בין ידיעה לאמונה במשנת הרמב"ם

[ראש צורים]

לאחרונה אני עוסק בנושא, בעיקר על פי הסתירה בין ספר המצוות, א, שם כתוב "המצווה הראשונה היא הציווי שנצטווינו להאמין בא-לוהות...".
לעומת מניין המצוות א': "... לידע שיש שם א-לוה".ובמשנה תורה בהלכה הראשונה (יסודי התורה, א',א'): " יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון...".
יש מקורות/ דעות על האמונה/ ידיעה אצל הרמב"ם וכן על הסתירה בין ידיעה לאמונה?

[בברכה המשולשת]

מפורסם עד מאוד.
יעויין בהערות הגר"ח העליר על ספהמ"צ ותרגום המלה הנ"ל מערבית

[ראש צורים]

.

[ישא ברכה]

לא קראתי דבריך ואולי מה שאכתוב כבר כתבת, ואעפ"כ.

טעות גדולה נשתשרה במושג אמונה כאילו ענינו ידיעה שמעבר להגיון/הבנה/השגה/, ושורש הטעות מגיע מהנוצרים. [אני לא מתכוין שאנחנו יודעים מהו השי"ת הלוא לא יראהו האדם וחי, אבל ההכרח שיש מושג כזה].

בתנ"ך המילה הזו משמשת כאמון, כדבר בטוח, מאמינים בה' ולא מאמינים שיש ה'.

אבל כיון שהאמון בקב"ה כולל את כל חלקי האמונה [ידיעה שיש ה' משגיח ומנהיג טוב ומטיב] הרי נהיה ביטוי זה כהגדרה כללית לכל ידיעת היסוד של היהדות. ולכן נכנס מושג להאמין שיש ה' אע"פ שבאמת אי"ז המבטא המדויק.

בתורה כתוב בדר"כ לשון ידיעה, למען תדע וידעת היום כו'.

[הוגה ומעיין]

מהרשום אצלי:
הרמב"ם בספר המצוות כתב בכל המקומות את המונח הערבי "אעתקאד" ונגזרותיו. בבירור מונח זה מפורשים דברי הרמב"ם במו"נ ח"א, פרק נ (בתרגום שוורץ): "דע, המעיין בספרי זה, שהאעתקאד אינו העניין הנאמר אלא העניין המצטייר בנפש כאשר מקבלים-כאמת שהוא כך כפי שהצטייר... האעתקאד הוא לקבל-כאמיתי את מה שהצטייר שהוא מחוץ לדעת לפי מה שהצטייר בדעת. אם יחד עם האעתקאד הזה, הושג שאין משהו שונה מאעתקאד זה אפשרי כלל, ולא נמצא בדעת מקום לדחות אעתקאד זה, ואין להעלות על הדעת אפשרות של דבר שונה ממנו - זאת היא ודאות". וראה מה שהאריך בזה שוורץ, פתיחה למו"נ, הערה 15, והביא שהמעתזלה הגדירו את הידיעה כ"אעתקאד של דבר כפי שהוא". הר"י קאפח (כתבים, ח"ב, עמ' 588), הבין שתרגומו של ר"ש אבן תיבון שתרגם "אעתקאד" כ"אמונה" מוטעה ומביא לידי טעות, כביכול מדובר באמונת פה גרידא, ובאמת מדובר בדעה אמיתית, וכמו שנראה גם מדברי הרס"ג בפתיחה להאמונות ודעות פ"ד. ואכן שם ספרו "אלאמנאת ואלאעתקדאת" תורגם "האמונות והדעות". אמנם גם לדעת ר"ש אבן תיבון פשוט שאין מדובר באמונת פה אלא בידיעה, כמפורש בדברי הרמב"ם בפרק נ הנ"ל. אף חוקרים רבים מצאו שתרגום "ידיעה" מתאים לשימושו של רב סעדיה גאון בביטוי אעתקאד בספרו אמונות ודעות, אבל לא לשימושו של הרמב"ם בביטוי זה במורה נבוכים, כיון שאצל הרמב"ם מדובר בידיעה מופשטת יותר, ולא כאצל רס"ג המדבר על ידיעה מסוג ידיעת החושים, הלבן שהוא לבן והשחור שהוא שחור (ראה אברהם נוריאל, מושג האמונה אצל הרמב"ם, דעת 2-3 (תשלח-תשלט) עמ' 43-47 = גלוי וסמוי בפילוסופיה היהודית בימי הביניים). וראה עוד במה שציינו בציונים לסהמ"צ מהדו' ר"ש פרנקל (מ"ע א) למקומות השונים שבהם תורגמה תיבת "אעתקאד" באופנים שונים.