"כל שאתה מרבה ספקות וספקי-ספיקות, ברשות היחיד טמא". האם מדאורייתא?

[סתם יהודי]

.

[עושה חדשות]

ראה ידיעה נכבדה בענין זה, כאן -
viewtopic.php?f=17&t=24073&hilit#p240945

[סתם יהודי]

ראה ידיעה נכבדה בענין זה, כאן -
viewtopic.php?f=17&t=24073&hilit#p240945

א. ראה את תגובתי שם לידיעה הנכבדה הנ"ל. viewtopic.php?f=17&t=24073&p=278908#p278908

ב. שאלתי מתייחסת לאיסורי כרת (כגון לגבי כהנים אשר ספק נגעו באב הטומאה הנמצא ברשות היחיד ואשר רוצים לאכול תרומה או קדשים), שהרי לגבי איסורים כאלה פסק הרמב"ם שספיקם טמא מן התורה, כמבואר להדיא בהל' טו"מ סו"פ ט (בגירסת הכ"מ ברמב"ם, אשר בדפוסים מובאת גם בגוף דברי הרמב"ם בתוך סוגריים מרובעים), וכדמשמע נמי מדבריו בהל' אה"ט יג י: "תרומה וקדשים שנטמאו בספק אב מאבות הטומאות של תורה, הרי אלו נשרפין בטומאה זו, כגון שנסתפק לו אם נגע באב זה או לא נגע" (אלמא ספקו טמא מהתורה, שהרי אין לשרוף תרומה וקדשים שנטמאו רק מדברי סופרים - חוץ מששה ידועים המנויים במשנה ויוצאים מן הכלל).

ג. לגבי גוף שאלתי (שאינה נענית בתוך התגובה הנכבדה הנ"ל) האם טומאת ספק-ספיקא ברשות היחיד היא מדאורייתא, הנה מהרמב"ם הנ"ל מוכח להדיא, דאע"ג דספק אחד ברשות היחיד טמא מהתורה (כל שהאיסור הוא בכרת), מ"מ ספק ספיקא ברשות היחיד טהור מן התורה ואינו טמא אלא מדבריהם, וזו לשונו שם (אה"ט יג) הלכה יב: "אבל על סְפֵק-סְפֵק-הטומאה, אין שורפין עליו תרומה לעולם, ואין צריך לומר קדשים, אלא תולין: לא אוכלין ולא שורפין".

[עושה חדשות]

עי"ש בתגובתי לתגובתך.
(הגר"א גרבוז מספר שהגרא"מ שך בגיל מופלג מאד שם ליבו לשי' הר"מ המחודשת בענין זה, ונתפעל מאד שאפשר ללמוד 80 שנה ועדיין לא להכיר כזה דבר יסודי).
ולענין שאילתך המסויימת לגבי ס"ס, כמדומני שיש בזה דברים מפו' בראש' לכאן ולכאן, והפשטות היא שגם זה טמא מדאו', עי' לדוג' בתוס' ב"ב נה:

[סתם יהודי]

והפשטות היא שגם זה טמא מדאו', עי' לדוג' בתוס' ב"ב נה:

גם אני חשבתי שבפשטות גם ספק-ספיקא טמא מדאו', עד שראיתי את דעת הרמב"ם המובאת בהודעתי הקודמת.
מהתוס' שהבאת - לכאו' אין ראייה, דדילמא סברי כהרמב"ם (אה"ט טז א) - דהא דילפינן שאר טומאות מסוטה - הוי מדרבנן, ואהא קאמר ר"ת בב"ב שם [אליבא דחכמים דפליגי אר"א) - דהואיל ורבנן טימאו ספק-טומאה ברשות היחיד אע"ג דאיכא חזקת טהרה - א"כ מה לי ספק אחד מה לי שני ספיקות.

[עושה חדשות]

והפשטות היא שגם זה טמא מדאו', עי' לדוג' בתוס' ב"ב נה:

גם אני חשבתי שבפשטות גם ספק-ספיקא טמא מדאו', עד שראיתי את דעת הרמב"ם המובאת בהודעתי הקודמת.
מהתוס' שהבאת - לכאו' אין ראייה, דדילמא סברי כהרמב"ם (אה"ט טז א) - דהא דילפינן שאר טומאות מסוטה - הוי מדרבנן, ואהא קאמר ר"ת בב"ב שם [אליבא דחכמים דפליגי אר"א) - דהואיל ורבנן טימאו ספק-טומאה ברשות היחיד אע"ג דאיכא חזקת טהרה - א"כ מה לי ספק אחד מה לי שני ספיקות.

