יעקב1 כתב:החזו"א עמד על חלק מהדברים שנידונו לעיל. יו"ד סי' קנ
מקור הדברים הם בשו"ת הרשב"א חלק א' סי' רנ"ג, והש"ך דן באריכות בדבריו ביו"ד לאחר סי' רמ"ב.
יעקב1 כתב:החזו"א עמד על חלק מהדברים שנידונו לעיל. יו"ד סי' קנ
יבנה כתב:שש ושמח כתב:ועוד נקודה אחת - לענ"ד כמעט בכל המקרים בלתי אפשרי להגיע להכרעה מוחלטת [דהיינו להיות בטוחים שאם התנאים ואמוראים היו נשאלים שאלה זו היו פוסקים כמונו], שהרי כמעט בכל סוגיא שנתקלים במחלוקת, אע"פ שבתחילת העיון נראה פשוט כצד אחד, אחר העיון נראה שהדבר אינו מוכרע ותלוי בסברות דקות או בסוגי ראיות מסויימות שאינם מוכרעות, [והרבה פעמים תלוי בהסתכלות כללית הנוגעת להרבה מקומות שקשה מאד להכריעה מעיון מקומי], ועוד שאנו רואים בעינינו עד כמה סברת המשנה והגמ' רחוקות מסברותינו, אלא ענין הכרעת ההלכה היא שניתנה רשות לת"ח לנהוג כדעתו אע"פ שאי"ז בירור גמור במציאות. ולכן מסתבר מאוד שאין רשות לכל אחד לנהוג כסברתו אלא רק למי שהוא ת"ח.
לדעתך צריך ודאות כדי לפסוק הלכה, ואין הדבר אפשרי במציאות שאין א' שצודק בכל דבריו. ובכל מח' ע"כ שלפחות א' מהם טועה ולמרות שנראה לו שהוא צודק יש סיכוי גדול שהוא טועה, ומצוי לרוב בגמ' שיאמרו אין הלכה כפלוני כו', ולא נגיד מחמת זה שלא היה רשאי לפסוק. ולא נתנה תורה למלאכי השרת, אלא הענין שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וא' שיודע לפסוק ולמד הענין כמו שצריך רשאי לעשות כפי הנראה לו אף שיש רבים וחכמים ממנו החולקים עליו ויודע בעצמו שרוב הסיכויים הם שהם צודקים ולא הוא, ובכ"ז כיון שזה מה שנראה לו, זה מה שמתבקש ממנו לעשות כל עוד שלא עמדו למנין.
מעניינא דפרשא כתב:תגובת מוציא העלון:
מ"מ רוב גדו"י אסרוהו
מעניינא דפרשא כתב:סתם זה נידון מעניין על אותם אנשים בדורנו שבכל דבר סומכים על רב אחר.
במכונות גילוח סומכים על רב פלוני אך על חומרותיו אינם סומכים...
בפתיחת בקבוקים הם סומכים על רב אלמוני אך על חומרותיו אינם סומכים...
בשימוש בחשמל בשב"ק הם סומכים על רב פלמוני אך על חומרותיו אינם סומכים...
ועוד ועוד יש דוגמאות למכביר.
בקיצור, הם עוסקים בליקוט היתרים. אך מאידך אינם מאמצים חומרות של אותם רבנים שהתירו להם דברים אחרים...
האם מותר הלכתית לנהוג כך?
שש ושמח כתב:לא מצאתי כעת דברים מפורשים מה הגדר הגיע להוראה וכו' אם יש למישהו הגדרה אחרת אשמח לשמוע.
ערוך השולחן יו''ד רמב,כז-כט כתב:וכיצד יודעים אם הגיע להוראה אם לאו, דפשיטא דאדם על עצמו אינו יכול לסמוך, נבאר בסייעתא דשמיא. וכו' וכך הוא בירורן של דברים: דעניין הסמיכה בזמן הזה כדי שידעו כל העם שהגיע להוראה, ומה שמורה הוא ברשות רבו הסומכו.
ובמקום שיש שנים שוים שהולכין אחר המחמיר בשל תורה דוקא בשהם אחד כנגד אחד, אבל אם שנים הם כנגד האחד הולכין אחר הרוב. ואם יש תלמיד חכם ראוי להוראה ורואה דברי המקל בזה אפשר שיעשה בקולו מפני שהוא מסכים כהוראתו עם המקל והם רבים כנגד היחיד.
