האם רבי חיים מוולאזין נהג דלא כהגר"א

[משולש]

רבינו ירח,
נראה לך שקערת הסדר של מהרח"ו היתה כשל רבו הגר"א?

הסבר את שאלתך.

[צונאמי]

רבינו ירח,
נראה לך שקערת הסדר של מהרח"ו היתה כשל רבו הגר"א?

הסבר את שאלתך.

כידוע, בעניין קערת הסדר ומספר המצות, חלק הגר"א על המקובל לפניו.
וכי ר"ח מוולוזין עשה כמוהו?

[משולש]

זה כבר הבנתי קודם, רק שנראה מדבריך שפשוט לך שהגר"ח לא נהג כגר"א בזה. ואינני מבין מנין לך זאת.

[ירח מלא]

יתכן גם שיש דברים שהגר"א עצמו לא נהג כפסיקתו ההילכתית לאור מנהג שהיה בידו.
וודאי שרבי חיים לא אמור לשנות את מנהג משפחתו החשובה.

[משולש]

יתכן גם שיש דברים שהגר"א עצמו לא נהג כפסיקתו ההילכתית לאור מנהג שהיה בידו.
וודאי שרבי חיים לא אמור לשנות את מנהג משפחתו החשובה.

סליחה על ההטרדה בשלישית: מניין לכם שהגר"ח לא נהג כגרא בקערת ליל הסדר????

[בברכה המשולשת]

יתכן גם שיש דברים שהגר"א עצמו לא נהג כפסיקתו ההילכתית לאור מנהג שהיה בידו.

??

[משולש]

יתכן גם שיש דברים שהגר"א עצמו לא נהג כפסיקתו ההילכתית לאור מנהג שהיה בידו.

??

באמת יתכן, בדומה לח"ח שלא נהג כמשנ"ב בהרבה פרטים כעדות נכדו.

[בברכה המשולשת]

כוונתי היתה שאשמח מאוד לדוגמאות (כי איני מכיר אפילו אחת), לא לתמוה על עצם האפשרות.

[יעקובי]

בענין שפעמים והגר"א נהג למעשה דלא כפי הנראה מדבריו בביאור הגר"א, יעויין עליות אליהו מעלות הסולם הערה י"ג (ד"ה וראיתי לבאר הנה).
וראה שער הציון סי' ט' אות כ"ז.

[בברכה המשולשת]

בענין שפעמים והגר"א נהג למעשה דלא כפי הנראה מדבריו בביאור הגר"א, יעויין עליות אליהו מעלות הסולם הערה י"ג (ד"ה וראיתי לבאר הנה).
וראה שער הציון סי' ט' אות כ"ז.

אך יש לזכור שאת ביאור הגר"א כתב בצעירותו כך שייתכן שחזר בו. אני התכוונתי למקרה בו אדוננו הגר"א סבר הלכתית א' ונהג ב' בגלל המנהג

[יעקובי]

שו"ע ורמ"א (רצ"ו, ו): "אומר הבדלה מיושב. הגה, וי"א מעומד וכן נוהגין במדינות אלו".
בביאור הגר"א על דברי השו"ע: "וכן עיקר".
אולם בעליות אליהו הנ"ל העיד בשם התלמידים, שהעידו משם הגר"ח מוולאזין שהגר"א עצמו הבדיל מעומד. (וממילא כן נהג אחריו הגר"ח).
מסתבר שזו דוגמא להמבוקש. (אם כי אינו מוכרח לחלוטין).

[בברכה המשולשת]

אכן דווקא שם יש המחלקים בין כאשר מוציא אחרים ידי חובה, שאז ישב (כי זו הסיבה לישיבה וכשאלת התוס') לבין כשהבדיל לעצמו שאז עמד
ויש מתרצים שחזר בו בין הביאור לבין הזמן שראהו מרנא הגר"ח מוולוז'ין

[יעקובי]

אם כי אינו מוכרח לחלוטין...

אולם גם התירוצים הנ"ל אינם מוכרחים לחלוטין, והכל יתכן...

[יעקובי]

אכן דווקא שם יש המחלקים בין כאשר מוציא אחרים ידי חובה, שאז ישב (כי זו הסיבה לישיבה וכשאלת התוס') לבין כשהבדיל לעצמו שאז עמד

בכלל קצת תימה תירוץ זה, מדוע א"כ לא השיב כזאת הגר"ח מוולאזין לתמיהת ר' צבי הירש פרוש.

