חצי שיעור במלאכת שבת

[מתפעל]

כידוע מחלוקת ר"י ורי"ל בחצי שיעור.
יש דיון מה לגבי חצי שיעור במלאכת שבת.
זכורני שיש שרצו לחדש שבשאר מלאכות יהיה כמו באיסור אכילה דלר"י אסור ולרי"ל מותר אבל בהוצאת שבת
אחד שיעביר למשל 2 אמות ברשות הרבים, כאן גם רבי יוחנן יודה שזה כלום. כי לא אמרינן שעשה חצי איסור אלא לא עשה כלום. העברה לא מתחילה בפחות מד'. אין זה כמו קצירה למשל שאם קצר פחות מכשיעור נאמר שלא קצר. בודאי שעשה פעולת קצירה רק שחסר בשיעור.

אשמח להפניה למקורות מי מדבר בנושא זה.

וראיתי בשפת אמת שמחדש בזבחים (ל"ג ע"ב) בסוגיא דביאה במקצת למ"ד אין שמה ביאה, בכל זאת ביאה במקצת אסורה מטעם של חצי שיעור אסור מן התורה. והשאלה היא האם שייך גם כאן לומר אותו רעיון, דלמ"ד ביאה במקצת לא שמה ביאה, אם כן לא עשה כלום כמו בהוצאה ולא שייך לומר שאסור.

יישר כח למשיבים ועונים.

[יצג]

ראה בהרחבה באנציקלופדיה תלמודית ערך חצי שיעור, בעיקר מציון 574 ואילך, ובמקורות שם.

[שומר]

שות ברית יעקב ליבשיץ או"ח סימן ב, ג ,ד ,ה ו משנת יעבץ זולטי בענין חצי שיעור

[אליהוא]

כמדומה שהמקור הראשוני להסבר הוא במאירי, וכמובן יש לעיין באנצי'.
ידוע לתלות הענין בגדר איסור טלטול ד"א,
אם הוא משום דד"א מקומו של אדם והוי הוצאה מרשות לרשות כמ"ש הר"ן,
או שיעור באיסור טלטול כמשמעות ראשו' אחרים.

ולכאו' לא שייך בביאה במקצת, זולת ד' הרמב"ן המחודשים בסה"מ דקריבה לעריות הוי ח"ש או כעין ח"ש, והיינו דיש ח"ש גם באיכות ולא רק בכמות.

[חנבין]

שלום למתפעל
פלא שהבאת שפ"א בזבחים ולא עיינת בשפ"א במקום (קטע שני מתחילת מס' שבת).
עכ"פ אתה מערבב קצת בין הנושאים
א. יש לשאול אם בכלל יש ח"ש במלאכת שבת (וע"ז אומר השפ"א שאולי בכלל רק בענייני אכילה יש ח"ש ומגיה שם הגרי"מ בידרמן בסוגריים מרובעות שכך דעת החכ"צ.)
ב. אם נניח שיש ח"ש במלאכת שבת אם כך הדין בעושה חצי מלאכה, כעקירה ללא הנחה, (וע"ז דן השפ"א שאולי בכ"ז דינו כח"ש).
ג. אם עקירה לבד לא שמה מלאכה אם מעביר ב' אמות כעקירה ללא הנחה או כחצי שיעור (וע"ז ענה נכון המגיב אליהו, שכנראה תלוי בחילוקי הדעות אם ד"א הם שיעור מצטבר ואז יש ענין ח"ש, או שד"א יוצרים מעין הבדל של רה"ר ורה"י ואז ב' אמות הם שום דבר. והרעיון שד"א הם חיוב מצטבר בשונה מהוצאה ידוע מדברי הגר"ח מבריסק וכן הוא באיזה שהוא מקום באבני נזר, בסוגית זרק חץ וקרע שיראין בכתובות אינני זוכר כעת מ"מ מדויקים אבל מובא ברוב הספרים של מלאכת הוצאה. רבים כתבו שמדברי הבעל המאור <ואליהו הביא מהר"ן> משמע שזה לא מצטבר אלא חד-פעמי בסוף הד"א. בעל המקור הלכה זצ"ל, מצא שיסוד הרעיון שזה חיוב מצטבר כבר מופיע במאירי, וכפי שכבר רמז המגיב אליהו.)
בכל מקרה בהוצאת ב' אמות אין אפילו איסור דרבנן (אלא אם כן מוציא כמה פעמים פחות פחות מד"א עד ליותר מד"א שאז יש איסור דרבנן), כך מוכח מגמרות, וכך פסק הרמב"ם. וצריך לומר שאין ח"ש בשבת, או שזה רק חצי מלאכה, ואינו חיוב מצטבר.

