הודעהעל ידי אבקברד » ש' יוני 04, 2016 10:43 pm
ניתן לומר, שאפי' למ"ד פלגא דאמציעתא, מכל מקום הכלבים לא צועקים לרגע אחד ודי, כך שקשה לדעת מהם על רגע מדויק.
ואגב גררא אצרף כאן הערה בסגנון דומה על סוגייא זו:
גמ'. חצות לילה אקום וכו'
שלוש קושיות עולות על פשט הפסוק שדוד קם בחצות:
א. לרבי נתן, ששלוש משמרות הוי הלילה, קשה שהרי בפסוק אחר כתוב קדמו עיני אשמורות, דהיינו שיש עוד שתי אשמורות אחרי שהוא קם, דהיינו שהוא קם בשליש הלילה. ע"כ שני תירוצים. הוא אכן קם בחצות, אלא שחצות הוא שתי אשמורות קודם המלכים, או [לרב אשי] שמשמרה וחצי גם קרויים אשמורות.
ב. בפסוק נוסף כתוב קדמתי בנשף ואשועה, והיינו בערב קודם חצות. וע"כ ג' תירוצים. רב אושעיא א"ר אחא: דוד לא קם כלל בחצות, אלא שלא עבר עליו חצות לילה בשינה; רבי זירא: עד חצות היה מתנמנם כסוס, ובחצות מתגבר כארי; רב אשי: דוד לא קם בחצות, אלא שעד חצות היה לומד ומכאן ואילך מתפלל.
ג. משה אמר כחצות, ומכאן שלא ידע מתי חצות, וכיצד דוד ידע אם משה לא ידע. כאן הקושיא היא לא על ההנחה שדוד קם בחצות אלא שדוד ידע מתי חצות, וע"כ ג' תירוצים. ר"א בר ביזנא א"ר שמעון חסידא: דוד ידע ע"י כינור; רבי זירא: משה גם ידע ואמר כחצות כדי לא להיות בדאי בעיניהם; רב אשי: משה ידע ואמר כחצות דהיינו כמו שכעת חצות כך למחר באותה שעה.
והנה התירוצים שבסעיף א ובסעיף ג אינם מערערים על ההנחה שדוד קם בחצות אלא את הצלע הסותרת [בכל סעיף הצלע שלו] ולכם אין הם משפיעים על הקושיא מהסעיפים האחרים.
לעומת זאת התירוצים בסעיף ב מערערים על ההנחה שדוד קם בחצות, וממילא יש לבדוק אם הם לא מתרצים גם את הקושיות בסעיפים א' וג'.
לפי התירוץ הראשון דוד כלל לא קם בחצות, ויכול להיות שגם לא ידע מתי חצות, וממילא מיושבות הקושיות בסעיף א' וג', וצ"ל שהמקשן בסעיפים הללו לא ס"ל כרב אושעיא א"ר אחא.
לפי תירוצו של רבי זירא דוד ידע מתי חצות, ולכן קשה הקושיא בסעיף ג, ואתי שפיר הא דר"ז גופיה נזקק לתרץ בסעיף ג מה שתירץ. לגבי הקושיא בסעיף א', לכאורה יכול ר"ז לתרץ שקדמו עיני אשמורות, היינו שדוד היה ישן ממש עד סוף האשמורה הראשונה, ואז היה קם ומתנמנם כסוס עד חצות, ואז היה מתגבר כארי, אלא שמצינו בסוכה כו ע"ב ששנתו של דוד כסוס עיי"ש, ומשמע שעיקר שנתו היה אותו נמנום וממילא צ"ל שקדמו עיני אשמורות היינו המעבר מהנמנום לעירנות, וא"כ הדק"ל. עלה בידינו שלר"ז הקושיות בסעיפים האחרים נותרו על מקומן. לסיכום, לתירות של רבי זירא דוד גם קם [מנמנום] בחצות וממילא גם ידע מתי חצות.
לתירוצו של רב אשי בסעיף ב דוד אמנם לא קם בחצות, אך צ"ל שידע מתי חצות כדי לעבור מלימוד לתפילה. לפי"ז הקושיא בסעיף א לא מתעוררת. ואמנם על כך ניתן לומר, שאכן רב אשי יתרץ כשיטתו וכך מצינו ברש"י עה"פ קדמו עיני אשמורות [תהי' קיט:קמח], שתירץ לפי שיטת רב אשי את שיטת ר"נ ששלוש משמרות הוי הלילה, שהיה קם בסוף אשמורה ראשונה ועד חצות עוסק בתורה [ולפי"ז הסביר את החילוק בסיפא של הפסוקים: קדמו עיני אשמורות לשיח באמרתך לעומת חצות לילה אקום להודות לך]. לעומת זאת לגבי סעיף ג', כיוון שלשיטה זו דוד ידע מתי חצות – הקושיא במקומה עומדת, ולכן א"ש הא דרב אשי עצמו נזקק לתרץ שם מה שתירץ.