אבא יודן כתב:זה רק השערה שבין לילה היה.
הנה זה ידוע דדגש חזק כאילו לעשות שני אותיות, ודגש קל בתחילת דיבור להקל על הלשון כידוע.
ושאלתי מדוע בדגש חזק מבטאים אותו בבגד כפת ג"כ כאילו דגש קל ונכון שאם כנים הדברים אות השני ממילא נעשה דגש קל [למשל שב-בת ראשון רפוי ושני ד"ק] אבל זה אינו משום שלא מבטאים כן במציאות ולמה גרע מכל דגש שבסך הכל כופלים אותו פעמים וה"ה נכפול האות רפוי פעמים ודו"ק???
הוה לך לאקשויי טובא, אמאי בסוף נשא כתיב "מִדַּבֵּר אליו" (ד' בדגש חזק היינו בדגש שכופל את האות), ולא "מתדבר אליו" (עם ת' ואח"כ ד' בדגש קל)? אלא מאי אית לך למימר, דהאות ד' גורמת לאות ת' שלפניה להפוך להיות ד' ג"כ, וממילא הוי כמו ד כפולה ולהכי אתיא בדגש חזק היינו דגש שכופל את האות. השתא דאתית להכי, ממילא נמי בנדו"ד - גבי דגש כופל רגיל, כגון במילה אדיר וכדומה - שמבוטאת כמו עם ד' כפולה, האות ד' השניה שמבוטאת בדגש קל גורמת גם לאות ד' הראשונה להיות מבוטאת בדגש קל. ודו"ק.