תשובה: לענ"ד, אסור לומר שני פסוקים ברצף, אם הפסוק הראשון מסתיים ב"ברוך" (למשל הפסוק בירמיה: "כה אמר ד' אלוקי ישראל עליך ברוך") והפסוק השני מתחיל ב"אתה ד" (למשל הפסוק באיכה: "אתה ד' לעולם תשב כסאך לדור ודור").
הסבר: קיי"ל (שו"ע או"ח רו ו), שאם התחיל לברך - ושוב נזכר שבירך - אחרי שכבר אמר את השם, "ולא אמר אלוקינו, יסיים ויאמר למדני חקיך - שיהא נראה כקורא פסוק". ע"כ. שמע מינה, שאם - אחרי אמירת השם - גם אמר "אלוקינו", שוב אין לו תקנה. ולכאורה תמוה, למה - אם אמר גם "אלוקינו" - לא תיקנו לו שיסיים את דבריו בסיומו של פסוק בפרשת ואתחנן: "כרת עמנו ברית בחורב", באופן שנמצא שבסך הכל - אחרי שאמר בהתחלה: "ברוך אתה" (שזה מותר בפני עצמו) - הוסיף ואמר פסוק שלם (שגם זה מותר בפני עצמו) ! אלא ודאי, מה שיעצו לסיים "למדני חקיך" עבור מי שהתחיל לברך ואמר את השם וטרם אמר "אלוקינו", ה"ט משום דכל התיבות שאמר - מתחילות פסוק - לכן תיפתר הבעייה אם ימשיך את הפסוק עד סופו; אבל בכה"ג - דמטבע לשון ברכה הנאמרת על ידיו מורכבת מחלקים שונים אשר יחדיו אינם פסוק בפני עצמו - לא פלט מהאיסור, וזאת אע"פ שכל חלק בפני עצמו היה מותר לבדו, וה"ט משום - דאינו נראה כאומר פסוק - אלא נראה כמי שבדרך מלאכותית מחבר חלקים שונים היוצרים יחדיו מטבע לשון ברכה, וזה אסור - כי אסור ליצור מטבע לשון ברכה בדרך מלאכותית.
ודון מינה ואוקי באתרין, לגבי החיבור המלאכותי - של הפסוק בירמיה "כה אמר ד' אלוקי ישראל עליך ברוך" - עם הפסוק באיכה "אתה ד' לעולם תשב כסאך לדור ודור". ודו"ק.