אוצר החכמה כתב:לא הבנתי את העצה שהיו עושים בקלם.
ממה נפשך הלא אם יכולים מאתה חונן לומר באותו קצב של הש"ץ למה לא יכלו באותו קצב לסיים כל התפילה ביחד עם הציבור?
ורק יש לי לומר שהיו מאריכים באבות טובא* ללא העצה, ורק העצה היתה לכוון יותר לקדושה. ובעיני ייפלא זה, מה טעם להאריך באבות יותר מאשר בשאר התפילה. (אא"כ משום נערווען)
* היינו יותר מכפול הזמן הנדרש דאל"כ הלא היו מסיימים עד קדושה.
לכאורה לא זה, אלא שרוצים להאריך בתפילה אע"פ שיכולים להתפלל מהר. וזה פשוט לכאורה הן ממציאות והן מגמרא שגם מי שיכול להתפלל
עם כל תנאי התפילה במהירות יכול גם להאריך ולכוון יותר ויש בזה מעלה גדולה.
רק מכיוון שיש חובה לשמוע קדושה ומודים מהש"ץ, לכן הם היו מוכרחים להאריך רק בברכה ראשונה ובשים שלום, ובשאר התפילה לנהוג כנ"ל ולהתפלל מהר יותר, בקצב של החזן.
ולהאריך יותר באבות למה לא, אם חז"ל אמרו שהכוונה מעכבת בברכה זו, אות הוא א. שהברכה הזו היא חלק חשוב יותר בתפלה ב. שמה שחשוב בחלק הזה יותר מבשאר חלקי התפילה הוא דווקא בעניין הכוונה. ואולי לזה רמז יאיר.
(וידוע בשם? שהאריכות בברכה ראשונה במנגינת התפילה של הימים הנוראים, שמנגנים ניגון אחרי כל כמה מילים, הוא מפני שבברכה ראשונה שם עיקר הכוונה ולכן מאריכים ע"מ שהש"ץ יכוון)
אמנם הרב קלופט כתב "מאריכים באבות וגבורות", אך בקל י"ל שהעיקר אבות.
ובעניין 'שים שלום', כתב שמאריכים "כמנהג יודעי דבר". ומי יודע את אשר ידע הרב קלופט יבוא ויודיענו דבר.