מהו כיבוד הורים גדול יותר

[יאיר1]

מדרש רבה: אמר רשב"ג לא כיבד בריה את אבותיו כמו אני את אבותי ומצאתי שכיבד עשו לאביו יותר ממני...
נמצא שעשיו הרשע כיבד את אביו יותר מכל אדם בעולם.
מפורסם שאומרים שהכיבוד הורים הגדול ביותר הוא מה שאדם עמל בתורה ומקיים מצוות.
א. מי יודע מקור לדבר המפורסם הנ"ל.
ב. מדברי חז"ל הללו מפורש לא כך!!

אשמח מכל מידע שיחכימני בענין זה.

[ישורון250]

ראה בספר זהר הק' ח"ג קטו ב אחר שרבי אלעזר דרש דרשה נפלאה [כדאי לראות בפנים] פתח רבי יוסי ואמר: (מלאכי א ו) בן יכבד אב ועבד אדניו, בן יכבד אב, כמה דאת אמר כבד את אביך ואת אמך, ואוקמוה, במיכלא ומשתייא ובכלא, האי בחייוי דאתחייב ביה, בתר דמית אי תימא הא פטור מניה הוא, לאו הכי, דאף על גב דמית, אתחייב ביקריה יתיר, דכתיב כבד את אביך, דאי ההוא ברא אזיל בארח תקלא, ודאי מבזה לאבוי הוא, ודאי עביד ליה קלנא, ואי ההוא ברא אזיל בארח מישר ותקין עובדוי, ודאי דא אוקיר לאבוי, אוקיר ליה בהאי עלמא גבי בני נשא, אוקיר ליה בההוא עלמא גבי קב"ה, וקב"ה חייס עליה, ואותיב ליה בכורסייא דיקריה ודאי".

ובספר קיצור שלחן ערוך ס"ס קמג סכ"א: מי שהוא רוצה באמת לכבד את אביו ואת אמו, יעסוק בתורה ובמעשים טובים, שזהו הכבוד הגדול לאבות, שאומרים הבריות אשרי לאב ואם שגדלו בן כזה. אבל אם אין הבן הולך בדרך הישר, הרי אבותיו ישאו חרפה עליו והוא מביש אותם בבושה שאין גדולה ממנה. וכן האב שירצה לרחם על בניו באמת, יעסק בתורה ובמעשים טובים ויהא נוח לשמים ונוח לבריות, ויתכבדו בניו בו. אבל מי שאינו הולך בדרך הישר" וכו' וכו' ראה שם כל דבריו.

[בברכה המשולשת]

עשו היה לפני מתן תורה וי"ל שאז הוי כבוד או"א שכלי ללא גדרי ההלכה הרגילים

[מאיר סובל]

בפשטות הכבוד הגדול ביותר של לימוד תורה - זה רק ב"מכבדו במותו", כי שם בעולם העליון זה מה שהכי נחשב, וממילא מקבל האב מזה הכי הרבה.


אבל בעולם הזה - כל אב לפי מה שמכובד במושגיו, זהו כבודו כשהבן עושה בשבילו.


חוץ מזה שאין סתירה בין עשיו לבין לימוד תורה, וכבר האריך בזה הגרי"א שר זצ"ל.

[יאיר1]

יישר כח, תגובות מחכימות.
בקיצור כתוב שכך מכבדים אותו בחייו, אך אכן אב שאינו מתכבד בכך, קצת קשה לומר כך...
אינני יודע מה ר"א שר אומר על עשיו, אבל חז"ל מרבים לספר בגנותו בשמירת תורה ומצוות, כך שאינני יודע לאן בדיוק אפשר 'לברוח'...

[מאיר סובל]

לא ראיתי היכן כתוב שכך מכבדו בחייו (למי שלא מבין מהו תורה ולא מתכבד בזה)