כהן כתב:אולי כונת רבנו ירוחם בגוי הרודף אחר בת ישראל וס"ל דגם בזה קנאין פוגעין וממילא הו"ל בכלל עריות והוי פגם
השואל מרבו כתב:מה שכתב שיתכן שכוונת רי"ח מדין קנאים פוגעין, לא משמע כלל מלשון רבינו ירוחם שמנאו בחדא מחתא עם שאר העריות שמצילין אותן בנפשן.
השואל מרבו כתב:ומה שכתב שקנאין פוגעין אינו עונש שהרי אין ממיתין לאחר מעשה, אלא ע"כ שהוא מדין להצילו מן העבירה, לכאורה אינו נכון דא"כ מדוע צריך בפני י'? האם אז העבירה יותר חמורה? לכאורה לא מסתבר.
מ"ט רודף הוא. פי' אע"פ שברשות הוא עושה וגם שהוא מצווה בדבר אין האחר נהרג עליו מאחר שאין עושה ברשות ב"ד, דאם בא לימלך אין מורין לו. ואינו דומה לרודף שהיה רודף אחר רודף להציל שאם נהפך והרגו שודאי נהרג עליו, שאותו הרודף ברשות ב"ד הוא עושה שאם בא ליטול רשות. והטעם בזה שזה שהוא רודף אחר חבירו להורגו ניתן להצילו בנפשו וכשאחר בא להורגו היה לו לעמוד בעצמו שלא ירדוף אחר זה להרגו אין לו שיהפך להרוג הבא להרגו כדי שיציל הנרדף, ולמה יפטר עליו יותר משהרג את הנרדף אין לו אלא שישב ולא יעבור עבירה, אבל זה שהוא בא על הכותית אין הקנאין פוגעין בו כדי להצילו מן העבירה שכבר נדבק בה אלא לעשות בו נקמה והבא להרגך השכם להרגו בכל שאינו מחוייב מיתת בית דין בדבר.
שש ושמח כתב:השואל מרבו כתב:מה שכתב שיתכן שכוונת רי"ח מדין קנאים פוגעין, לא משמע כלל מלשון רבינו ירוחם שמנאו בחדא מחתא עם שאר העריות שמצילין אותן בנפשן.
הרי רבינו ירוחם מפרש שהוא מדין קנאים פוגעין בו.השואל מרבו כתב:ומה שכתב שקנאין פוגעין אינו עונש שהרי אין ממיתין לאחר מעשה, אלא ע"כ שהוא מדין להצילו מן העבירה, לכאורה אינו נכון דא"כ מדוע צריך בפני י'? האם אז העבירה יותר חמורה? לכאורה לא מסתבר.
למה לא מסתבר שהעבירה יותר חמורה בפרהסיא? ולדבריך למה קנאים פוגעין בו רק בפרהסיא?
אמנם שוב מצאתי בר"ן נדרים פ"ב א' כדבריך, שכתב [על מה שאמרו בגמ' נהפך זמרי והרגו לפנחס אין נהרג עליו שהרי רודף הוא] וז"ל,מ"ט רודף הוא. פי' אע"פ שברשות הוא עושה וגם שהוא מצווה בדבר אין האחר נהרג עליו מאחר שאין עושה ברשות ב"ד, דאם בא לימלך אין מורין לו. ואינו דומה לרודף שהיה רודף אחר רודף להציל שאם נהפך והרגו שודאי נהרג עליו, שאותו הרודף ברשות ב"ד הוא עושה שאם בא ליטול רשות. והטעם בזה שזה שהוא רודף אחר חבירו להורגו ניתן להצילו בנפשו וכשאחר בא להורגו היה לו לעמוד בעצמו שלא ירדוף אחר זה להרגו אין לו שיהפך להרוג הבא להרגו כדי שיציל הנרדף, ולמה יפטר עליו יותר משהרג את הנרדף אין לו אלא שישב ולא יעבור עבירה, אבל זה שהוא בא על הכותית אין הקנאין פוגעין בו כדי להצילו מן העבירה שכבר נדבק בה אלא לעשות בו נקמה והבא להרגך השכם להרגו בכל שאינו מחוייב מיתת בית דין בדבר.
וכנראה נחלקו רבינו ירוחם והר"ן בטעם דין קנאים פוגעין בו, האם הוא משום עונש או משום הצלה מאיסור.
מה שנכון נכון כתב:כן תמה ע"ד רבנו ירוחם הפמ"ג בשושנת העמקים ריש כלל כא.
בברכה המשולשת כתב:יעויין בספר זכרון הרב (ספר הזכרון לגרי"ד מבוסטון) במאמר בנושא הצלת הרודף ממעשה העבירה
השואל מרבו כתב:בברכה המשולשת כתב:יעויין בספר זכרון הרב (ספר הזכרון לגרי"ד מבוסטון) במאמר בנושא הצלת הרודף ממעשה העבירה
לפו"ר ל"מ שמתייחס שמה לנדון בועל ארמית. (ושמא כוונת כבודו רק לנושא באופן כללי?)
שיר ורננים כתב:אני לא מבין לכאו' את הקשר בין קנאים פוגעין בו להצלה בנפשו. שהרי קנאים פוגעין בו הוא דין כלפי עובר העבירה גופו, משא"כ מצילים הוא כלפי החפצא של המעשה איסור דהייינו המניעה מעשיית האיסור ולא כלפי האדם העובר העבירה. ולפי"ז דין זה שמצילים אותו בנפשו הוא רק כשזה ההיכ"ת למנוע את האיסור.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 467 אורחים