גימפעל כתב:אולי י"ל, שההיתר של חי נושא את עצמו הוא לעניין שבת משום הפטור של שניים שעשוהו, אך לא שאין נקרא משא כלל.
תוס' שבת צד. "שהחי נושא את עצמו - תימה לר"י למה פטור דאי משום שהחי מיקל עצמו והלא אפילו במשא קל יותר חייב ואי משום דשנים שעשאו פטורין הא הוי זה יכול וזה אינו יכול שאין הנישא יכול לישא עצמו בלא הנושא והנושא יש בו כח לנושאו אפילו היה מת ואומר ר"י דממשכן גמרינן שלא היו נושאין דבר חי שהתחשים והאילים היו הולכים ברגליהם והחלזון מיד היו פוצעין אותו טרם ימות דכמה דאית ביה נשמה טפי ניחא ליה כי היכי דליצליל ציבעיה".
תורא"ש שם "שהחי נושא את עצמו, תימה מאי נפקא מינה והא זה יכול וזה אינו יכול דברי הכל חייב והנושא אפי' אין הנישא נושא את עצמו יכול הוא לנושאו ואפי' אם היה מת והנישא אינו יכול לישא את עצמו אלמלא זה נושאו אמאי פטור, י"ל משום דלא אשכחן במשכן הוצאה בחי שהתחשים והאילים היו הולכים ברגליהם והחלזון מיד כשנצוד פוצעין אותו קודם שימות כי היכי דליתציל ציבעיה, ולא נהירא לי דלישנא שהחי נושא את עצמו לא משמע כפירוש זה, ועוד מאי שנא בהמה חיה ועוף מאדם, ועוד מאי נפקא מינה אם לא מצינו הוצאה לבעלי חיים במשכן אינה חובה שימצא במשכן הוצאת כל הדברים רק שמצינו הוצאה בדבר אחד, הילכך נראה לי דלא דמי לזה יכול וזה אינו יכול דהתם אם לא היה זה שאינו יכול מסייעו והיה מסיר את ידו היה האחר יכול להוציאו בעצמו הילכך הוי מסייע שאין בו ממש וחשבינן ליה כאלו אינו מסייעו, אבל הכא דא"א כלל שהנושא ישאהו בלא סיוע הנישא הילכך הוי מסייע שיש בו ממש ופטור הנושא".