האם, חוץ ממשנה א דיבמות, ומדין חתן/סנדק/מוהל/אבי-הבן בבהכ"נ, ומדין מומר בערובין, יש עוד מי שפוטר/מחיב/מתיר/אוסר את כולם?

[סתם יהודי]

?

[עיק]

אם גם "פוסל" מספיק לך, אז נמצא אחד מהן קרוב או פסול.

[ארזי ביתר]

להבא, מומלץ לכתוב את הכותרת בצורה נוחה יותר, ולפרט בגוף ההודעה את הדברים בצורה ברורה יותר. למשל כך:


אדם אחד שדינו משליך על רבים


מצינו מספר דוגמאות, שדינו של אדם אחד, משליך על רבים הסובבים אותו:

א. חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן עד סוף העולם. אשה אחת פוטרת צרות וצרות-צרות רבות.

ב. חתן, או אחד מבעלי הברית [אבי הבן/סנדק/מוהל], פוטרים את כל מתפללי בית הכנסת מאמירת תחנון.

ג. גוי או מומר המתגוררים בעיר, פוסלים את העירוב של העיר.


האם מישהו כאן, מכיר דוגמאות נוספות כאלו?

[סתם יהודי]

אם גם "פוסל" מספיק לך, אז נמצא אחד מהן קרוב או פסול.

ייש"כ.

[סתם יהודי]

להבא, מומלץ לכתוב את הכותרת בצורה נוחה יותר, ולפרט בגוף ההודעה את הדברים בצורה ברורה יותר. למשל כך:


אדם אחד שדינו משליך על רבים


מצינו מספר דוגמאות, שדינו של אדם אחד, משליך על רבים הסובבים אותו:

א. חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן עד סוף העולם. אשה אחת פוטרת צרות וצרות-צרות רבות.

ב. חתן, או אחד מבעלי הברית [אבי הבן/סנדק/מוהל], פוטרים את כל מתפללי בית הכנסת מאמירת תחנון.

ג. גוי או מומר המתגוררים בעיר, פוסלים את העירוב של העיר.


האם מישהו כאן, מכיר דוגמאות נוספות כאלו?

רציתי לבחון את עצמי, האם אצליח לעשות את הכמעט-בלתי-אפשרי, ולהכניס את השאלה המורכבת הזאת - כולה - לתוך כותרת ההודעה הפותחת את האשכול (אע"פ שיש כידוע הגבלה טכנית על מספר האותיות שבכל כותרת), באופן שגוף ההודעה הפותחת את האשכול יוכל להכיל סימן שאלה גרידא ותו לא.
תיתי לי שהיצלחתי בזה.
אבל עקרונית אתה צודק, וייש"כ.

[ארזי ביתר]

נסיונך צלח. לחברים דפה, זה מפריע בעין...

[סתם יהודי]

נסיונך צלח. לחברים דפה, זה מפריע בעין...

בינתיים אתה היחיד שהעיד שמעשיי הפריעו לעינו.

[עוד יהודי]

הדיון קצת מוזר כי בכל מקרה יש לדון האם אכן זוהי ההגדרה. למשל מנא לך שבעירוב גוי אוסר על כולם דילמא תיקנו שגוי אוסר ככל דייר [אע"פ שאין דירת עכו"ם דירה] ועירוב אי אפשר לעשות איתו. ואם אכן כך הם פני הדברים נמצא שגוי אינו אוסר את כולם יותר מכל דייר בחצר שלא עירב.
וכן בכל מקרה ומקרה יש לדון ולפלפל.

[רבותיי]

נסיונך צלח. לחברים דפה, זה מפריע בעין...

גם אני מצטרף, ועל פי שניים יקום דבר...
אף פעם לא מאוחר, ואתה עדיין יכול לשנות.

[ביליצר]

עירוב תבשילין של מרא דאתרא

[סתם יהודי]

וכן בכל מקרה ומקרה יש לדון ולפלפל.

אינני יכול להתייחס לשום קושיה שטרם נולדה.

הדיון קצת מוזר כי בכל מקרה יש לדון האם אכן זוהי ההגדרה. למשל מנא לך שבעירוב גוי אוסר על כולם דילמא תיקנו שגוי אוסר ככל דייר [אע"פ שאין דירת עכו"ם דירה] ועירוב אי אפשר לעשות איתו. ואם אכן כך הם פני הדברים נמצא שגוי אינו אוסר את כולם יותר מכל דייר בחצר שלא עירב.

א. אם הדייר הגוי לא היה קיים בעולם, אז שאר הדיירים היו רשאים לטלטל.
ב. אם המתפלל הסנדק לא היה קיים בעולם, אז שאר מתפללי בית הכנסת היו אומרים תחנון.
ג. אם אשת הנפטר שהיא בת אחיו לא הייתה קיימת בעולם, אז שאר נשי הנפטר היו חייבות ביבום.
ד. אם העד הפסול לא היה קיים בעולם, אז שאר העדים היו כשרים.
זה הכלל: אם פלוני שהוא כעת חבר בקבוצה הנדונה לא היה קיים בעולם - אז שאר חברי הקבוצה היו נפסלים/כשרים/חייבים/פטורים/אסורים/מותרים (מחק את המיותר), אבל בגלל שהוא כן קיים בעולם - אז דינם של כל חברי הקבוצה מתהפך.

השאלה היא, האם יש עוד דוגמאות, חוץ מהארבע הנ"ל.

[סתם יהודי]

על פי שניים יקום דבר...

אחרי רבים להטות...

[סתם יהודי]

עירוב תבשילין של מרא דאתרא

והשאר עירבו או לא? אם עירבו - אז לא צריך את המרא דאתרא, ואם לא עירבו - אז גם הוא לא עירב (כי אם עירב אז כולם עירבו - וחוזר חלילה, ולא שחלק עירבו וחלק לא).

הרי ככה זה גם בשאר הדוגמאות שהבאתי!
למשל במקרה של הגוי/המומר, מדובר שכולם עירבו (כמובן גם הגוי/המומר), ולא שחלק עירבו וחלק לא.
ולמשל במקרה של משנה א דיבמות, מדובר שכולן נשי הנפטר, ולא שחלק הן נשי הנפטר וחלק לא.
ולמשל במקרה של העד הפסול (ראה בתגובת עיק), מדובר שכולם העידו, ולא שחלק העידו וחלק לא.
ולמשל במקרה של הסנדק, מדובר שכולם עדין לא אמרו תחנון, ולא שחלק כבר אמרו תחנון וחלק לא.

