כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן: אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ: וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:
לכאו' א"כ המענה אלמנה חייב מיתה ביד"ש. וכן המזיק ממונה, וכלש' הר"מ - כל המקניטן או מכעיסן או הכאיב להן או רדה בהן או אבד ממונן הרי זה עובר בלא תעשה.
ולשי' רבי נחוניה בן הקנה אף מיתה ביד"ש פוטרת מממון כדין קלב"מ.
וכן לשי' ר"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, וחייבי מלקיות שוגגין ג"כ פטורין מן התשלומין.
והיות והדבר נשמע רחוק, אולי יש להיעזר במש"כ הרמב"ן עה"ת שם -
והעונש הזה לא מנו אותו רבותינו בכלל חייבי מיתה בידי שמים בברייתא דואלו הן שבמיתה השנויה בסנהדרין (פג א). והטעם, שאין זה מיתה כמיתת בני אדם בידי שמים שנאמר בהם ומתו בו כי יחללוהו (ויקרא כב ט) ולא תמותו (במדבר יח לב), אבל ענש בכאן שיהרג אותם בחרב אויב או במלחמה ירד ונספה בלא הודע והיו נשיהם אלמנות לעולם ובניהם יתומים לעולם
ומסופקני בזה. מה דעתכם?