הודעהעל ידי אוהב אוצר » א' אוגוסט 02, 2015 10:34 am
עניתי לכב' לעיל, הנה המקור שלי:
אין מוציאים יבולי שביעית לחוץ לארץ, והסמיכו חז"ל דין זה על הפסוק: "בארצך תהיה כל תבואתה לאכול". ויש שחילקו בין דבר מועט למרובה, ובין מוציא לסחורה או לאכילה, אך להלכה רבינו הרמב"ם לא חילק, ולכן אסור להוציא לחו"ל פירות שביעית כלל, אפילו אם דעתו להחזיר אותם לפני זמן הביעור. וחוץ לארץ לענין זה כולל גם את סוריא [שנתבאר דינה לעיל פרק שני], אמנם להוציא למקומות שלא נכבשו אלא ע"י עולי מצרים, נראה להקל בזה מכמה טעמים ונתבארו בהערה, ועוד ביארנו שם שיש להקל להוציא אף לאילת וסביבתה. ואם הוציא לחו"ל, אין צריך להחזירם לארץ, אלא בהגיע זמן הביעור יבערם במקום שהם נמצאים [לפי זמן הביעור של ארץ ישראל] .
הערה
ומה שכתבנו שאם הוציא באיסור, אין צריך להחזירו לא"י כדי לבערו, כן פסק הרמב"ם (פ"ז הי"ב), ועי' חזו"א (סי' יג אות ב בד"ה ויש לעיין) שבהוציא לחו"ל לכו"ע הולכים אחר מקום גידולן כדי לקבוע את זמן הביעור.
מספר שביתת השדה השלם.