אין שחיטה לעוף מהתורה

[לא ציוני]

חולין כז ע"ב אין שחיטה לעוף מהתורה כתב רשי אבל נחירה או עיקור סימנים כשר בו כלומר אף דעוף אין צריך שחיטה ממ ניחור או עיקור סימנים בעי
האם כונתו מהתורה או מדרבנן הראש ביומא פ"ח סימן יד הביא תשובה מהמהרם מרוטנבורג שניחור גוי בעוף אסור מדרבנן אולי גם רשי סובר כן למרות שפשטות משמע מרשי שזה מהתורה

[אפרקסתא דעניא]

צריך להמית אותו כדי שלא יהיה אבר מן החי. למ"ד שאין שחיטה מה"ת, מסתבר שאין בעיה שגוי ימית אותו, דזביחת ישראל לא נאמרה אלא במקום דבעינן זביחה, כמבואר בריש חולין.

[צוציק]

בודאי שכוונת רש"י מדאורייתא. דעיין שם ברש"י שלמעשה בא להקשות ולתרץ למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה א"כ היכי משכחת לה נבלת עוף טהור שאסרה תורה באכילה. ולזה כתב רש"י דלמ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה לא משכחת נבלה בעוף טהור כי אם במתה מאליה, אבל אם נחרה או עקר סימניה, לא חשיבה נבלה ומותרת באכילה.
צוציק.

[לא ציוני]

מה שכתב אפרסקתא חושבני אינו נכון נחירה עומדת במקום שחיטה לרש"י ובעינן דוקא יהודי וגוי עושה נבלה רק למהרם גוי שנחר יהיה דרבנן אבל א"כ קשה על המהרם מפשט הגמ שמשמע שמדאוריתא

[רשלץ]

עיין בשו"ת ויען שאול ח"א יו"ד סימן יג ואולי משם תפיק תועלת לכל הענין האמור בשאלה והמסתעף ממנו.