[בברכה המשולשת]

אכן דווקא שם יש המחלקים בין כאשר מוציא אחרים ידי חובה, שאז ישב (כי זו הסיבה לישיבה וכשאלת התוס') לבין כשהבדיל לעצמו שאז עמד

בכלל קצת תימה תירוץ זה, מדוע א"כ לא השיב כזאת הגר"ח מוולאזין לתמיהת ר' צבי הירש פרוש.

שאלה טובה. בעז"ה אעיין

[יבנה]

אכן דווקא שם יש המחלקים בין כאשר מוציא אחרים ידי חובה, שאז ישב (כי זו הסיבה לישיבה וכשאלת התוס') לבין כשהבדיל לעצמו שאז עמד

בכלל קצת תימה תירוץ זה, מדוע א"כ לא השיב כזאת הגר"ח מוולאזין לתמיהת ר' צבי הירש פרוש.

שאלה טובה. בעז"ה אעיין

החילוק הזה אף שהוא נכון מצד הדין אינו מיושב כלל, שהרי הגר"א חי עם משפחתו וודאי הוציאם בהבדלה, וגם המעידים היו שם. וחזי מאן גברא רבה דקמסעיד עליה, וודאי דקדק בדבר שהיו אחרים שם, דבזה דוקא מיירי תוס' ברכות מג. ד"ה הואיל, וכמבואר שם.
אך פירוש הדברים דתוס' פשיטא להו דאין צריך קביעות לברכת המצוה דברכת המבדיל, והנידון הוא באופן שבני ביתו רוצים לשתות מהיין איך מוציאם בברכת היין שהוא ברכת הנאה הצריכה קביעות. ובזה הגר"א סבר דבעינן קביעות להוציאם. אך בביתו שלא רצו לשתות מהיין ודאי שא"צ קביעות.
וסבר ר"ח שסותר את עצמו, שבתוס' יש משמעות לשון בקושייתם שאף בברכת היין הסתפקו שכתבו "מיין ומהבדלה". אך הוא ט"ס וצ"ל "מיין ההבדלה" וכפי הכתוב במרדכי וכפי שמוכח מהענין, וכן דעת הגר"א וליכא סתירה.
ועי' באור חדש על המעשה רב אות ק"נ שכתב כיוצ"ב. וכן חילק ביחוה דעת ח"ד סי' כ"ו ע"ש.

[השקדן]

יתכן גם שיש דברים שהגר"א עצמו לא נהג כפסיקתו ההילכתית לאור מנהג שהיה בידו.

??

באמת יתכן, בדומה לח"ח שלא נהג כמשנ"ב בהרבה פרטים כעדות נכדו.

היכן ניתן לראות את "עדות נכדו"?

[זליקוביץ']

ראה בכתר ראש [איני זוכר האות במדוייק] בענין נטילת לולב בסוכה קודם התפילה, והוא נראה דלא כמ"ש אדונינו הגר"א בביאורו.

[משולש]

באמת יתכן, בדומה לח"ח שלא נהג כמשנ"ב בהרבה פרטים כעדות נכדו.

היכן ניתן לראות את "עדות נכדו"?

זכור לי בשרשי מ"א ח"א בפרק על בריך שמיה שהח"ח לא אמרו. כרגע לא זכור לי הדוגמאות האחרות.

[יבנה]

באמת יתכן, בדומה לח"ח שלא נהג כמשנ"ב בהרבה פרטים כעדות נכדו.

היכן ניתן לראות את "עדות נכדו"?

זכור לי בשרשי מ"א ח"א בפרק על בריך שמיה שהח"ח לא אמרו. כרגע לא זכור לי הדוגמאות האחרות.

שם מביא כן עמ' 164 בשם א' בשם זאב דינר בשם ר' הלל זאקס, ושבכמה דברים הח"ח לא עשה כדבריו במ"ב. ואין הדברים מסתברים כלל שיכתוב בסתם במ"ב שצריך לומר בריך שמיה ולא יקיים מה שמורה לאחרים וכן בשאר דברים. ולמה לא יכתוב במ"ב את מה שהאמין שהוא נכון, או מאידך למה לא יקיים את מה שהוא סובר שהוא נכון. ויותר מסתבר שיש שיבוש במסירת הדברים, ובפרט בהתחשב בכך שר' הלל היה בן כמה שנים בלבד בפטירת הח"ח.

