ומעט קודם מות אהרן, ובשעה שעמדו על גבול ארץ אדום כמסופר בפרשתנו, וזה בהכרח בסופ ארבעים השנה שהיו במדבר, [תורף הקושיות נמצא כבר אצל ראב"ע הרומז במתק לשונו ובקוצר לשון].
וצריך עיון גדול, ומצווה ליישב.