כבתה בנר שבת - זקוק לה או אין זקוק לה?

[יערוסלב]

נסתפקתי האם בנר שבת שכתבה אחר ההדלקה האם זקוק לה להדליק עוד פעם, והאם בברכה? או אין זקוק לה.
ואבקש שכל מי שיש לו קצת מראה מקומות באחרונים שכבר דברו מזה [אני עוד לא מצאתי באחרון בפירוש שדן בשאלה זו] נא להעלות את זה כאן. תודה

[עושה חדשות]

עי' מאירי שבת כא. וחידושי המאירי בעירובין סח.

[מה שנכון נכון]

ראה במ"ב תרעה,א שגם בנר שבת הדלרה עושה מצוה. [וע"ע בט"ז שם ובברכ"י].

[עושה חדשות]

חידושי המאירי בעירובין סח.

ז"ל שם: "ומכלל שי' זו התירו אמירה לגוי במקום מצוה וכו' ולאמר לגוי שייטיב נרותינו בליל שבת משום מצוות הדלקה כמנהג שלנו".

[לומד_בישיבה]

אגב, במנורה של הדברי חיים ז"ל אין מקום להכניס שמן אלא לחצי שעה, כמו כן ישנו עדות שהדברי חיים ז"ל גם בערב שבת חנוכה לא נתן שמן יותר מחצי שעה ולא היה איכפת ליה שהוא אינו דולק בשבת, וכפי הנראה סבר הכשר מצוה כמצוה וכפי שמאריך בזה התרומת הדשן אאל"ט בסימן ק"א. והדברים ידועים. ועיין במקורות שהפנה לשם הרב מה שנכון נכון.
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 40&hilite=
כאן.

[לומד_בישיבה]

הכשר מצוה כמצוה.
ויש עוד אריכות דברים בזה בט"ז ובעוד הרבה אחרונים.

[מן השורה]

א] בביאור הלכה סי' רס"ג כתב שאם יכבה לפני הלילה הו"ל ברכה לבטלה. מוכח לכאו' שכבתה זקוק לה
ב] הרמב"ן בשבת (במקום המקביל למאירי הנ"ל ) כתב שבשבת הוא אנוס. משמע שאם היה יכול היה חייב להדליק. [ובמאירי יתכן שכוונתו ג"כ שהוא אנוס ולכן לא תיקנו מצות הדה"נ אלא בהדלקה גרידא. וצ"ע. ונפק"מ אולי ליו"ט. וצ"ע]
ג] הראשונים בפסחים ז': הקשו על השיטה שמצוה נמשכת מברך בל', מחנוכה שכבתה אין זקוק לה. ולמה לא הקשו גם משבת.
ד] [הרעק"א תנינא סי' י"ג הביא ראיה שחנוכה א"א לברך משום נמשכת בגלל שאין זקוק לה. ואילו בשבת מפורש במג"א סי' רס"ג שיכולה בעיקרון לברך. (צריך בדיקה, ואינני בסוגי' כעת)].
ה] משום עונג שבת צריך להדליק, עיי' משנת יעבץ (הרב ז'ולטי) מועדים בעניני חנוכה שכתב כסברא זו.

מכ"ז נראה שנר שבת כבתה זקוק לה, רק צ"ע על הברכה.

ונפק"מ בכ"ז ליו"ט אפילו אחרי כניסת היו"ט. ולכאו' יימשך מצות הדלקה זו כל זמן סעודת היו"ט, אולם צ"ע שמא לא פלוג משבת, כדמצינו בעוד דברים דלא פלוג משבת.
אלא שבזה"ז צ"ע כל הדלקת נר ביו"ט אחרי שלכאו' אי"ז צורך, והבו דלא לוסיף עלה, וצ"ע.