[אוצר החכמה]

הזכירו כאן את הגר"ה זאקס, וזה מזכיר לי שהיה ר' הלל אומר שיש כל מיני סוגי טענות שגויות. ואחד מסוגי הטענות הוא טענת מנין שיעקב אבינו הלך עם כיפה, שהראיה היא דכתיב וישא יעקב רגליו וילך, וכי תעלה על דעתך שיעקב אבינו הלך בלי כיפה.
זה בדיוק מה שעשו כאן. שאלו אם יש ראייה שהגר"ח לא נהג כמנהג הגר"א, והביאו ראיה! שהרי הגר"א אמר לעשות כך ןכך והתעלה על דעתך שהגר"ח נהג כהגר"א? (ולא כמנהג משפחתו החשובה ??!!)

[אוצר החכמה]

ביחס למ"ב, איני יודע אם יש קשר לזה שר' הלל היה ילד כשנפטר הח"ח, שהרי לא טען שכך ראה אלא שכך שמע במשפחתו היינו מאביו.
ולעצם העניין, יתכן שהח"ח כתב בספר את מה שכתב כהנהגה לכלל ישראל ע"פ דעת האחרונים, אבל לעצמו נהג באופן אחר מאיזה סיבה. (מידת חסידות, סברא דיליה שלא רצה לפסקה לציבור נגד האחרונים, קולא במקום עוני)

[יבנה]

ביחס למ"ב, איני יודע אם יש קשר לזה שר' הלל היה ילד כשנפטר הח"ח, שהרי לא טען שכך ראה אלא שכך שמע במשפחתו היינו מאביו.
ולעצם העניין, יתכן שהח"ח כתב בספר את מה שכתב כהנהגה לכלל ישראל ע"פ דעת האחרונים, אבל לעצמו נהג באופן אחר מאיזה סיבה. (מידת חסידות, סברא דיליה שלא רצה לפסקה לציבור נגד האחרונים, קולא במקום עוני)

מכיון שר' הלל זאקס היה בן שנתיים וחצי כשנפטר הח"ח, נמצא שסמך על מה ששמע מאחרים, ויש עוד שלב במסירה שיכל להשתבש.
ניתן לומר שנהג אחרת ממה שכתב במ"ב כשיש בזה חומרא יותר מעיקר הדין, אבל דברים שאין בהם קולא וחומרא כגון בריך שמיה למה ינהג אחרת ממה שכתב במ"ב. ובפרט שכתבו באופן מוחלט ובסתם שצריך לומרו ולא כתב כתבו האחרונים או נהגו לומר.
ואפ' אם נסבור כדבריך שבמ"ב כתב כפי הכרעת האחרונים אך פעמים לעצמו הכריע אחרת, הנ"מ כשמזכיר במקום שיש לפקפק בדברי האחרונים. אבל לא מסתבר שיכתוב דברי האחרונים כדבר מוסכם ופשוט בלי מח', ולאחר זמן יבואו לומר שבעצם לא חשב כך בכלל. ודוגמא לדבר לענין קמפוט, שבסי' קע"ז ס"ק ד' כתב בסתם שצריך לברך, ולאחר זמן יש טוענים שהח"ח עצמו לא בירך.

[גם זו לטובה]

זכור לי בשרשי מ"א ח"א בפרק על בריך שמיה שהח"ח לא אמרו. כרגע לא זכור לי הדוגמאות האחרות.

שם מביא כן עמ' 164 בשם א' בשם זאב דינר בשם ר' הלל זאקס, ושבכמה דברים הח"ח לא עשה כדבריו במ"ב. ואין הדברים מסתברים כלל שיכתוב בסתם במ"ב שצריך לומר בריך שמיה ולא יקיים מה שמורה לאחרים וכן בשאר דברים. ולמה לא יכתוב במ"ב את מה שהאמין שהוא נכון, או מאידך למה לא יקיים את מה שהוא סובר שהוא נכון. ויותר מסתבר שיש שיבוש במסירת הדברים, ובפרט בהתחשב בכך שר' הלל היה בן כמה שנים בלבד בפטירת הח"ח.[/quote]