[אמרתי אחכמה]

אשמח להפניה למקורות מי מדבר בנושא זה.

הפמ"ג בפתיחה להל' שבת אות לג, וז"ל:
שוב ראיתי, דיש לחלק בין עשה המלאכה בחצי שיעור - כמו קצר חצי גרוגרות וכו', משא"כ מעביר ד' אמות ברה"ר - כל שהעביר פחות מד' אמות אין שם מלאכה עליה כלל ולאו מידי עביד וכו', ושפיר יש לחלק בין חצי שיעור גרוגרת לחצי שיעור זה, וכדכתיבנא.

ובשו"ע מהדורת 'הדרת קודש', ציינו ל'פרדס יוסף' פרשת יתרו עמ' קסח ד"ה בענין,
ושם יש שלל מראי-מקומות ובקיאות בענין, עיי"ש ותרוה נחת.

[גם זה הבל]

מתפעל כתב:
אשמח להפניה למקורות מי מדבר בנושא זה.

עיין רש"י שבת ע"ד . ד"ה וכי מותר לאפות ובמהר"צ חיות ומראי מקומות שכ' שם. ומה שמביא שם בשם החוות יאיר.

[מתפעל]

יישר כח לכולם. החכמתי.

כמובן אם כל הבעיה של חצי שיעור הוא מטעם דחזי לאיצטרופי, אם כן מובן מאד שזה לא שייך בהולך ב' אמות ונעמד שאז כבר לא ניתן להמשיך ולצרף את הב' אמות הנותרים באופן שעמד לפוש ולא לכתף.
כנ"ל לגבי ביאה במקצת, לא שייכת שם הסברא של חזי לאיצטרופי כלל.

[שומר]

לא מוכרח כיון שמתחילה נאסר ב אמות כשהתחיל ללכת אעג שעמד כבר נאסר קודם עיין ברית יעקב שחלק על הנודע ביהודה בחמץ בסוף היום שכבר לא חזי להצטרף וכתב שלדעתו נאסר והביא ראיה לזה ובמתת ידו העיר על זה עייש

[איסתרא בלגינא]

לא מוכרח כיון שמתחילה נאסר ב אמות כשהתחיל ללכת אעג שעמד כבר נאסר קודם עיין ברית יעקב שחלק על הנודע ביהודה בחמץ בסוף היום שכבר לא חזי להצטרף וכתב שלדעתו נאסר והביא ראיה לזה ובמתת ידו העיר על זה עייש

אינו דומה חמץ בסוף היום דמצד עצמו חזי לאצטרופי רק שהזמן גורם לב"א ברה"ר דב"א ברה"ר אין נגמר המעשה עד הנחתו דעקירה בלא הנחה לאו כלום היא ואחר שהניח לא חזי לאצטרופי כללו של דבר מעשה טלטול ב"א ומעשה טלטול ד"א הם ב' מעשים שונים ולא דמי לחצי כזית דהוא עושה חצי מעשה של אכלית כזית ובזה נדחה גם מה שכתבת שכבר נאסר קודם שעמד כיון שלא נאסר עד הנחה.

[איסתרא בלגינא]

כתבתי

אינו דומה חמץ בסוף היום דמצד עצמו חזי לאצטרופי רק שהזמן גורם לב"א ברה"ר דב"א ברה"ר אין נגמר המעשה עד הנחתו דעקירה בלא הנחה לאו כלום היא ואחר שהניח לא חזי לאצטרופי כללו של דבר מעשה טלטול ב"א ומעשה טלטול ד"א הם ב' מעשים שונים ולא דמי לחצי כזית דהוא עושה חצי מעשה של אכלית כזית ובזה נדחה גם מה שכתבת שכבר נאסר קודם שעמד כיון שלא נאסר עד הנחה.

אך שוב ראיתי דמ"מ יש להוכיח מהנו"ב לענין אחר במלאכת הוצאה לענין שיעור הוצאה שאם הוציא דבר פחות משיעורו להתחייב בו משום הוצאה להנו"ב אין בזה איסור דאו' אף לר"ל כיון דמוכח דעת הנו"ב דלא מפני עצם זה שעשה חצי מעשה שאילו היה עושהו כשיעורו נאסר אלא מפני שבאמת אפשר לצרף דבר זה לשיעור אבל היכא שאכל חמץ פחות מכשיעור ואין זמן ביום להשלימו מותר אע"פ שבאותו זמן היה ראוי לבלוע בב"א עוד חצי זית ולהצטרף וה"נ הכא אף שאם יחד עמו היה מוציא עוד להשלים שיעורו היה נאסר מ"מ כיון דהא קמן שלא הוציא כשיעור כיון דאם חזר והוציא אח"כ עוד חצי שיעור לאו כלום עבד מותר