עקביה כתב:עלון יפה מאד!
הכותב נוקט כדבר פשוט שהשימוש במגבונים לחים אסור מדאורייתא, ושגם מי שהתיר בעבר חזר בו.
כנראה שדברים אלה רחוקים מרחק מה מן המציאות, כמבואר בקובץ המצו"ב, שמצאתיו באחד האשכולות הישנים בפורום זה.
שיר ורננים כתב:עקביה כתב:עלון יפה מאד!
הכותב נוקט כדבר פשוט שהשימוש במגבונים לחים אסור מדאורייתא, ושגם מי שהתיר בעבר חזר בו.
כנראה שדברים אלה רחוקים מרחק מה מן המציאות, כמבואר בקובץ המצו"ב, שמצאתיו באחד האשכולות הישנים בפורום זה.
דנתי בנוגע למגבונים בשבת עם אחד מחברי ביהמ"ד של ר' אושר וייס שליט"א. והוא הוסיף לי שר' אושר דן בזה עם הגרש"ז סמוך לפטירתו ולא שמע ממנו שחוזר בו .
הכהן כתב:[*]אופניים בחצי מחיר
הכהן כתב:[*]מצלמות אבטחה שעולות הון
שש ושמח כתב:כתב הרשב"א בשו"ת ח"א סי' רנ"ג:ובמקום שיש שנים שוים שהולכין אחר המחמיר בשל תורה דוקא בשהם אחד כנגד אחד, אבל אם שנים הם כנגד האחד הולכין אחר הרוב. ואם יש תלמיד חכם ראוי להוראה ורואה דברי המקל בזה אפשר שיעשה בקולו מפני שהוא מסכים כהוראתו עם המקל והם רבים כנגד היחיד.
ומשמע להדיא מדבריו דרק ראוי להוראה יכול להקל ע"פ דעת עצמו.
[ואמנם עדיין צ"ע למה נקט שיכול להקל לעצמו, הרי יכול להקל גם לאחרים. ואולי באופן שאינו שווה בדרגתו לשנים החולקים אינו יכול להכריע כלפי אחרים אלא כלפי עצמו, וצ"ע].
עקביה כתב:מההקשר בו נאמרו דברי הרשב"א משמע שכוונתו שהת"ח מורה לאחרים להקל (ומש"כ 'יעשה בקולו' היינו ינהיג את בני עירו לעשות כך), ולכן צריך 'ראוי להוראה', כדי שלאחרים יהיה מותר לסמוך עליו. ומותר לו להורות להם כך מפני שהוא יחד עם הפוסק המקל, רבים כנגד היחיד. אבל לעצמו, פשוט שיכול לנהוג כדעת המקל לאחר שנראים לו דבריו, ולזה לא צריך 'הגיע להוראה'.
עקביה כתב:אף מהפר"ח (או"ח תצו יא) משמע שהבין כך את הרשב"א וכו'
שש ושמח כתב:לדעתי לשון הרשב"א "בזה אפשר שיעשה כקולו" מתפרש על הוראה לעצמו. ועוד, שלדבריך שמדובר במי שיכול להכריע לאחרים, הרי זה ממש הדין שכתב הרשב"א לעיל שבשנים כנגד אחד הולכין אחר הרוב, ולמה כפל את דבריו? [ומה שהרשב"א לפני כן מדבר בדינים הנוגעים להוראה לאחרים לענ"ד הוא ראי' קלושה מאד].עקביה כתב:אף מהפר"ח (או"ח תצו יא) משמע שהבין כך את הרשב"א וכו'
הפר"ח שם הביא את כל אריכות לשון הרשב"א לפני כן שכתב שבכל מקום הולכים אחרי מרא דאתרא, ועל זה בא לחלוק שם, ומה שהביא את סוף דבריו הוא רק אגב גררא, שהרי אין בדבריו שם שום טענה על סוף דברי הרשב"א, גם לפי הבנתך ברשב"א.