אילו היה מדובר בנידון הלכתי ממש היה עוד מקום להליץ זכות על תמיהתך, אבל לענין "בריך שמיה" לק"מ (קשה עלי ההסבר למי שלא מבין -ועמך הסליחה)

[אמציה בארי]

כבר הבאתי במספר אשכולות שהגאון המקובל רי"ל זוסמן זצ"ל האריך בזה (במכתביו הנדפסים בספר מבחירי צדיקיא) והראה שאין כאן מחלוקת בין מרנא הגר"ח מוולוז'ין ואדוננו הגר"א
(ובמחילה מהגרממ"כ שהוזכר לעיל, לא הבין את דעת אדוננו הגר"א)

ראיתי מכבר את שכתב בזה הרי"ל זוסמן.

אך על אף דבריו אני על שלי אעמוד שהגר"ח חלק בזה על הגר"א וכפי שכתבו בזה רבים וטובים וכבר נשתברו בזה קולמוסים רבים ואכ"מ (וראה במקומות שנסמנו בספר 'עין תחת עין', ר"א מטוסוב, עמ' 159, הע' 21).

ועיין עוד בקובץ המצורף שהזכירו שבעל הלשם כתב להדיא (לשם שבו ואחלמה, חלק הביאורים, דרושי עיגולים ויושר בהקדמה, לענף ב אות ה) ששיטת הגר"א שהצמצום הוא כפשוטו (היפך שיטת הגר"ח מוולאזין). ועיין בקובץ המצורף בהע' 41.

ובהע' 37 הביאו משו"ת משכנות יעקב (יו"ס סימן טז) שכתב שמצינו שהגר"ח חלק על רבו הגר"א בהלכה למעשה, בעניין היתר אכילת חדש.

ויש להעיר על כל זה וקצרה לי השעה.

[בברכה המשולשת]

זה שבחב"ד חושבים כך ידעתי גם ידעתי, והרי דברי הגרי"ל זוסמן נכתבו לאדמו"ר האחרון מחב"ד בדיוק בגלל זה. (ופוק חזי שבמקור שצרף כתר"ה לא הוזכרו מכתבים אלו כלל)
והלשם באומרו כפשוטו מתכוון למשהו אחר ממה שכת"ר מכוון באומרו כן.
ויעויין מש"כ בזה מרן הגר"ש דבליצקי בספרו בינו שנות דור ודור בקונטרס ארי במסתרים על הלשם זיע"א (כמדומני שכבר הפניתי לזה)

[השקדן]

והלשם באומרו כפשוטו מתכוון למשהו אחר ממה שכת"ר מכוון באומרו כן.

אתה ואמציה יכולים להסביר במה אתם חלוקים?

[בברכה המשולשת]

כבר הפניתי לדברי הגרי"ל זוסמן שהסביר את הדברים באר היטב

[יחיאל מ]

כדאי לציין כאן שבספר ספרא דצניעותא עם היאור הגר"א נדפס בעמ' 83 קונטרס מהגר"א סוד הצמצום הועתק בהקדמה לספר אילן הגדול וארשא תרס"ג, דע כי אין סוף ב"ה אין לחשוב בו כלל. וכן נדפס לאחרונה עשרה כללים לגר"א שכל מה שדברו המקובלים הכל ברצונו ובהשגחתו ופעולתו ולא דברו בעצמותו כלל וכלל. וציין בהקדמה לאילן הגדול שם לנפש החיים.
ראוי להביא כאן מספר אביר הרועים סי' ש"ה שאמר האבני נזר, ההנך יודע מי הי' בקי בחכמת התורה האר"י הקדוש ז"ל הי' יודע חכמת התורה והגר"א ז"ל מווילנא הי' ג"כ יודע חכמת התורה.

[שומע ומשמיע]

נראה לי כזה הזוי לקשר את הנושא של היכולת לחלוק על הרב, לאפשרות שחלק על הגר"א בעניין הצמצום.
מעצבן אותי להסביר כמה זה מצחיק, למי שלמד [ולא קרא] שער ג' בנפה"ח וראה איך הוא מתייחס לנושא.
מתאים לכל השטחיות של האג'נדה הזאת בנושא, שפשוט לא שמה לב מה הגר"ח בא לומר. או יותר מדוייק. לקחה ציטוטים מהנפה"ח, ולא למדה את הספר עם כל השקו"ט שם.
יעויין בפורום המקביל.