כך גם לגבי המרא דאתרא, אתה צריך להחליט האם - כולם עירבו - או שעדין אף אחד לא עירב.

[ביליצר]

הרב מערב ופוטר את האנוס והשוכח,

[סתם יהודי]

הרב מערב ופוטר את האנוס והשוכח,

במקרה של הגוי/המומר, מדובר שכולם עירבו (כמובן גם הגוי/המומר), ולא שחלק עירבו וחלק לא.
במקרה של משנה א דיבמות, מדובר שכולן נשי הנפטר, ולא שחלק הן נשי הנפטר וחלק לא.
במקרה של העד הפסול (ראה בתגובת עיק), מדובר שכולם העידו, ולא שחלק העידו וחלק לא.
במקרה של הסנדק, מדובר שכולם עדין לא אמרו תחנון, ולא שחלק כבר אמרו תחנון וחלק לא.

כך גם לגבי הרב, אתה צריך להחליט האם - כולם עירבו - או שעדין אף אחד לא עירב (גם לא הרב).

[ביליצר]

ואם אף אחד לא עירב ורק הרב?

[סתם יהודי]

ואם אף אחד לא עירב ורק הרב?

עד שאתה מביא את הדוגמה של רב-העיר שעירב ושפוטר בזה את שאר דיירי העיר - אף אם לא עשו דבר, למה לא הבאת את הדוגמה של אדם (לאו דווקא רב) שבנה חומה מסביב לעיר - שבזה הותרו כל דיירי העיר לטלטל - אף אם לא עשו דבר, או את הדוגמה של אדם (לאו דווקא רב) שהניח על הסוכה את הסכך - שבזה הותרו כולם לסעוד שם - אף אם לא עשו דבר?
ובכן: אני לא הבאתי את הדוגמאות הנ"ל - ועוד הרבה דוגמאות כיו"ב - וגם לא את הדוגמה שלך, משום שלגביהן - אין חידוש בזה שבמעשה של היחיד הותרו הרבים - שהרי בזה הם הותרו גם אם הם לא עשו דבר.

ובכלל, עד שאתה שואל האם - דיירי העיר רשאים לטלטל - אם רק הרב עירב ולא השאר, אשאל אותך אני:
במקרה של משנה א דיבמות, למה לא שאלת, האם הנשים פטורות מיבום אם - רק בת אחיו של הנפטר הייתה נשואה לנפטר - ולא שאר הנשים הנ"ל?
במקרה של העד הפסול (ראה בתגובת עיק), למה לא שאלת, האם העדות נפסלת אם - רק הפסולים העידו - ולא השאר?
במקרה של הסנדק, למה לא שאלת, האם המתפללים פטורים מאמירת תחנון אם - רק הסנדק טרם אמר תחנון - אבל שאר המתפללים כבר אמרו?
ובכן: מאותה הסיבה שאתה לא שאלת את הנ"ל, גם אני לא שאלתי את שאלתך הנוכחית, האם דיירי העיר רשאים לטלטל - אם רק המרא דאתרא עירב - ולא השאר: לא שאלתי, לא רק משום שכבר ידעתי שהם רשאים, אלא במיוחד משום שידעתי שאין חידוש בזה שהעירוב של הרב פוטר את כולם - שהרי הוא פוטר את כולם אפילו אם הם לא עשו דבר (כמבואר בתחילת הודעה זו).

[עוד יהודי]

הדיון קצת מוזר כי בכל מקרה יש לדון האם אכן זוהי ההגדרה. למשל מנא לך שבעירוב גוי אוסר על כולם דילמא תיקנו שגוי אוסר ככל דייר [אע"פ שאין דירת עכו"ם דירה] ועירוב אי אפשר לעשות איתו. ואם אכן כך הם פני הדברים נמצא שגוי אינו אוסר את כולם יותר מכל דייר בחצר שלא עירב.

א. אם הדייר הגוי לא היה קיים בעולם, אז שאר הדיירים היו רשאים לטלטל.

השאלה היא, האם יש עוד דוגמאות, חוץ מהארבע הנ"ל.

וגם כל דייר יהודי שלא עירב אם הוא לא היה היה מותר לטלטל

[ביליצר]

ואם אף אחד לא עירב ורק הרב?

עד שאתה מביא את הדוגמה של רב-העיר שעירב ושפוטר בזה את שאר דיירי העיר - אף אם לא עשו דבר, למה לא הבאת את הדוגמה של אדם (לאו דווקא רב) שבנה חומה מסביב לעיר - שבזה הותרו כל דיירי העיר לטלטל - אף אם לא עשו דבר, או את הדוגמה של אדם (לאו דווקא רב) שהניח על הסוכה את הסכך - שבזה הותרו כולם לסעוד שם - אף אם לא עשו דבר?
ובכן: אני לא הבאתי את הדוגמאות הנ"ל - ועוד הרבה דוגמאות כיו"ב - וגם לא את הדוגמה שלך, משום שלגביהן - אין חידוש בזה שבמעשה של היחיד הותרו הרבים - שהרי בזה הם הותרו גם אם הם לא עשו דבר.

ובכלל, עד שאתה שואל האם - דיירי העיר רשאים לטלטל - אם רק הרב עירב ולא השאר, אשאל אותך אני:
במקרה של משנה א דיבמות, למה לא שאלת, האם הנשים פטורות מיבום אם - רק בת אחיו של הנפטר הייתה נשואה לנפטר - ולא שאר הנשים הנ"ל?
במקרה של העד הפסול (ראה בתגובת עיק), למה לא שאלת, האם העדות נפסלת אם - רק הפסולים העידו - ולא השאר?
במקרה של הסנדק, למה לא שאלת, האם המתפללים פטורים מאמירת תחנון אם - רק הסנדק טרם אמר תחנון - אבל שאר המתפללים כבר אמרו?
ובכן: מאותה הסיבה שאתה לא שאלת את הנ"ל, גם אני לא שאלתי את שאלתך הנוכחית, האם דיירי העיר רשאים לטלטל - אם רק המרא דאתרא עירב - ולא השאר: לא שאלתי, לא רק משום שכבר ידעתי שהם רשאים, אלא במיוחד משום שידעתי שאין חידוש בזה שהעירוב של הרב פוטר את כולם - שהרי הוא פוטר את כולם אפילו אם הם לא עשו דבר (כמבואר בתחילת הודעה זו).