שש ושמח כתב:וכמדומני שעיקר הויכוח בינינו הוא בסברא, שלדעתך יש להניח מסברא וגם ללא מקור מפורש שמי שמברר לעצמו את ההלכה יכול לנהוג כפי שעלה בידו. ולדעתי להיפך, וכל עוד שאין לנו מקור מפורש שיש לנו כח הכרעה א"א להניח כך. ולדעתי דבריך תמוהים ביותר, משל למה הדבר דומה, שנחלקו ב' רופאים גדולים במאכל מסויים, האחד אומר שסם המות הוא והשני אומר שאין בו לא שכר ולא הפסד, ויש אדם אחד שאינו חכם כמותם והוא סובר שאינו סם המות. האם מותר לו להאכיל מאכל זה לבנו של חבירו? ה"נ בספיקא דאורייתא כל עוד שאין לי בירור גמור להתיר אסור לי להקל, והכרעה של אדם במקום גדולים ממנו אינה הכרעה כלפי שמיא. - אינני אומר שמוכרח שלא כדבריך, אלא רק שאין שום הכרח מסברא לומר כדבריך [ולכן כל עוד שאין לזה ראיה ברורה יש לנקוט בודאות שאינו כך].
עקביה כתב:'כח הכרעה' זה מנין? לרב אלישיב היה כח הכרעה ולנו לא? למה? וכי כח הכרעה הוא משהו מסתורי המחולק כמתנה משמים על בסיס אישי?
אני מקווה שתסכים אתי שאין כל הבדל מהותי בין הרב אלישיב לבין כל ת"ח בן זמנינו, כי אם הבדל כמותי. דהיינו הגריש"א השקיע הרבה יותר עיון ועמל בלימודו מאשר ת"ח מצוי.
אם כן איה קו הגבול הקובע למי יש כח הכרעה ולמי לא?
כנראה שקו גבול כזה אינו קיים (כי אם אולי בנוגע להוראה לרבים, שעל המורה לעמוד בקריטריונים מקובלים כלשהם), אלא כל מי שיכול לעיין ולברר את ההלכה מתוך המקורות, רשאי לעשות זאת, עכ"פ כלפי עצמו. כן נלע"ד פשוט כביעתא בכותחא.
עקביה כתב:יש הבדל בין שאלת סם המות לנד"ד, והוא, ששם מדובר בשאלה של שחור ולבן, דהיינו או שיש סם המות, ואז אכילתו היא מעוות שאינו יכול לתקון, או שאין סם המות, משא"כ בנד"ד ההכרעה היא ע"פ המסתבר (כדברי הרמב"ן בהקדמה למלחמותיו), ומעיקרא ניתנה תורה ע"מ שאדם ילמד אותה ויברר מתוכה את ההלכה, וודאי ששני אנשים עשויים להגיע למסקנות שונות, ומי שדעתו מכרעת כצד מסוים אמור לנהוג כך (כל עוד לא עמדו חכמים למנין וקבעו הלכה כאופן מסוים).
עקביה כתב:ולגבי מה שהובא שם בשם הגרח"פ זצ"ל שיציאת הנוזל מהממחטה בעת ניקוי התינוק הוא פס"ר דניחא ליה, י"ל דאיפכא מסתברא. וכי כיצד נוח יותר לנקות, ע"י שפיכת נוזל על המקום המלוכלך ולאחמ"כ לעבור עליו בבגד יבש, או לעבור עליו מלכתחילה בבגד רטוב? כמדומני שפשוט שהאפשרות השניה נוחה יותר, וא"כ הרי זה פס"ר דלא ניחא ליה, שכן כאשר נשאר הנוזל בממחטה היא מנקה טוב יותר.
ומש"כ שם שכדי לנקות צריכים המים לצאת ולרכך את הלכלוך, איני יודע מתי הם מספיקים לעשות זאת, הלא הם אינם שוהים שם, ובהעברה אחת של המגבון הוא מנקה את הלכלוך.
אוצר החכמה כתב:כל הדיון פה לא מובן. והמציאות ברורה כדברי עקביה.
כל אחד בעצם היותו מחליט את החלטותיו אא"כ הוא חש"ו וכו'
לשיטתכם, עד איזה רמה אפשר להכריע לבד? אחרוני זמנינו/אחרונים/ראשונים/ תנאים? ומדוע? [איני מקשה אלא רצוני להבין דעה זו].
באופנים כאלו כשאני מחליט כצד אחד נחשב שלא התעורר ספק ואין סברא להחמיר.
