אמר "חקים ומשפטים צדיקים", וכבר ידעת שענין צדיקים שווים, וזה שהם עבודות אין טרח בהם, ולא תוספת כעבודת המתבודד בהרים הפורש עצמו מן הבשר והיין ודברים רבים מצרכי הגוף ובטלטול לעבודה וכיוצא בהם, ולא חסרון שיביא אל זוללות ואל שטיפה בזמה עד שיחסר שלמות האדם במדותיו ועיונו, כשאר נימוסי האומות הסכליות, וכשנדבר בזה המאמר בתת עלת טעמי המצות יתבאר לך משוויה וחכמתה מה שצריך שיתבאר, ולזה נאמר בה תורת ה' תמימה משיבת נפש, אבל מי שיחשוב שטרחה גדול וקשה ושבה צער גדול, כל זה טעות בהתבוננות, והנה אבאר אחר זה קלותה באמת אצל השלמים, ולזה אמר מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו', ואמר המדבר הייתי לישראל, אלא זה כולו בערך לחשובים, ואמנם אנשי העולה והחמס וההתגברות, המזיק מן הדברים אצלם והקשה שבהם, שיהיה שם שופט ימנע ההתגברות, וכן בעלי התאוה והיצר הפחותים, הקשה שבדברים אצלם מנוע לכתם בשרירות לבם בזנות ולקחת הדין מעושהו, וכן כל חסר יראה, שמניעת הרע אשר יבחרהו לפי גנות רוע מדותיו טורח גדול, ואין להקיש קלות התורה וקושיה לפי תאות כל רע פחות בעל מדות מגונות, ואמנם תבחן לפי השלם מבני אדם, אשר כוונת זאת התורה שיהיו בני אדם כלם כמו האיש ההוא, זאת התורה לבד היא אשר נקראת תורה אלהית, ואמנם זולתה מן ההנהגות המדיניות כנמוסי היונים והזיות הצאב"א וזולתם, כל זה מפעולות אנשים מנהיגים לא נביאים, כמו שבארתי פעמים:
א' מבואר ברמב"ם שאין כאן רק "הקלה" על האדם, אלא זהו "הנכון והטוב", ולכן ברור שאין הכוונה רק שאין הקב"ה "מחייב" אלא זהו גופא צורת האדם השלם והנעלה אשר אין טרחו גדול וכו'.
ב' יתכן שהכוונה רק לטורח וצער הנוגד את צרכיו וטבעו של האדם, אולם פשוט שהאדם השלם אינו עצל היושב במנוחה תחת גפנו, אלא יש לו לאדם לעמול בתורה ובחכמה וכו' בטורח רב.
ג' מצינו בחז"ל בהרבה מקומות שבח ת"ח שמדירים שינה מעיניהם וכד', וצ"ע.
ד' דקדוק ההלכה במצבים מסויימים, דורש מהאדם נזירות צער וכו', ולכ' לשיטת הרמב"ם אין זה המכוון של מצוות בתורה, ואפשר שלכן יש לחפש במצבים כאלו את דרכי הקולא וההיתר, ובאמת מצינו כן לרבותינו, שבכל מקום שמצוות התורה באו כהתנגשות עם חיי האדם, חפשו דרכי היתר וקולות, [וכמובן שבלית ברירה, "אין עצה ואין תבונה" "ויקוב הדין את ההר"] ולפי הנ"ל לא חיפשו רק להקל על האדם, אלא קיימו בזה את צורת וכוונת התורה.
ה' כמד' שהחזו"א לא דרך בדרך זו, ואדרבה לדידיה ההתנגשות של החיים הטבעיים עם מצוות הבורא, היא היא המטרה הנכספת, ועיקרה של רצון התורה ושלימות עובדיה.
כתבתי את הנ"ל שלא בעיון הראוי כלל, ואדרבה אם טעיתי בהבנת דברי הר"מ, אשמח שיעמידוני על האמת.