אולי מקוצר דעתי לא הבנתי לאן כבודו חותר ,יש כאן אדם מסויים הפוטר את העיר מלעשות עירוב ,
עשיית החומה אינה מתרת אלא החומה מתרת וכך סכך הסוכה ,

[סתם יהודי]

הדיון קצת מוזר כי בכל מקרה יש לדון האם אכן זוהי ההגדרה. למשל מנא לך שבעירוב גוי אוסר על כולם דילמא תיקנו שגוי אוסר ככל דייר [אע"פ שאין דירת עכו"ם דירה] ועירוב אי אפשר לעשות איתו. ואם אכן כך הם פני הדברים נמצא שגוי אינו אוסר את כולם יותר מכל דייר בחצר שלא עירב.

א. אם הדייר הגוי לא היה קיים בעולם, אז שאר הדיירים היו רשאים לטלטל.

השאלה היא, האם יש עוד דוגמאות, חוץ מהארבע הנ"ל.

וגם כל דייר יהודי שלא עירב אם הוא לא היה היה מותר לטלטל

אנחנו דנים באופן שיש שויון בין כולם: או שכולם עירבו, או שכולם לא עירבו. לכן, רק הדוגמה של הגוי ושל המומר תקפה, ולא הדוגמה שהבאת כעת לגבי דייר שלא עירב לעומת השאר שעירבו.
הרי ככה זה גם בשאר הדוגמאות: למשל, במקרה של משנה א דיבמות, יש שויון בין כל הנשים: כולן נשי הנפטר, ולא שרק בת אחיו היא אשת הנפטר. ובמקרה של הסנדק, יש שויון בין כל המתפללים: כולם טרם אמרו תחנון, ולא שרק הסנדק טרם אמר. וכן לגבי דין "נמצא אחד מהם קרוב או פסול" (ראה בתגובת עיק), מדובר שכולם העידו, ולא שרק [הזוג] הפסול/הקרוב מסר עדות.

[סתם יהודי]

ואם אף אחד לא עירב ורק הרב?

עד שאתה מביא את הדוגמה של רב-העיר שעירב ושפוטר בזה את שאר דיירי העיר - אף אם לא עשו דבר, למה לא הבאת את הדוגמה של אדם (לאו דווקא רב) שבנה חומה מסביב לעיר - שבזה הותרו כל דיירי העיר לטלטל - אף אם לא עשו דבר, או את הדוגמה של אדם (לאו דווקא רב) שהניח על הסוכה את הסכך - שבזה הותרו כולם לסעוד שם - אף אם לא עשו דבר?
ובכן: אני לא הבאתי את הדוגמאות הנ"ל - ועוד הרבה דוגמאות כיו"ב - וגם לא את הדוגמה שלך, משום שלגביהן - אין חידוש בזה שבמעשה של היחיד הותרו הרבים - שהרי בזה הם הותרו גם אם הם לא עשו דבר.

ובכלל, עד שאתה שואל האם - דיירי העיר רשאים לטלטל - אם רק הרב עירב ולא השאר, אשאל אותך אני:
במקרה של משנה א דיבמות, למה לא שאלת, האם הנשים פטורות מיבום אם - רק בת אחיו של הנפטר הייתה נשואה לנפטר - ולא שאר הנשים הנ"ל?
במקרה של העד הפסול (ראה בתגובת עיק), למה לא שאלת, האם העדות נפסלת אם - רק הפסולים העידו - ולא השאר?
במקרה של הסנדק, למה לא שאלת, האם המתפללים פטורים מאמירת תחנון אם - רק הסנדק טרם אמר תחנון - אבל שאר המתפללים כבר אמרו?
ובכן: מאותה הסיבה שאתה לא שאלת את הנ"ל, גם אני לא שאלתי את שאלתך הנוכחית, האם דיירי העיר רשאים לטלטל - אם רק המרא דאתרא עירב - ולא השאר: לא שאלתי, לא רק משום שכבר ידעתי שהם רשאים, אלא במיוחד משום שידעתי שאין חידוש בזה שהעירוב של הרב פוטר את כולם - שהרי הוא פוטר את כולם אפילו אם הם לא עשו דבר (כמבואר בתחילת הודעה זו).

אולי מקוצר דעתי לא הבנתי לאן כבודו חותר ,יש כאן אדם מסויים הפוטר את העיר מלעשות עירוב ,
עשיית החומה אינה מתרת אלא החומה מתרת וכך סכך הסוכה ,

אינני רואה הבדל בין הורך לשים סכך ע"י יהודי (לאפוקי אם הסכך הונח שם ע"י קוף), לבין לעשות עירוב ע"י יהודי (לאפוקי אם עירוב התבשילין הונח שם ע"י קוף). בשני המקרים צריך עשייה (ולא סתם עשייה אלא עשייה ע"י יהודי).

[ביליצר]

בסוכה לא צריך יהודי כלל ע,ע גנב"ך
יתרה מכן גם קוף העושה לשם צל הסוכה כשרה,עיין סוכה דף ח ,סוכת בהמה ,שו"ת הרשבא חלק ג סימן רנט
גליוני הש"ס

[סתם יהודי]

בסוכה לא צריך יהודי כלל ע,ע גנב"ך
יתרה מכן גם קוף העושה לשם צל הסוכה כשרה,עיין סוכה דף ח ,סוכת בהמה ,שו"ת הרשבא חלק ג סימן רנט
גליוני הש"ס

כתבתי במפורש "יהודי...לאפוקי קוף" (לא "לאפוקי גוי").
סוכת בהמה, ר"ל כמאמר הפסוק "ולמקנהו עשה סוכות", וכדפירשו הראשונים (כגון המאירי שם), וכדפירשו ראשוני האחרונים (כגון הלבוש), וכדעת מרן המ"ב - כדמוכח מדבריו בביאור הלכה בסי' תרלה ד"ה בהמה - דבסוכת בהמה עשויים להיות גללי אשפה - אלמא מיירי בסוכה המיועדת למקנֶה וכדההיא דיעקב אבינו. ובכלל, האם ידוע לך על "בהמה" שמסוגלת לבנות סוכה? ולטעמיך דמיירי בסוכה שנבנתה ע"י קוף, הול"ל "סוכת קוף" - או לפחות "סוכת חיה" (שהרי קוף אינו בהמה).
עכ"פ, לא מצאתי שום מקור (גם לא הרשב"א וגליוני הש"ס) שתומך בדבריך, שסוכה שנבנתה ע"י קוף כשרה.
אבל גם אם נניח כטענתך, שסוכה שנבנתה ע"י קוף כשרה, הא תנן (סוכה טו ע"א) דסוכה שהיא בנויה מעצמה, פסולה (משום תעשה ולא מן העשוי). כלומר בכל מקרה צריך את "עשיית" הסוכה, ובזה דומה דין סוכה לדין עירוב, דנמי התם בעינן "לעשות" את העירוב (ולהכי לא מהני אם קוף יניח את העירוב).

