ברכת הגומל על נס שאירע לגוי

[עושה חדשות]

נסתפקתי בגוי שנעשה לו נס, ואח"כ נתגייר. האם מברך ברכת הגומל, וכן ברכת שעשה לי נס במקום הזה.

[סתם יהודי]

בכמה עניינים מצינו דלא אמרינן דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, כגון לגבי הא - דאם נתגייר בגיל עשר - נעשה בר מצוה בגיל יג ללידתו ולא בגיל יג לגיורו (שהוא גיל כג ללידתו), וכיו"ב.
ומסברא נלע"ד דה"ה לעניין שאלתך, דלא אמרינן שכל הניסים שנעשו לו נמחקים מהביוגרפיה שלו, דהא סו"ס הניסים מחזקים את האמונה בהשם, וא"כ: מה לי אם האמונה הזאת מתחזקת בעקבות מאורעות שקרו בגויותו או בישראליותו, וביחוד שגם גוי מחוייב באמונה בהשם, וביחוד שאפשר - שלולי אותו הנס לא היה נשאר בחיים ולא היה יכול להתגייר (וגם אפשר שאותו הנס אפילו גרם בתת-מודע לעצם הרצון להתגייר) - וא"כ שפיר הוו אותו הנס חלק מעניין היותו היום ישראל. מכל הנך טעמי תריצי נראה דשפיר דמי לברך. וכמובן כל זה - לא להלכה ולא למעשה, עד שיורו מורי ההוראה.

[עזריאל ברגר]

הגומל לא שייך, כקטן שנעשה לו נס שאינו מברך, דאינו בכלל "הגומל לחייבים".
שעשה לי נס - להאומרים שמברך על נס אביו דווקא אם בא לעולם אחרי הנס - אז כאן יברך, מאותו הטעם דלולי נס זה - הוא לא היה בעולם.

[סתם יהודי]

הגומל לא שייך, כקטן שנעשה לו נס שאינו מברך, דאינו בכלל "הגומל לחייבים".

אמנם לדעת מהר"מ מינץ (שו"ת סי' יד והובא במשנ"ב ריט ס"ק ג ואצל עוד אחרונים) - קטן אינו מחוייב להודות, ואגב נחלק עליו בשו"ת לחמי תודה (בסאן, סי' ה והובא בשע"ת ובחי' רעק"א בש"ע שם) - וכמותו העידו החיד"א (בברכי יוסף סי' ריט) והיעב"ץ (במור וקציעה סי' ריט דה ומצאתי) שכך נהגו בגלילותיהם שגם הקטן מברך.
אבל אפילו מתוך דעת מהר"מ מינץ שפוטר, אפשר רק ללמוד (בק"ו) - שגם גוי פטור מלהודות, ומיהו היכן מצינו מי שסובר שגם - אחרי שהקטן יגדיל - פטור מלהודות על (ד') דברים שקרוהו בקטנותו? והיכן מצינו שגם - אחרי שהגוי יתגייר - פטור מלהודות על (ד') דברים שקרוהו בגויותו?
ואם משום "הגומל לחייבים", לא איריא: דבב"י סי' ריט מבואר ד"בחייבים" הכוונה לרשעים, והכוונה שאפילו לרשעים הוא גומל טוב.

[עזריאל ברגר]

הגומל לא שייך, כקטן שנעשה לו נס שאינו מברך, דאינו בכלל "הגומל לחייבים".

אמנם לדעת מהר"מ מינץ (שו"ת סי' יד) - הובא במשנ"ב ריט ס"ק ג - קטן אינו מחוייב להודות, ונחלק עליו בשו"ת לחמי תודה (בסאן, סי' ה) - הובא בשע"ת ובחי' רעק"א בש"ע שם.
אבל אפילו מתוך דעת מהר"מ מינץ שפוטר, אפשר רק ללמוד (בק"ו) - שגם גוי פטור מלהודות, ומיהו היכן מצינו מי שסובר שגם - אחרי שהקטן יגדיל - פטור מלהודות על (ד') דברים שקרוהו בקטנותו? והיכן מצינו שגם - אחרי שהגוי יתגייר - פטור מלהודות על (ד') דברים שקרוהו בגויותו?
ואם משום "הגומל לחייבים", לא איריא: דבב"י סי' ריט מבואר ד"בחייבים" הכוונה לרשעים, והכוונה שאפילו לרשעים הוא גומל טוב.

צודק. ובפרט ע"פ לשון חז"ל "מלכות חייבת מתי תכלה" (בב"א).