ערער בערבה כתב:לענ"ד טעות בידך. וכו'...
אוצר החכמה כתב:באופנים כאלו כשאני מחליט כצד אחד נחשב שלא התעורר ספק ואין סברא להחמיר.
למה?
אוצר החכמה כתב:שאלה אחרת יש אליך מעין השאלה הקודמת. האם אתה באמת נוהג או אתה מכיר מישהו שנוהג כמו שהצגת. שבכל נושא, אפילו מבואר במ"ב ובכל הפוסקים אם נחלקו בו מוצ"ים של אחד מבתי ההוראה מעתה הכל בעיניך ספיקא דאורייתא או ספיקא דרבנן ולפי"ז אתה פוסק. או דילמא שאתה סומך על פלוני ולא על אלמוני. ואם כן הוא ע"פ מה? הלא אם לא הגעת להוראה ק"ו שלא הגעת להוראה מי ראוי להורות.
ולמה לשיטתך כן הוא? כי מותר לי להסתמך על שכלי. גם לשיטתי מותר לאדם להסתמך על שכלו ולא אמרתי מעולם להיפך. רק שכשאני לומד סוגיא ויוצא לי דין מסויים, ואח"כ אני רואה שנחלקו בו המשנ"ב והחזו"א, שכלי אומר לי שהדבר עדיין מסופק. וגם לשיטתך כשיש לך נידון מציאותי המשפיע על ההלכה אתה סומך על שכלך, ואם נחלקו בו שתי מומחים גדולים לא תסמוך על עצמך.
שאלה לי אליך מעין השאלה הקודמת. האם אתה באמת נוהג או אתה מכיר מישהו שנוהג כמו שהצגת. שבכל מחלוקת מוצי"ם אתה הולך לבחון את שניהם ולהכריע לפי עומק חכמתך מי הגיע להוראה ומי לא?
אוצר החכמה כתב:יפה מאד! אז אתה אומר כמוני.
. [אתה יכול לכתוב שאני אומר שטויות, אבל לא לפרש אותי להיפך ממה שאני מפרש את עצמי כבר כמה וכמה פעמים].כל הדיון פה לא מובן.
אוצר החכמה כתב:שאלה לי אליך מעין השאלה הקודמת. האם אתה באמת נוהג או אתה מכיר מישהו שנוהג כמו שהצגת. שבכל מחלוקת מוצי"ם אתה הולך לבחון את שניהם ולהכריע לפי עומק חכמתך מי הגיע להוראה ומי לא?
לא. כי זה לא מעניין אותי ולדעתי זה גם לא צריך לעניין. אתה זה שהמצאת את עניין ההגיע להוראה וההשפעה שיש לזה על הפסיקה של כל אחד.
אוצר החכמה כתב:א. אולי הגיע הזמן שתביא את המקור למה שאתה כותב כל הזמן. איפה כתוב העניין הזה של שנים שהגיעו להוראה. בגמרא בע"ז כתוב שאם שני החכמים שוים אז ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא.
אוצר החכמה כתב:ב. למה הוא צריך לבחון את הרבנים?
[אתה יכול לכתוב שאני אומר שטויות, אבל לא לפרש אותי להיפך ממה שאני מפרש את עצמי כבר כמה וכמה פעמים].
שש ושמח כתב:לדעתי כך מוכח מפשטות הגמרא שבמחלוקת בדאורייתא צריך להחמיר, וכן מסתימת כל הפוסקים. וכבר כתבתי לעיל שלענ"ד מפורש כן בשו"ת הרשב"א.
ולדעתי צריך מקור לשיטה השניה, וכבר ביקשתי כמה פעמים [באמת ולא ע"מ לקנטר] ולא נעניתי. אבל הנידון איזה צד צריך להביא ראיה הוא עצם הויכוח.
גם לשיטתי מותר לאדם להסתמך על שכלו ולא אמרתי מעולם להיפך. רק שכשאני לומד סוגיא ויוצא לי דין מסויים, ואח"כ אני רואה שנחלקו בו המשנ"ב והחזו"א, שכלי אומר לי שהדבר עדיין מסופק. וגם לשיטתך כשיש לך נידון מציאותי המשפיע על ההלכה אתה סומך על שכלך, ואם נחלקו בו שתי מומחים גדולים לא תסמוך על עצמך.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 196 אורחים