[עזריאל ברגר]

נסיונך צלח. לחברים דפה, זה מפריע בעין...

גם אני מצטרף, ועל פי שניים יקום דבר...
אף פעם לא מאוחר, ואתה עדיין יכול לשנות.

גם אני מצטרף, וזה שלא רבים העירו - זה מסתמא בגלל שלא כולם מהדרים להסיט את נושא האשכול בכל מקום שאפשר...

[סתם יהודי]

נסיונך צלח. לחברים דפה, זה מפריע בעין...

גם אני מצטרף, ועל פי שניים יקום דבר...
אף פעם לא מאוחר, ואתה עדיין יכול לשנות.

גם אני מצטרף, וזה שלא רבים העירו - זה מסתמא בגלל שלא כולם מהדרים להסיט את נושא האשכול בכל מקום שאפשר...

באמת ציער אותי שהנושא הוסט זו הפעם השלישית.
ובחזרה לענייננו...

[ביליצר]

א ,כתבת מפורש שצריך עשיה על ידי יהודי

ב הינך טוען שלא מצאת את גליוני הש"ס, ולכן ???????

ג מ"ש עשייה על ידי גוי או ע"י קוף ?יש דין דכח גברא?ונניח..

ד מהא דגוי מותר בעשייתו ש"מ דתעשה ולא מן העשוי אומר לך שהמעכב הוא הדין שלא יהיה עשוי ולא שיש דין עשיה וכש"כ כשמעשה קוף [סוכת בהמה] כשרה


והנה הגליוני הש"ס http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=112

[סתם יהודי]

א ,כתבת מפורש שצריך עשיה על ידי יהודי.

כבר כתבתי לך שזה שטר ושוברו בצידו, שהרי ציינתי להדיא "יהודי...לאפוקי קוף" (ולא "לאפוקי גוי").

ב הינך טוען שלא מצאת את גליוני הש"ס, ולכן ???????...והנה הגליוני הש"ס.

כעת אני רואה שהוא כותב שהוא חולק על דברי הלבוש שפירש ש"סוכת בהמה" פי' סוכה שנעשתה לצורך בהמה. בסדר, הראית לי שכך סובר גליוני הש"ס (מחמת דיוק בדברי הרשב"א שאגב אינו מוכרח כלל לענ"ד). ולכן???????
ולשאלתך: התכוונתי, שכיון שלא מצאתי בגליוני הש"ס (כמובן זה היה לפני שראיתי את הודעתך הנוכחית), אז מה שנשאר לי, זה דברי הביאור הלכה (סי' תרלה ד"ה בהמה) - שאליהם התייחסתי בהודעתי הקודמת, וכעת אני רואה שכך כתב גם הלבוש (שם), וגם נשארה לי הסברא שכתבתי בהודעתי הקודמת (קוף אינו בהמה אלא חיה).

ד מהא דגוי מותר בעשייתו ש"מ דתעשה ולא מן העשוי אומר לך שהמעכב הוא הדין שלא יהיה עשוי ולא שיש דין עשיה.

איך מצד אחד אתה אומר "תעשה" (ולא מן העשוי), ואחר כך אתה אומר "ולא שיש דין עשייה"? הרי זה תרתי דסתרי. אם "תעשה" (ולא מן העשוי) - אז זה אומר שיש דין "עשייה" (בין ע"י אדם ובין ע"י גוי), וכן נפסק להדיא בשו"ע או"ח תרלה א - שסוכה שהתהוותה מעצמה פסולה - אלמא בעינן עשייה.

ג מ"ש עשייה על ידי גוי או ע"י קוף ?יש דין דכח גברא?ונניח..

בכמה דברים בהלכה מצינו הבדל בין מעשה גוי למעשה בהמה. למשל, יין שבו נגע גוי - לעומת יין שבו נגעה בהמה. עוד דוגמה: אם גוי מניח בשבילי מאכל על האש - והמאכל התבשל שם - אז אסור לי לאכול בשבת מהתבשיל, אבל אם קוף עשה זאת - אז מותר לי לאכול בשבת מהתבשיל.

וכש"כ כשמעשה קוף [סוכת בהמה] כשרה.

כפי שאתה רואה, זו מחלוקת אחרונים, איך לפרש "סוכת בהמה". על כל פנים, קוף אינו בהמה, וזה ברור, גם בלי קשר לפירוש שפירש גליוני הש"ס.

[משולש]

כל מקום שמוציא את הרבים.
אבל למאי נ"מ הדיון הזה?

[ביליצר]

לא ,אין דין עשייה ,איך אתה מרבה גוי ובהמה לעשיה??
יש דין שלא יהיה עשוי מאליו ,זה הבדל גדול ,
תש כחי ,אם הגענו להבדיל בין קוף לבהמה ???ועיין שוב ברשבא וברב יוסף אנגיל ,כמדומני שמיצינו את הדיון ,

משולש ,

אכן הלשון הוא פוטר וחשבתי להוסיף זאת כאן ,אבל הדין הוא מטעם שומע כעונה ,ואכן החקירה בזה מפורסמת,

[סתם יהודי]

כל מקום שמוציא את הרבים.

האם אתה מדבר באופן שגם כל אחד ואחד מאותם רבים מבצע במו ידיו את המצוה? כי אם כן, אז לא צריך להוציא אותו ידי חובה, ואם אינו מבצע במו ידיו את המצוה אז אף אחד לא מבצע במו ידיו את המצוה, ולכן אין מי שיוכל להוציא את הרבים.
הסיבה לכך שאני כותב ש"אם אינו מבצע במו ידיו את המצוה אז אף אחד לא מבצע במו ידיו את המצוה", מובהרת בהודעתי הזאת viewtopic.php?f=17&t=27606#p283126

אבל למאי נ"מ הדיון הזה?