[יערוסלב]

א] בביאור הלכה סי' רס"ג כתב שאם יכבה לפני הלילה הו"ל ברכה לבטלה. מוכח לכאו' שכבתה זקוק לה
ב] הרמב"ן בשבת (במקום המקביל למאירי הנ"ל ) כתב שבשבת הוא אנוס. משמע שאם היה יכול היה חייב להדליק. [ובמאירי יתכן שכוונתו ג"כ שהוא אנוס ולכן לא תיקנו מצות הדה"נ אלא בהדלקה גרידא. וצ"ע. ונפק"מ אולי ליו"ט. וצ"ע]
ג] הראשונים בפסחים ז': הקשו על השיטה שמצוה נמשכת מברך בל', מחנוכה שכבתה אין זקוק לה. ולמה לא הקשו גם משבת.
ד] [הרעק"א תנינא סי' י"ג הביא ראיה שחנוכה א"א לברך משום נמשכת בגלל שאין זקוק לה. ואילו בשבת מפורש במג"א סי' רס"ג שיכולה בעיקרון לברך. (צריך בדיקה, ואינני בסוגי' כעת)].
ה] משום עונג שבת צריך להדליק, עיי' משנת יעבץ (הרב ז'ולטי) מועדים בעניני חנוכה שכתב כסברא זו.

מכ"ז נראה שנר שבת כבתה זקוק לה, רק צ"ע על הברכה.

ונפק"מ בכ"ז ליו"ט אפילו אחרי כניסת היו"ט. ולכאו' יימשך מצות הדלקה זו כל זמן סעודת היו"ט, אולם צ"ע שמא לא פלוג משבת, כדמצינו בעוד דברים דלא פלוג משבת.
אלא שבזה"ז צ"ע כל הדלקת נר ביו"ט אחרי שלכאו' אי"ז צורך, והבו דלא לוסיף עלה, וצ"ע.

עכשיו אחד הראה לי שבשו"ע הרב סי' רס"ג, בקונטרס אחרון יש לו אריכות שמותר לגוי להדליק נר שבת היהודי יברך את זה כיון שעיקר הסיבה של נר שבת הוא להנות לאורה. עיי"ש.
אבל לי כ"ז צ"ע דאה"נ שזהו הסיבה העיקרי להדליק נר של שבת, אבל כל זה הוא סיבת הדבר למה החכמים עשוי בכלל מצות ותקנה להדליק, ואם אחד הדליק את נר של שבת כבר קיים התקנה, אז מה איכפת לי שעכשיו חושך, המצוה הוא כבר עשה, אתה מבין? במילים אחרים שכל הסיבה הוא רק למה תקנוה חכמים את הנר של שבת, אבל לא ששהסיבה שייך בפועל שצריך להדליקה עוד פעם.
ועוד צ"ע למה אין שיעור בנר שבת כמו לנר חנוכה, שאם כל הסיבה הוא משום שבני ביתו לא יישב בחושך אז צריך להדליק על שיעור שודאי יהיה דולק בשעת הסעודה, ולא ראיתי שאחד מהאחרונים יכתוב שצריכים שיעור. וצ"ע.

[מן השורה]

אבל לי כ"ז צ"ע דאה"נ שזהו הסיבה העיקרי להדליק נר של שבת, אבל כל זה הוא סיבת הדבר למה החכמים עשוי בכלל מצות ותקנה להדליק, ואם אחד הדליק את נר של שבת כבר קיים התקנה, אז מה איכפת לי שעכשיו חושך, המצוה הוא כבר עשה, אתה מבין? במילים אחרים שכל הסיבה הוא רק למה תקנוה חכמים את הנר של שבת, אבל לא ששהסיבה שייך בפועל שצריך להדליקה עוד פעם.

אתה צודק שהטעם הזה לא מוכרח,
לכן כתבתי עוד טעמים, ואת הטעם הזה בסוף. וגם במשנת יעבץ לא הסתפק בסברא לבד והביא גם ראיה ע"ש.


לגבי השאלה של שיעור. זו הערה באמת. אבל לא קשה כ"כ כי מנהגם היה לאכול מיד בצה"כ. ואפילו קצת מבעו"י. וכל רגע שיהיה אור הוא מצוה, ועצ"ע