גוזמא גדולה גיזמת לקחת שיטה מחודשת כ"כ ("קרא דסוטה אסמכתא בעלמא"), ולזכות אותה גם לתוס'...
לש' תוס' שם "דמן הדין אפילו בחדא ספיקא טהור דאוקמה אחזקיה וילפינן מסוטה דטמא וא"כ מה לי חדא ספיקא מה לי תרי ספיקי דהא אפי' בחדא ספיקא הוה לן למימר דטהור ור"א סבר אין לך בו אלא חידושו ודוקא חדא ספיקא טמא", מתאים לך בדרבנן?

[סתם יהודי]

והפשטות היא שגם זה טמא מדאו', עי' לדוג' בתוס' ב"ב נה:

גם אני חשבתי שבפשטות גם ספק-ספיקא טמא מדאו', עד שראיתי את דעת הרמב"ם המובאת בהודעתי הקודמת.
מהתוס' שהבאת - לכאו' אין ראייה, דדילמא סברי כהרמב"ם (אה"ט טז א) - דהא דילפינן שאר טומאות מסוטה - הוי מדרבנן, ואהא קאמר ר"ת בב"ב שם [אליבא דחכמים דפליגי אר"א) - דהואיל ורבנן טימאו ספק-טומאה ברשות היחיד אע"ג דאיכא חזקת טהרה - א"כ מה לי ספק אחד מה לי שני ספיקות.

גוזמא גדולה גיזמת לקחת שיטה מחודשת כ"כ ("קרא דסוטה אסמכתא בעלמא"), ולזכות אותה גם לתוס'...
לש' תוס' שם "דמן הדין אפילו בחדא ספיקא טהור דאוקמה אחזקיה וילפינן מסוטה דטמא וא"כ מה לי חדא ספיקא מה לי תרי ספיקי דהא אפי' בחדא ספיקא הוה לן למימר דטהור ור"א סבר אין לך בו אלא חידושו ודוקא חדא ספיקא טמא", מתאים לך בדרבנן?

אני זיכיתי לתוס' את שיטת הרמב"ם, שכתב להדיא (אה"ט טז א) דמאן דגמירי שאר טומאות מסוטה - נינהו רבנן, וא"כ ה"ק ר"ת בב"ב שם: "דמן הדין אפילו בחדא ספיקא טהור [אפילו מדרבנן], דאוקמה אחזקיה, ו[מיהו מדרבנן ]ילפינן מסוטה דטמא, וא"כ מה לי חדא ספיקא מה לי תרי ספיקי, דהא אפי' בחדא ספיקא הוה לן למימר דטהור [אפילו מדרבנן], ור"א סבר אין לך בו אלא חידושו ודוקא חדא ספיקא טמא [מדרבנן]".

[עושה חדשות]

הרגיל בלשונו של הר"מ יודע כי אין הכרח ממש"כ "החמירו חכמים/טיהרו חכמים", שגוף ההלכה היא רק מדרבנן, זה יכול להיכתב גם על דין דאו' שאינו מפורש בתורה אלא ע"י דרשת חז"ל.
ואין אני אשם שאין תח"י ס' המפתח לראות שהאחרו' לא נקטו כך בשי' הר"מ (מלבד מעטים).

[סתם יהודי]

הרגיל בלשונו של הר"מ יודע כי אין הכרח ממש"כ "החמירו חכמים/טיהרו חכמים", שגוף ההלכה היא רק מדרבנן, זה יכול להיכתב גם על דין דאו' שאינו מפורש בתורה אלא ע"י דרשת חז"ל.)

אילו היה מדובר רק בדברי הרמב"ם ההם, לחיי, אבל מה נעשה ביום שידובר גם בדבריו העוד יותר מפורשים בהל' טו"מ ט יב.

ואין אני אשם שאין תח"י ס' המפתח לראות שהאחרו' לא נקטו כך בשי' הר"מ (מלבד מעטים).

גם אני איני אשם בזה שרוב האחרונים לא הבינו כמוני מלשונו המאד ברורה (לענ"ד) של הרמב"ם.
אין אדם יכול שלא להבין את מה שהוא מבין, ואין להאשימו על כך. הדיון הזה אינו מיועד לכך שאחרים יסיקו ממנו הלכה למעשה, אלא הוא דיון בענייני עיון בעלמא, וזה מה שזיכני בוראי להבין מלשונו המאד ברורה (לענ"ד) של הרמב"ם.