להגדיל תורה ולהאדירה.

[סתם יהודי]

לא ,אין דין עשייה...יש דין שלא יהיה עשוי מאליו ,זה הבדל גדול.

אם צריך שהסוכה לא תהיה עשויה מאליה, אז צריך שהיא תהיה עשויה שלא מאליה, וממילא צריך "לעשות" אותה! זה היגיון פשוט, ואיך אפשר בכלל אחרת?
ואגב זה גם מדויק מהמילה "תעשה" (ולא מן העשוי), כלומר צריך לעשות אותה! זה היגיון פשוט, ואיך אפשר בכלל אחרת?
ממילא, אין הבדל בין דין סוכה לדין עירוב התבשילין, שהרי גם את עירוב התבשילין צריך לעשות, והיינו שאם עירוב-התבשלין נעשה מאליו או אפילו רק הונח מאליו (או הונח ע"י קוף וכדומה) אז העירוב פסול.

אם הגענו להבדיל בין קוף לבהמה ???

יתכן שלא הבנת את כוונתי: מבחינת הדין אין הבדל, זאת אומרת שכשם שיש לפסול את הסוכה אם היא נבנתה ע"י חיה כגון קוף, ככה היה עלינו לפסול גם סוכה שנבנתה ע"י בהמה אילו הייתה בכלל אפשרות שבהמה תדע לבנות סוכה. רק טענתי כי: מחד גיסא לא יתכן שהמילים "סוכת בהמה" באות להכשיר סוכה שנבנתה ע"י בהמה - שהלא אין בהמה שמסוגלת לבנות סוכה, ומאידך גיסא מהמילים "סוכת בהמה" מוכח דלא מיירי בהכשרת סוכה שנבנתה ע"י קוף - משום שאילו לכך הייתה הכוונה אז לא היה כתוב "סוכת בהמה" אלא היה כתוב "סוכת חיה" (שהרי קוף הוא חיה). מכל זה מוכח לכאורה, שלא ניתן לפרש את המילים "סוכת בהמה" כפירוש גליוני הש"ס (אלא יש לפרשן כפירושם של הלבוש ושל הביאור הלכה, וכההיא קרא ד"ולמקנהו עשה סֻכּוֹת", והיינו שמדובר בסוכה שנבנתה ע"י אדם עבור מקנה הבהמות, ולכן אגב מצוי שיהיו בה גללי אשפה כדמוכח מביאור הלכה סי' תרלה ד"ה בהמה).

איך אתה מרבה גוי ובהמה לעשיה??

אני מרבה רק גוי אבל לא מרבה בהמה. אדרבא, לענ"ד אילו הייתה אפשרות שסוכה תיבנה ע"י בהמה אז כל סוכה שהייתה נבנית ע"י בהמה הייתה נפסלת, ובזה אין הבדל בין דין חיה לבין בהמה, רק שפשוט אין בעולם שום בהמה שיודעת לבנות סוכה.
שורש ההבדל שבין גוי לבין בהמה/חיה הוא בזה, שעשייה צריכה את דעת העושה ע"מ שיתכוון לעשות את המעשה (לאו דווקא שיתכוון לקיים מצוה אבל לפחות שיתכוון לעשות), והרי רק לאדם יש דעת אבל לא לבהמה/חיה. אגב: ההבדל הזה קיים גם בעוד דינים בהלכה. למשל, בהילכות שבת: אסור לי להנות בשבת מתבשיל שבושל בשבילי בשבת ההיא ע"י גוי, מה שאין כן אם התבשיל בושל בשבת ההיא ע"י קוף.

ועיין שוב ברשבא וברב יוסף אנגיל.

כבר כתבתי לך שלענ"ד ראייתו של הרב יוסף אנגיל מתוך דברי הרשב"א אינה מוכרחת. ובפרט שדברי הרב יוסף אנגיל נסתרים מדברי הלבוש ומדברי הביאור הלכה.

[ביליצר]

פעם האחרונה בל"נ
יש איש [גברא] שמצטוה בעשיית סוכה ,,תעשה
ויש סוכה [חפץ] שבכדי לקיימה אסורה להתהוות מאליה ,לא מן העשוי
חג הסוכות תעשה לך נצטוו לכאורה כל היהודים בעשיית סוכה ,וקשה הרי עכו"ם ובהמה לאו בתורת סוכה הם וגם לאו בני שליחות ,??
מגיעים בית הלל עם חידוש מהפכני ,אין דין עשיה בסוכה וגם סוכת גנב"ך כשרה ,רק שאין הסוכה כשרה כשהיא נעשית מאליה ולא לצל ,
ולכן אומרים בית הלל שגם גוי שעשה וגם בהמה בפשטות ,[לקוף היה חם ומצא מקום מסתור בין 3 קירות תלש חלק מהעץ שעמד שם וכיסה את עצמו למהדרין]
בפשט הגמרא ,למרות שהפשטות הוא כפי הג"ה וגם אם חלקו עליו אין זה אומר שאחזו שנפסל במעשה קוף
אלא שלא סברו שהגמרא מתכונת לעשיית סוכה על ידי בהמה ,ומאי שנא ,אלא אי נימא דבעינן לשם צל אדם ולא שם צל בהמה ואין בזה סברא ,

אני חוזר שוב חפשת פוטרים ,אוסרים ומתירים וכו,
הבאתי לך דוגמה יפה שיש רב שהוא אדם מסויים ויחיד שיכול לפטור במקרים את כל העיר על ידי עשיית עירוב ,אם זה לא מתאים לכבוד תורתו לסקר או לדיון [או לספרו שיצא בעזרת השם ] אז קטונתי ,,,

[סתם יהודי]

יש איש [גברא] שמצטוה בעשיית סוכה, תעשה...מגיעים בית הלל עם חידוש מהפכני, אין דין עשיה בסוכה

מה שכתבת, זה ממש תרתי דסתרי: אחרי שאתה מודה (ברישא הנ"ל של דבריך) שהגברא מצטווה ב"עשיית סוכה, תעשה", אז ממילא אתה מודה מניה וביה - שיש דין עשייה בסוכה! היגיון פשוט! אז איך אתה יכול אחרי כך לסיים: "אין דין עשיה בסוכה"? אתמהה...

