הושיעה את עמך וכו'

[עושה חדשות]

כתב בקיצושו"ע סי' טו ס"ג "צריכין ליזהר, שלא למנות את האנשים לגלגלותם לידע אם יש מנין, כי אסור למנות את ישראל לגלגלותם, אפילו לדבר מצוה, דכתיב וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים. ונוהגין למנותם באמירת הפסוק הושיעה את עמך וגו' שיש בו עשרה תיבות".

וצ"ע בדבר זה שמחליף המנין במספרים למילים אחרות, כי סוף סוף אינו בא לומר פסוק אלא למנות ולספור.

ואמנם יל"ע אם מקור המנהג הוא באופן אחר קצת,
דהנה בס' העיתים סי' קעג (וכעי"ז בס' האורה ח"א סי' נו) כתב "ואנן חזי לן דהאי מנהגא מנהג מעולה היא דכד מכנפין בבי כנישתא ובעו למיפתח בצלותא ובעו למינדע אי הוו עשרה וקיימא לן דאסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה וכדגרסינן בסדר יומא בפרק בראשונה אמר רבי יצחק אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה שנאמר ויפקדם בבזק הלכך כד הוו בבי כנישתא ומספקא להון אי הוו עשרה או לא כי היכי דלא לעיין חד בחבריה ולא ליתי לידי חושבנא פתח קמא ואמר ואני, וחבריה ברוב, והג' חסדך, וד' אבא, וה' ביתיך וכן כולהו וכד משלמי האי פסוקא על הדין סידרא ידעי דאיכא בי עשרה, ואשכחן נמי באגדתא דמנין עשרה של בית הכנסת ואני ברוב ושני פעמים אל הרי עשרה מכלל דהאי פסוקא מזומן היא לעשרה דביהכנ"ס ועד השתא נמי מנהגא גבן דכל מאן דעייל לבי כנישתא קרי לי' להאי פסוקא בלחישא",

ולפי מנהג זה פשוט דאין כאן מנין כי הרי כל אחד אינו אומר אלא תיבה אחת.

[עדיאל ברויאר]

ייש"כ על המקור המעניין!
(מבלי לפתוח את דבריו אני מניח שספר האורה, כמו במקומות נוספים, לקח את דבריו מספר העיתים, וכפי שהוכיח אלבק שעורך ספר האורה הרבה להשתמש בעיתים)

[סתם יהודי]

.

[עושה חדשות]

הקפצה לרגל כי תשא - שקלים.
ולעצם הענין, מה דעתכם?

[סתם יהודי]

הקפצה לרגל כי תשא - שקלים?

אם כבר היזכרת את כי תשא, אז לכאורה יש לתמוה על הקצוש"ע שציינת בראשית דבריך, למה ראייתו לאיסור-המניין, הובאה מהנ"ך - ולא מתחילת כי תשא "ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם".

ולעצם הענין, מה דעתכם?

בהחלט מעניין ומפתיע.
viewtopic.php?f=17&t=26038

ומה שלא נוהגין כן בימינו, אפשר דה"ט משום דחששו לבילבול (שאפשרי במיוחד בבתי הכנסת של האשכנזים כדלקמן), כגון ששניים יענו בבת אחת את אותה תיבה, וכדומה.
אגב בבתי הכנסת של הספרדים יש פחות חשש לבילבול (לפחות אם כולם ישובים), כי כידוע אצלם - המושבים אינם מסודרים בשורות שורות - אלא כל המושבים מסודרים בשורה יחידה ומתפתלת שמקיפה את ארבע קירות בית הכנסת, וממילא מצופה מכל אחד שיאמר את התיבה רק כשמגיע תורו (ואגב זו ראייה שבזמנו ובמקומו של בעל ספר העיתים היה בית הכנסת מתוקן לפי שיטת הספרדים). ומ"מ, זה שבימינו לא נוהגים - לפחות הספרדים - כעצת ספר העיתים, אפשר דה"ט משום דלפעמים חלק מהמתפללים אינם יושבים, ושוב יש חשש לבילבול, כדלעיל.

אבל עדין מעניין לדעת איזה היתר מצאו בימינו שאחד יספור לבדו בכל העשר תיבות. ואפשר דה"ט משום דמיחזי כקורא פסוק. וקצת דמי להא דקיי"ל, דמי שהתחיל לברך וכבר אמר את השם - ומייד נזכר שכבר בירך - יסיים למדני חקיך, ושרי - משום דהוי כקורא פסוק. ואע"פ שפסוק זה כולל את שלוש תיבות-הברכה הראשונות - אשר אמירתן [לבדן] הייתה אסורה אם כבר בירך, מ"מ בכה"ג שמסיים למדני חקיך - לית לן בה - משום דטהרו בשיחת פסוק זה, והכא נמי עשר התיבות טהרו בשיחת הפסוק.

[אוצר החכמה]

אם כבר היזכרת את כי תשא, אז לכאורה יש לתמוה על הקצוש"ע שציינת בראשית דבריך, למה ראייתו לאיסור-המניין, הובאה מהנ"ך - ולא מתחילת כי תשא "ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם

כי כן הוא בגמרא יומא כב ב. ובאחרונים דנו בזה.