כיצד בסוף ברכם בלעם

[יאיר1]

א. חז"ל אומרים, שביקש בלעם לברך את ישראל והקב"ה השיבו 'כי ברוך הוא' שאינו רשאי לברכם.
והרי בסוף כן ברכם?

ב. היכן אמרו שברכותיו נהפכו לקללות?

[יבנה]

במדבר רבה (וילנא) פרשת בלק פרשה כ
אמר לו א"כ אברכם אמר לו אין צריכין לברכתך כי ברוך הוא אומרים לה לצרעה לא מן דובשיך ולא מן עוקציך. אין כאן איסור לברך אלא איסור לילך, ואמרו שאין צורך לברכות מאנשים כאלו. אך לאחר שבחוצפתו הלך והיה שם, לא היה מניעה שיברך.
דברים פרק כג, ו
וְלֹֽא־אָבָ֞ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיַּהֲפֹךְ֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ: ונתפרש בסנהדרין קה:.

[יאיר1]

מעניין לא חשבתי על זה.
אבל המשמעות במפרשי המדרש לא כך.
מהרז"ו מדמה לענין לבן, ושם מבואר בחז"ל שטובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים, ושם גם הוזהר מפורש שלא ידבר כלל.
וכן מה שידעו שייהפכו הברכות לקללות.

[יבנה]

מעניין לא חשבתי על זה.
אבל המשמעות במפרשי המדרש לא כך.
מהרז"ו מדמה לענין לבן, ושם מבואר בחז"ל שטובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים, ושם גם הוזהר מפורש שלא ידבר כלל.
וכן מה שידעו שייהפכו הברכות לקללות.

ואילו במדרש עצמו השוהו לצרעה שיש לו דבש, לא רוצים בנוכחותו, אך אם הוא בכל זאת נמצא פשוט שנהנים מהדבש.
גבי לבן פירשו במדרשים [בראשית רבתי וילקוט שמעוני] איך הוא רעה לצדיקים, או מצד שמזכיר שם ע"ז, או שמטיל בהם זוהמא כשמנשקן. אך בלעם לא פגש את היהודים וגם ה' שם את הברכה בפיו, ולא שייך בזה הטעמים.

לא הבנתי כוונתך במשפט האחרון.

[יאיר1]

לא הבנתי כוונתך במשפט האחרון.

עיין במפרשי המדרש, מהרז"ו כתב שידעו לבן ובלעם שברכותיהם יהפכו לקללות.
וידי משה גם כתב כן, וכתב בכוונת המדרש אינם צריכים לברכתך שעל ידי ברכתך יהפכו לקללה. וכן אומרים לצרעה שבברכתך יהיה עוקץ.
[אתה רואה את הדבש כמוצר שנמכר במכולת, אבל מי שהולך לקחת את הדבש סופג גם את העקיצות...]

ומה באמת המקור לכך שנהפך לקללה?

[יבנה]

לא הבנתי כוונתך במשפט האחרון.

עיין במפרשי המדרש, מהרז"ו כתב שידעו לבן ובלעם שברכותיהם יהפכו לקללות.
וידי משה גם כתב כן, וכתב בכוונת המדרש אינם צריכים לברכתך שעל ידי ברכתך יהפכו לקללה. וכן אומרים לצרעה שבברכתך יהיה עוקץ.
[אתה רואה את הדבש כמוצר שנמכר במכולת, אבל מי שהולך לקחת את הדבש סופג גם את העקיצות...]

ומה באמת המקור לכך שנהפך לקללה?

סנהדרין קה:
אמר רבי אבא בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות שנאמר ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך קללה ולא קללות

[יאיר1]

יש"כ
בכל אופן לי עדיין קשה מפני מה הורשה בסוף לברך.

[יאיר]

מעניין לא חשבתי על זה.
אבל המשמעות במפרשי המדרש לא כך.
מהרז"ו מדמה לענין לבן, ושם מבואר בחז"ל שטובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים, ושם גם הוזהר מפורש שלא ידבר כלל.
וכן מה שידעו שייהפכו הברכות לקללות.

מענין באמת ההקבלה וההשואה בין לבן לבלעם (שיש בינהם קשר) שלשניהם נאמר לא ללכת ולדבר מטוב עד רע ושניהם עברו על ציווי ה' בעזות.

[יאיר]

מסתמא נאסר עליו לברכו כרצונו אך כאן בסוף היתה זו ברכה בלשון שה' מסר לו ובעל כרחו.

[יאיר1]

מסתמא נאסר עליו לברכו כרצונו אך כאן בסוף היתה זו ברכה בלשון שה' מסר לו ובעל כרחו.

אפשרות מעניינת ליישב את הכתובים עם המדרש. וזה כבר הרבה מאד.
על אף שאפשר היה כמו שיבנה כתב.

אך לפי מפרשי המדרש אינו כן.

[יאיר1]

בענין אחר.
חז"ל אומרים: 'וכן בלעם הרשע בשעה ששלח בלק אצלו א"ל הקדוש ברוך הוא (במדבר כב) מי האנשים האלה עמך היה צריך לומר רבש"ע הכל גלוי לפניך ואין כל דבר נעלם ממך ולי את שואל אלא אמר לו {יעויין בהמשך מה סבר בליבו וכנראה על כך אמרו כאן חז"ל} (שם /במדבר כ"ב/) בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי אמר הקדוש ברוך הוא הואיל וכך אתה מדבר (שם /במדבר כ"ב/) לא תאור את העם אמר הקדוש ברוך הוא רשע שבעולם כתיב על ישראל (זכריה ב) כי הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו ואתה הולך ליגע בהם ולקללם תצא עינו שנא' שתום העין לקיים כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו'.

משמע שאילו היה עונה כפי שמתבקש, יכול היה לקלל, ועמד על זה בפירוש מהרז"ו, יעויין שם.