ויש סוכה [חפץ] שבכדי לקיימה אסורה להתהוות מאליה...שאין הסוכה כשרה כשהיא נעשית מאליה.

נכון, כי יש דין עשייה בסוכה (כדכתיב "תעשה"), והרי כל עשייה כרוכה בכוונה לעשות, לכן סוכה שנעשית מאליה פסולה - כי לא הייתה כוונה לעשות - וממילא לא הייתה עשייה, ואנן בעינן שתהיה עשייה - כדכתיב "תעשה".

וגם סוכת גנב"ך כשרה.

נכון, כשרה גם סוכה שנעשתה ע"י גויים או שנעשתה עבור בהמות (כדכתיב "ולמקנהו עשה סוכות"), אבל זה לא מוכיח שכביכול (כטענתך) "אין דין עשייה בסוכה", אלא זה מוכיח רק שלא צריך שהיהודי בעצמו יעשה, אלא די שידאג לכך שהסוכה תיעשה - עם כוונת העושה לעשות, וזה שייך רק אם העושה הוא אדם (בין יהודי ובין גוי) כי לאדם יש דעת להתכוון לעשות.

וגם בהמה בפשטות [לקוף היה חם ומצא מקום מסתור בין 3 קירות תלש חלק מהעץ שעמד שם וכיסה את עצמו למהדרין] בפשט הגמרא, למרות שהפשטות הוא כפי הג"ה.

לענ"ד לא יתכן שזה הפשטות של דברי הגמרא לגבי גנב"ך, וזאת משתי סיבות:
א. מעולם לא מצינו "בהמה" שיודעת לבנות סוכה. מצינו רק קוף שיודע, אבל קוף אינו בהמה אלא הוא חיה.
ב. כתיב להדיא "תעשה", כלומר אתה צריך לדאוג לכך שהסוכה תיעשה, והרי כל עשייה כרוכה בדעת להתכוון לעשות, וזה לא שייך באף בהמה ובאף חיה - אלא זה שייך רק באדם (כולל גוי) - כי רק לאדם יש דעת לעשות, וממילא רק ע"י האדם העושה - ניתן לקיים את דין "תעשה" - ע"י שהיהודי ידאג לכך שהסוכה תיעשה ע"י אדם.

חג הסוכות תעשה לך נצטוו לכאורה כל היהודים בעשיית סוכה, וקשה הרי עכו"ם ובהמה לאו בתורת סוכה הם וגם לאו בני שליחות??

לגבי בהמה לא קשה, שהרי אני אוחז שלא יתכן ש"בהמה" תעשה סוכה (יתכן רק ש"חיה" תעשה סוכה - וכגון ע"י קוף), ואני גם אוחז שאף אילו הייתה הסוכה נעשית ע"י בהמה - הסוכה הייתה פסולה.
גם לגבי גוי לא קשה: צריך עשייה (כדכתיב להדיא "תעשה"), אבל הא דכתיב "תעשה" - לאו למימר שצריך שדווקא היהודי יעשה, אלא למימר שצריך שהיהודי ידאג לכך שהסוכה תיעשה ע"י מי שהנו בר-עשייה, וממילא אפשרי שגם גוי יעשה, כי הוא בר עשייה - שהרי יש לו דעת להתכוון לעשות (אבל הבהמה והחיה אינן בנות-עשייה כי אין להן דעת להתכוון לעשות).

וגם אם חלקו עליו [על גליוני הש"ס] אין זה אומר שאחזו שנפסל במעשה קוף.

נכון, אבל לענ"ד לא שייך לקיים את דין "תעשה" ע"י מי שאין בו דעת להתכוון לעשות, בעוד שלקוף אין דעת להתכוון לעשות.

אלא שלא סברו שהגמרא מתכונת לעשיית סוכה על ידי בהמה, ומאי שנא.

שנא ושנא, משום שלגוי יש דעת להתכוון לעשות - וממילא שייך להשתמש בו כדי לקיים את דין "תעשה", אבל בבהמה אין דעת - וממילא לא שייך להשתמש בה כדי לקיים את דין "תעשה". תדע, שהרי ההבדל הזה - שבין גוי - לבין בהמה וחיה, קיים גם בעוד דינים בהלכה. למשל, בהילכות שבת: אסור לי להנות בשבת מתבשיל שבושל בשבילי בשבת ההיא ע"י גוי, מה שאין כן אם התבשיל בושל בשבת ההיא ע"י קוף.

אלא אי נימא דבעינן לשם צל אדם ולא שם צל בהמה ואין בזה סברא.

לא הבנתי מה קשה לך מצד הסברא. סוכה שנעשתה לשם צל אדם, כשרה. סוכה שנעשתה לשם צל בהמה, גם כן כשרה. אבל בכל מקרה צריך שהיא תיעשה ע"י אדם, ולא ע"י בהמה או חיה, משום שלאדם יש דעת להתכוון לעשות - וממילא שייך להשתמש בו כדי לקיים את דין "תעשה", אבל בבהמה אין דעת - וממילא לא שייך להשתמש בה כדי לקיים את דין "תעשה".

אני חוזר שוב: חפשת פוטרים אוסרים ומתירים וכו', הבאתי לך דוגמה יפה שיש רב שהוא אדם מסויים ויחיד שיכול לפטור במקרים את כל העיר על ידי עשיית עירוב.

עד שאתה מביא את הדוגמה של רב-העיר שעירב ושפוטר בזה את שאר דיירי העיר - אף אם לא עשו דבר, למה לא הבאת את הדוגמה של אדם (לאו דווקא רב) שבנה חומה מסביב לעיר - שבזה הותרו כל דיירי העיר לטלטל - אף אם לא עשו דבר, או את הדוגמה של אדם (לאו דווקא רב) שהניח על הסוכה את הסכך - שבזה הותרו כולם לסעוד שם - אף אם לא עשו דבר? ובכן: אני לא הבאתי את הדוגמאות הנ"ל - ועוד הרבה דוגמאות כיו"ב - וגם לא את הדוגמה שלך, משום שלגביהן - אין חידוש בזה שבמעשה של היחיד הותרו הרבים - שהרי בזה הם הותרו גם אם הם לא עשו דבר.
אני מזכיר שוב, שאנחנו דנים באופן שיש שויון בין כולם: או שכולם עירבו, או שכולם לא עירבו. לכן, רק הדוגמה של הגוי ושל המומר תקפה, ולא הדוגמה שהבאת לגבי דייר (הרב) שעירב לעומת השאר שלא עירבו.
הרי ככה זה גם בשאר הדוגמאות: למשל, במקרה של משנה א דיבמות, יש שויון בין כל הנשים: כולן נשי הנפטר, ולא שרק בת אחיו היא אשת הנפטר. ובמקרה של הסנדק, יש שויון בין כל המתפללים: כולם טרם אמרו תחנון, ולא שרק הסנדק טרם אמר. וכן לגבי דין "נמצא אחד מהם קרוב או פסול" (ראה בתגובת עיק), יש שויון בין כולם: כולם העידו, ולא שרק [הזוג] הפסול/הקרוב העיד.