[יחיאל מ]

עקרונית אתה צודק. הבאתי את הגר"א רק נגד מה שיש המיחסים לו הגשמה בגלל עניין הצמצום. והשתמע מתגובות באמצע.
עי' אבני נזר או"ח סי' ב' אות ל"ב, מתוך התורה הנגלית לנו ולבנינו שהיא עיקר תורתינו שניתנה לנו מסיני להורות מתוכה. והנסתר לפנימיות וסוד טעמי המצות ליחודי סגולה. ואיני מיחידי סגולה.

[עושה חדשות]

בנושא האגבי דלעיל - שלא לישא פנים בהוראה אף לרבותינו בעלי השו"ע,
רציתי להוסיף כדלהלן:

ז"ל ערוה"ש יו"ד צו-יג: [ובילדותי שמעתי מאחד הגדולים שגאון אחד הקיל ברעטי"ך שקליפתו לבנה ואמר שאותו שקליפתו שחור הוא חריף ביותר והחוש מעיד כך ואמר שהרעטי"ך הגדילים בא"י ובבבל כולם קליפתן שחורה ומרים הרבה ואפשר לסמוך ע"ז במקום הפסד]

את הסיפור מגולל בנו במקור ברוך, בארוכה:

מקור ברוך - צנון.png (822.76 KiB) נצפה 8895 פעמים

מעניין להשוות את נימוקיו של הגר"ח (אם נקבל את דבריו של המקור ברוך כמדוקדקים ממש) עם מכתבו המפורסם של מרן החזו"א להגר"א פלצ'ינסקי, וכן עם ההסבר הידוע שהעניק לכך הגר"ש פישר. וכן לדון בדברי המהר"ל (בכמה מקומות, ובעיקר) בנתיב התורה פרק טו.

עוד שם התנאים מבלי עולם מבלי עולם סלקא דעתך אלא שמורין הלכה מתוך משנתן תניא נמי הכי וכי מבלי עולם הן והלא מיישבי עולם שנאמר הליכות עולם לו אלא שמורין הלכה מתוך משנתן. והא דמקשה וכי מבלי עולם ולא תירץ דהכא איירי שלא שמש תלמיד חכם. זה אינו קשיא דאף על גב שיש בו הדברים האמורים למעלה שהוא בור ועם הארץ וכל הני דברים דלעיל, מכל מקום מבלי עולם אינם נקראים. ומתרץ מפני שמורים הלכה מתוך משנתן כלומר שמורים אף שאינו יודע עיקר טעם המשנה, ובזה מבלין העולם כי העולם עומד על התורה, ואין זה נחשב תורה כאשר אין יודע בירור טעם המשנה והתורה שהיא להורות המעשה הוא עיקר תורה ועל זה העולם עומד, ולכך כאשר מורין הלכה מתוך המשנה לא מצד השכל הברור הם מבלי עולם שעומד על התורה. ורש"י ז"ל פירש שמורים הלכה מתוך משנתן ומבלין העולם בהוראת טעות, דכיון דאין יודעים טעם המשנה פעמים שמדמים לה דבר שאינו כך, ועוד שאינם יודעים מחלוקת התנאים ולפיכך מורים הוראות טעות כך פירש רש"י, ואין הפירוש כדבריו כלל, כי מה שאמר שמורין הלכה מתוך משנתן משמע הלכה שהיא אמת ולא שייך לומר הלכה של טעות, והוי ליה לומר רק שמורין טעות מתוך המשנה. אבל הפירוש כמו שאמרנו, כי עיקר התורה כאשר הוא מורה הלכה למעשה ודבר זה ראוי שיהיה יוצא מן התורה אשר התורה היא שכלית, ודבר זה הוא התלמוד שהוא שכלי ומזה ראוי שיהיה יוצא ההלכה למעשה, ודבר זה בודאי קיום העולם שעומד על התורה, ולפיכך התנאים שמורים הלכה מתוך המשנה הם מבלי עולם. אבל בדור הזה אם היו פוסקים הלכה מתוך המשנה היה זה די, כי המשנה היא ראשית לתלמוד והתחלה אליו, אבל אין פוסקין הלכה מתוך המשנה שהיא עשויה לתלמוד כי התלמוד הוא פירוש המשנה, רק שהם פוסקים הלכה מתוך הפסקים אשר נתחברו להורות הלכה למעשה ולא נעשו ללמד אותם רק לפסוק מהם, ודבר זה יותר רחוק מן הדעת. והראשונים כמו הרמב"ם זכרונו לברכה והטור זכרונו לברכה, אף על גב שגם הם חברו הפסקים בלא בירור לא היה דעתם רק להורות סוף ההלכה ואשר הוא עולה מתוך התלמוד. אבל לפסוק האדם מתוכה מבלי שידע מאיזה מקום יוצא הדין רק הלכתא בלא טעמא לא עלה על דעתם ועל מחשבותם, שהרי אמרו כאן הפוסק מתוך המשנה נחשב אמגושי כמו שהתבאר ושאר גנות שהוא נחשב כמו כותי. ואלו ידעו המחברים כי החבורים ההם יהיו גורמין שיהיו עוזבין את התלמוד לגמרי ויהיו פוסקין מתוך החבורים לא היו מחברים אותם. כי יותר ראוי ויותר נכון שיהיה פוסק מתוך התלמוד, ואף כי יש לחוש שלא ילך בדרך האמת ולא יפסוק הדין לאמיתו שתהיה ההוראה לפי האמת, מכל מקום אין לחכם רק מה שהשכל שלו נותן ומבין מתוך התלמוד, וכאשר תבונתו וחכמתו תטעה אותו עם כל זה הוא אהוב אל השם יתברך כאשר הוא מורה כפי מה שמתחייב מן שכלו ואין לדיין רק מה שעיניו רואות, והוא יותר טוב ממי שפוסק מתוך חבור אחד ולא ידע טעם הדבר כלל שהולך כמו עור בדרך. ובאולי יאמר אם כן בדור הזה שאינם בקיאים בתלמוד ולא ידעו אותו איך נפסק הלכה, הלא בודאי קשה הוא דבר זה שנשתכחה תורה ואין אנו ראוים לפסוק הלכה, וכל זה מה שאין אחד חוזר על תלמודו להיות בקי ורגיל בלמודו כמו שכתבנו למעלה גודל חסרוננו בתורה עד כי יבא מורה צדקנו ויסור טפשות לבנו ונפלאות מתורתו יראנו, אמן וכן יהי רצון במהרה בימינו אמן:

[חשבה לטובה]

עדות נכדו מרן הגרמ''ש זללה''ה

[פלוריש]

בנושא האגבי דלעיל - שלא לישא פנים בהוראה אף לרבותינו בעלי השו"ע,
רציתי להוסיף כדלהלן:

ז"ל ערוה"ש יו"ד צו-יג: [ובילדותי שמעתי מאחד הגדולים שגאון אחד הקיל ברעטי"ך שקליפתו לבנה ואמר שאותו שקליפתו שחור הוא חריף ביותר והחוש מעיד כך ואמר שהרעטי"ך הגדילים בא"י ובבבל כולם קליפתן שחורה ומרים הרבה ואפשר לסמוך ע"ז במקום הפסד]

את הסיפור מגולל בנו במקור ברוך, בארוכה:

מקור ברוך - צנון.png

מעניין להשוות את נימוקיו של הגר"ח (אם נקבל את דבריו של המקור ברוך כמדוקדקים ממש) עם מכתבו המפורסם של מרן החזו"א להגר"א פלצ'ינסקי, וכן עם ההסבר הידוע שהעניק לכך הגר"ש פישר. וכן לדון בדברי המהר"ל (בכמה מקומות, ובעיקר) בנתיב התורה פרק טו.

א. מעניין להשוות את דברי הגר"ח מוולוזין עם פסק אחר שלו בו הוא משתמש בדרך "מחקרית", בדבריו על המפלת כמין קליפין וכמין שערות.
ב. לדברי המקור ברוך בשם הגר"ח, למה הרמ"א לא חילק בין שני סוגי הצנון?
ג. מה אמר ר' שלמה פישר?

[דרופתקי דאורייתא]

בעיקר הנושא אם הגר"ח נהג דלא כהגר"א - עיין כאן:
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 27#p502822

[הגיונות]

הורדה.png (94.15 KiB) נצפה 5728 פעמים

מתוך מאמרו של גרינוואלד שהוזכר לעיל