צפירת הרגעה בעניין אפיקורסותחזרה לעילא, בעניין נעביך אפיקורס (אולי צריך להיות באשכול אחר, לשיקול העורכים כאן)
כתב הרמב"ם פ"ג מהלכות תשובה ה"ו
חמשה הן הנקראים מינים. האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג. והאומר שיש שם מנהיג אבל הן שנים או יותר. והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה. וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל. וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים כל אחד מחמשה אלו הוא מין:
והשיג הראב"ד
והאומר שיש שם רבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה. א''א ולמה קרא לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות:
(אמנם בכסף משנה הביא מהעיקרים גירסא אחרת לנוסח ההשגה:)
א''א אע''פ שעיקר האמונה כן הוא המאמין היותו גוף מצד תפיסתו לשונות הפסוקים והמדרשות כפשטן אין ראוי לקרותו מין
ומ"מ יש לבאר מה יענה הרמב"ם להשגה
ובכלל יש להבין עיקר דברי הרמב"ם, הרי גם מי שלא מאמין בדבר אחד מדקדוקי סופרים אפיקורס הוא, ומה יש בי"ג העיקרים שהרמב"ם חוזר ומדגיש בכמה מקומות שמי שלא מאמין בהם הוא אפיקורס
1. והגר"ח תירץ (הובא בביאורי אגדות על דרך הפשט להגראב"ו ובמאמר הגר"ר שפירא במאסף אוהל תורה ובספרי הגרממ"ש ושם גם במכתב מהגר"ד סולובייצ'יק), בנוסח הזה בערך
נעביך אפיקורס איז אויך אאפיקורס [אפיקורס מסכן הוא גם אפיקורס], כי אף שהוא שוגג מכל מקום לא נכנס בגדר מאמין אחר שאינו מאמין בעיקרי האמונה
לפי זה יוצא שדעת הגר"ח בהבנת הרמב"ם שגם שוגג גמור שאינו מאמין בי"ג עיקרים יכנס בגדר אפיקורסות. ולפי דבריו, לכאורה (ואאל"ט כתוב כך בספרי הגרממ"ש) הראב"ד חולק וסובר ששוגג אינו אפיקורס.
ולפי דבריו זהו ההבדל בין י"ג עיקרים לשאר כה"ת, שמי שלא מאמין בשאר חלקי התורה בשוגג מפני שחושב שלא כתוב בתורה עניין מסויים או שהבנתו שגויה אינו אפיקורס אלא טועה (ובגדר 'אומר מותר' אם נוהג בפועל כפי הבנתו הנ"ל) משא"כ בי"ג עיקרים.
וכן ראיתי בספר המפתח שתחת הכותרת (בערך) "הרמב"ם סבירא ליה שבשוגג גם הוי מין" באו אחרונים רבים, בראשם למשל מרכבת המשנה (לא ראיתי בפנים).
2. אבל החזו"א (יו"ד ס"ב כ"ב) - לפי קוצר הבנתי, קירב השיטות, שגם לפי הרמב"ם מי שמאמין שהקב"ה קדמון ובורא הכל ונותן התורה ואעפ"כ בגלל קוצר דעתו או שלא עיין בנושא חושב שיש לו תמונה, ח"ו, אינו אפיקורס אלא יהודי כשר, וגם הראב"ד סובר שמי שהוטעה בשוגג על ידי הפסוקים לחשוב כן אבל גם חשב קצת והבין שאם כן אז גם לא כ"כ בטוח שהקב"ה שהוא קדמון ובורא כל ונותן התורה, הוא כן אפיקורס. (ואם נהיה מוכרחים לומר שיש מחלוקת ביניהם, אולי נסביר שהמחלוקת עד כמה קרוב ללמד זכות בנושא זה שהאינו מאמין בזה הוא שוגג).
אגב - ולא כמו שכתב צעיר התלמידים
כאן שהחזו"א הכריע כהראב"ד שזה אינו (ומנא ליה להחזו"א להכריע כך).
3. והנה הגראב"ו אחר שמביא את דברי רבו, מקשה עליו הרי תינוק שנשבה הוא ג"כ אינו מאמין (בשוגג) ואינו נחשב אפיקורס, וכן שלפ"ד היה צריך להיות שגם תינוק שאינו מאמין לא יהיה בכלל ישראל, ובהמשך כותב
הסבר אחר מהסברו של הגר"ח, שסבירא ליה להרמב"ם שטעות כזו לא יכולה לבוא בשוגג, כי אי אפשר לטעות בכזה דבר בסיסי בלי קצת מזיד, וע"ש שכותב אאל"ט שהראב"ד חולק על זה במציאות הדברים וס"ל שאפשר להגיע לזה בשוגג. ולפ"ד יוצא למעשה גם כהחזו"א שלכו"ע שוגג גמור אינו אפיקורס.
והנה עד היום לא התבוננתי בדברי הגראב"ו דיים, אבל עכשיו ברור לי שהפירוש שלו הוא אחר מהגר"ח, ואין בזה בית מיחוש.
(ואח"כ ראיתי שדברי אוצה"ח שליט"א בפורום בדעת הגר"ח, הושפעו מדברי הגראב"ו, שהרב אוצה"ח הבין שהגראב"ו מפרש את דבריו בדברי הגר"ח, אבל זה ודאי אינו למעיין ואם יהיו חולקים על זה אאריך יותר בס"ד)
(במכתב הגריא"ו שהובא לעיל נראה שרוצה לפרש אחרת בדברי הגר"ח, לא זכיתי להבין מחמת שקיצר בדבריו)
והנה עניין האמונה שמשיח יכול לבוא בערבי שבתות ובשבתות ע"פ פשטות הגמרא וודאי שהיא שוגג גמור גם להמחמירים, ובזה נבוא שלפי דעת החזו"א והגראב"ו והגר"ח בשיטת הראב"ד ודאי שאין בכל עניין טעות בהבנת דברי חז"ל בנגוע לביאת המשיח שום רמז אפיקורסות
וזה עוד לפני שנכנסו לרבים שחלקו על הרמב"ם במניין העיקרים