[ביליצר]

צדיק ,עמך הסליחה אין לי כח לחזור על עצמי ,כבודו רוצה הלכה למעשה הקרוב לליבו לגבי עשייה ,
עיין בהליכות שלמה מועדים פרק ס,יג, שאם הונח סוכה מאליה ולא ע״י מעשה אדם, אם היתה דעת הבעליםבאותה שעה שיהא לצל הסוכה כשרה, ודייק כן מלשון השו״ע (סי׳ תרלה ס״א וכן הוא לשון הרמב״ם פ״ה מסוכה ה״ט) סוכה שנעשית מאליה פסולה, לפי שלא נעשית לצל וכו׳, משמע שכל הפסול דוקא כיון שלא נעשית לצל, אבל כאשר נעשית לצל, אפילו שנעשית מאליה כשרה.

ב אין אדם העושה סוכה מחייב ,פוטר אוסר או מתיר ,אלא בהויית הסוכה יש מצוה בישיבה בה,
ואין עירוב [פרשיות] קשורה לכאן ,

ג אם נפשך עדיין איננה שקטה אז אנכי עם רב יוסף אנגיל והכול על מקומו בא בשלום ,
א גוטע וואך וכל טוב כל הימים,,

[סתם יהודי]

עיין בהליכות שלמה מועדים פרק ס,יג, שאם הונח סוכה מאליה ולא ע״י מעשה אדם, אם היתה דעת הבעלים באותה שעה שיהא לצל - הסוכה כשרה...כאשר נעשית לצל, אפילו שנעשית מאליה - כשרה.

אה"נ, גם אני מודה (אליבא דהליכות שלמה), שלגבי סוכה שנעשית ע"י קוף, "אם היתה דעת הבעלים באותה שעה שיהא לצל - הסוכה כשרה...כאשר נעשית לצל, אפילו שנעשית ע"י קוף - כשרה".

אין אדם העושה סוכה מחייב, פוטר אוסר או מתיר, אלא בהויית הסוכה יש מצוה בישיבה בה.

לא מספיק הווית הסוכה, אלא צריך דעת - של העושה - או לפחות של הבעלים (אליבא דהליכות שלמה).

אם נפשך עדיין איננה שקטה אז אנכי עם רב יוסף אנגיל והכול על מקומו בא בשלום.

גם אם נקבל את פירוש הרב יוסף אנגיל בגמ' (למרות שפירוש זה הופך את הקוף לבהמה ולמרות שפירוש זה חולק על פירושם של הלבוש ושל הביאור הלכה), עדין לא הבנתי איך דבריו עונים על שאלתי העתיקה אליך - שעליה אחזור גם להלן.

ואין עירוב [פרשיות] קשורה לכאן

הקשר בין עירוב לבין סוכה הוא, שבשניהם צריך דעת (של העושה או של הבעלים) בשעת עשיית הסוכה ובשעת הנחת העירוב.
עכ"פ אני חוזר ושואל אותך את שאלתי העתיקה:
עד שאתה מביא את הדוגמה של רב-העיר שעירב ושפוטר בזה את שאר דיירי העיר - אף אם לא עשו דבר, למה לא הבאת את הדוגמה של אדם (לאו דווקא רב) שהניח על הסוכה את הסכך [עם דעת של מניח הסכך או של הבעלים] - שבזה הותרו כולם לסעוד שם - אף אם לא עשו דבר? ובכן: אני לא הבאתי את הדוגמה הזאת - ועוד הרבה דוגמאות כיו"ב - וגם לא את הדוגמה שלך, משום שלגביהן - אין חידוש בזה שבמעשה של היחיד הותרו הרבים - שהרי בזה הם הותרו גם אם הם לא עשו דבר.
אני מזכיר שוב, שאנחנו דנים באופן שיש שויון בין כולם: או שכולם עירבו, או שכולם לא עירבו. לכן, רק הדוגמה של הגוי ושל המומר תקפה, ולא הדוגמה שהבאת לגבי דייר (הרב) שעירב לעומת השאר שלא עירבו.
הרי ככה זה גם בשאר הדוגמאות: למשל, במקרה של משנה א דיבמות, יש שויון בין כל הנשים: כולן נשי הנפטר, ולא שרק בת אחיו היא אשת הנפטר. ובמקרה של הסנדק, יש שויון בין כל המתפללים: כולם טרם אמרו תחנון, ולא שרק הסנדק טרם אמר. וכן לגבי דין "נמצא אחד מהם קרוב או פסול" (ראה בתגובת עיק), יש שויון בין כולם: כולם העידו, ולא שרק [הזוג] הפסול/הקרוב העיד.

[ביליצר]

יופי אז התקדמנו ,לדעת השולחן ערוך אם הרוח תכסה ארבעה דפנות והבעלים יחשבו לשם צל כשר ,
שמע מינה דאין צריך עשייה ,חסדי הויה ,

שאלת עכשיו לפי הגליוני השס ,אכן לא צריך דעת רק דעת קוף לשם צל ,

דעת הקוף ואף דעת האדם אינה מחייבת או פוטרת כלל וכלל ,אלא כשיש סוכה כשרה היא זאת המחייבת הישיבה ,,

[סתם יהודי]

יופי אז התקדמנו, לדעת השולחן ערוך אם הרוח תכסה ארבעה דפנות והבעלים יחשבו לשם צל כשר, שמע מינה דאין צריך עשייה..

לא יתכן שלא צריך עשייה, שהרי יש פסוק מפורש: "תעשה".
אז בוא נדייק: לדעת הגרשז"א, כוונת הבעלים נחשבת כמו עשיית הבעלים (ובאמת מצינו לגבי כמה דברים שכוונה נחשבת כמו עשייה, כדאיתא בברכות: "חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה – מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה").

שאלת עכשיו לפי הגליוני השס, אכן לא צריך דעת רק דעת קוף לשם צל.

אבל הרי לקוף אין דעת. זה בדיוק מה שקשה לי על הגליוני הש"ס (חוץ מהקושי הנוסף, שהקוף אינו בהמה אלא חיה וא"כ איך יתכן שכוונת הגמ' הייתה לקוף).

דעת האדם אינה מחייבת או פוטרת כלל וכלל, אלא כשיש סוכה כשרה היא זאת המחייבת הישיבה.

בלעדי דעת האדם, הסוכה הייתה פסולה - אפילו אליבא דהגרשז"א, ומכאן שאליבא דהגרשז"א - דעת האדם מכשירה את הסוכה.

[ביליצר]

מעתה אשלח גט על ידי קוף ואכוין לשם גירושין ויחשב למעשה גירושין למהדרין,

למה אין הקוף יכול לכוין לשם צל הרי מתכסה כי חם לו,

אכן בלעדי הגוי החושב כשרוח עושה סוכה שתהיה לשם צל הסוכה כשרה ולכן?האם הוא מחייב או פוטר ?
האדם מתחייב כשיש סוכה ,,

[סתם יהודי]

מעתה אשלח גט על ידי קוף ואכוין לשם גירושין ויחשב למעשה גירושין למהדרין.

אליבא דהגרשז"א, שאני גירושין משום דגבייהו כתיב להדיא: "כי יקח איש אשה וגו' וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה". מי "נתן בידה"? האיש, כדמוכח מרישא דקרא!
מה שאתה מציע, היה אפשרי - רק אילו הקוף היה יכול להיות שליח של האיש כדי לקיים במקום האיש את "ונתן בידה" - וכדקי"ל דשלוחו של אדם כמותו, מיהו הא נמי קי"ל דקוף אינו יכול להיות שליח - ולהכי לא מהנייא הצעתך.

למה אין הקוף יכול לכוין לשם צל הרי מתכסה כי חם לו.

ולטעמיך, אם הקוף הניח בשבת בשר חי על האש - ואחרי שהבשר התבשל נטל הקוף את הבשר והגיש לי, למה מותר לי לאכול בשבת מהבשר - אע"פ שהיה אסור לי אילו זה היה גוי במקום קוף?
ולטעמיך, אמאי קי"ל דקטנים אינם בני דעת, הרי הם מתכסים כי חם להם?
עכ"פ, לעצם שאלתך "למה אין הקוף יכול לכווין", התשובה פשוטה: כי הוא קוף, ולקוף אין דעת לכווין (אבל לגוי יש דעת לכווין), כמו שלקטן אין דעת לכווין.

אכן בלעדי הגוי החושב כשרוח עושה סוכה שתהיה לשם צל הסוכה כשרה ולכן?האם הוא מחייב או פוטר ?

לדעת הגרשז"א, אם הרוח עשתה סוכה - והבעלים התכוון לשם צל - הסוכה כשרה, אבל אם הבעלים לא התכוון לשם צל - אז הסוכה שהתהוותה ע"י הרוח - פסולה.

האדם מתחייב כשיש סוכה.

לדעת הגרשז"א, כדי שהסוכה תהיה כשרה - לא די בכך שיש סוכה - אלא צריך גם את כוונת הבעלים (או את כוונת העושה) בשעת התהוות הסוכה.

[ביליצר]

מעתה אשלח גט על ידי קוף ואכוין לשם גירושין ויחשב למעשה גירושין למהדרין.

אליבא דהגרשז"א, שאני גירושין משום דגבייהו כתיב להדיא: "כי יקח איש אשה וגו' וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה". מי "נתן בידה"? האיש, כדמוכח מרישא דקרא!
מה שאתה מציע, היה אפשרי - רק אילו הקוף היה יכול להיות שליח של האיש כדי לקיים במקום האיש את "ונתן בידה" - וכדקי"ל דשלוחו של אדם כמותו, מיהו הא נמי קי"ל דקוף אינו יכול להיות שליח - ולהכי לא מהנייא הצעתך.

למה אין הקוף יכול לכוין לשם צל הרי מתכסה כי חם לו.

ולטעמיך, אם הקוף הניח בשבת בשר חי על האש - ואחרי שהבשר התבשל נטל הקוף את הבשר והגיש לי, למה מותר לי לאכול בשבת מהבשר - אע"פ שהיה אסור לי אילו זה היה גוי במקום קוף?
עכ"פ, לעצם שאלתך "למה אין הקוף יכול לכווין", התשובה פשוטה: כי הוא קוף, ולקוף אין דעת לכווין (אבל לגוי יש דעת לכווין).

אכן בלעדי הגוי החושב כשרוח עושה סוכה שתהיה לשם צל הסוכה כשרה ולכן?האם הוא מחייב או פוטר ?

לדעת הגרשז"א, אם הרוח עשתה סוכה - והבעלים התכוון לשם צל - הסוכה כשרה, אבל אם הבעלים לא התכוון לשם צל - אז הסוכה שהתהוותה ע"י הרוח - פסולה.

האדם מתחייב כשיש סוכה.

לדעת הגרשז"א, כדי שהסוכה תהיה כשרה - לא די בכך שיש סוכה - אלא צריך גם את כוונת הבעלים (או את כוונת העושה).

ברור שצריך ונתן בידה ,שאלתי לטעמך דמספיק איזשהו כונה בכדי שיחשב כאילו אני הפועל למה בכונת גירושין לא יחשב כאילו אני הנותן בידה ,

הקוף אינו יכול לכוין לעשות לי הוא יכול לכוין לעשות לעצמו ,

עשיית הרוח לא יכולה להחשב לעשייה גם אם הגוי מכוין בשעה זו לשם צל ,זה נקרא נעשית מאליה לשם צל,אין דין עשייה ,

אכן צריך שתיעשה לשם צל אבל האדם המכוין או הקוף אינם פוטרים או מחייבים שום אדם ,
כשרות החפצא דסוכה נותן אפשרות לקיים בו מצות סוכה ,
בעירוב ,הרב הוא מסויים ויחיד שרק על ידי שהוא מערב הוא פוטר את כל העיר ממצות עשיית עירוב ומתיר אותם בבישול,