מה פשר הדבר, האם בכלל יש לזה שֵם עדות? והאם ה"ה במי שמעיד על ראובן שאתמול הוא עשה לשמעון 'פרצוף'? מדובר על הרמב"ן הזה?רמב"ן פ' ואתחנן כתב:וביאור ולא תענה ברעך עד שוא - לאסור להעיד על חברו אפילו דבר שאינו כלום ולא יתחייב בו כלום בבית דין, כגון שיעיד אמר פלוני ליתן לזה מנה ולא קנה מידו, כי שוא דבר בטל
ולענ"ד לק"מ דראה ברור בכוונת הרמב"ן ז"ל כמו שנקט לדוגמא, דאם מעידים שפלוני אמר ליתן לזה מנה בלא קנין,
דבזה נהי דהב"ד אינם יכולים לחייבו ולהוציאו ממנו כיון דהי' רק דיבורא בעלמא, מכל מקום מי שרוצה ללכת בדרכי התורה האמתיות פשיטא שצריך לקיים דיבורו, כמו שדרשו חז"ל על קרא דהן צדק (ועי' היטב ב"ק דף ק ע"א אשר יעשון זה לפנים משורת הדין, וברמב"ן ז"ל פ' בחקותי לענין שבת וריפוי ומזה נלמד לכל דיני התורה ואכמ"ל בזה, והארכנו בזה בחי' עה"ת לבאר עפ"ז בטו"ט דלכן בדברות הראשונות לא כתוב שוא ואכ"מ)
וא"כ כשזה תובע אותו לב"ד לקיים הן צדק ועדים מעידים כדבריו, אם הוא שקר עוברים על לא תענה, כיון דבאמת האדם השלם צריך לקיים דיבורו וחל ע"ז תורת עדות אע"ג דהב"ד עפ"י דיני התורה אינם יכולים להוציאו ממנו כנלענ"ד בכוונת הרמב"ן ז"ל.
בתבונה כתב:כן הקשה במנחת חינוך מצוה לז
וז"ל "וראיתי לרמב"ן פ' ואתחנן וז"ל וביאור ולא תענה ברעך עד שוא לאסור להעיד על חבירו אפי' דבר שאינו כלום ולא יתחייב בו כלום ובב"ד כגון שיעיד אמר פלוני ליתן לזה מנה ולא קנו ממנו כי שוא דבר בטל עכ"ל. ואיני מבין דבריו שאם העד יודע שלא יפסידנו שום ממון כי לא יתחייב בב"ד עפ"י עדותו למה עובר בלאו דלא תענה הלא ז"א בגדר עדות ואם א' יעיד בב"ד שפלוני אכל היום והוא שקר שלא אכל האם יעבור בלאו דל"ת. ס"ד שדברי רמב"ן צריכין אצלי תלמוד:"
ובשרידי אש מסכת מכות סימן מח
וא"כ אפשר לומר דבקרא "לא תענה ברעך עד שוא" בא הכתוב להזהיר על עדות שוא, כמו שהזהירה התורה על הולך רכיל ודיבת שקר וכדומה. אבל זה ברור, שגם לרמב"ן אין זה בגדר עדות כלל ולא שייך לפוסלו ולא נקרא חשוד לאותו דבר, שהרי מה שהעיד בבית דין הוא פטפוטי שקר בלבד.
ולכאורה היה אפשר לומר שהוא איסור לה"ר שלא לתועלת כמו שהובא קודם, שמספר שאינו עומד בדיבורו.
מצליח כתב:עי' כאן שמביא אריכות בעני"ז מפי ראשונים ובכללם גם הרמב"ן גופא במקו"א שכותב ההיפוך.
מצליח כתב:עי' כאן שמביא אריכות בעני"ז מפי ראשונים ובכללם גם הרמב"ן גופא במקו"א שכותב ההיפוך.
אליהו בן עמרם כתב:בתבונה כתב:כן הקשה במנחת חינוך מצוה לז
וז"ל "וראיתי לרמב"ן פ' ואתחנן וז"ל וביאור ולא תענה ברעך עד שוא לאסור להעיד על חבירו אפי' דבר שאינו כלום ולא יתחייב בו כלום ובב"ד כגון שיעיד אמר פלוני ליתן לזה מנה ולא קנו ממנו כי שוא דבר בטל עכ"ל. ואיני מבין דבריו שאם העד יודע שלא יפסידנו שום ממון כי לא יתחייב בב"ד עפ"י עדותו למה עובר בלאו דלא תענה הלא ז"א בגדר עדות ואם א' יעיד בב"ד שפלוני אכל היום והוא שקר שלא אכל האם יעבור בלאו דל"ת. ס"ד שדברי רמב"ן צריכין אצלי תלמוד:"
ובשרידי אש מסכת מכות סימן מח
וא"כ אפשר לומר דבקרא "לא תענה ברעך עד שוא" בא הכתוב להזהיר על עדות שוא, כמו שהזהירה התורה על הולך רכיל ודיבת שקר וכדומה. אבל זה ברור, שגם לרמב"ן אין זה בגדר עדות כלל ולא שייך לפוסלו ולא נקרא חשוד לאותו דבר, שהרי מה שהעיד בבית דין הוא פטפוטי שקר בלבד.
ולכאורה היה אפשר לומר שהוא איסור לה"ר שלא לתועלת כמו שהובא קודם, שמספר שאינו עומד בדיבורו.מצליח כתב:עי' כאן שמביא אריכות בעני"ז מפי ראשונים ובכללם גם הרמב"ן גופא במקו"א שכותב ההיפוך.
ראשית, צירפת רק עמוד ראשון שמזכיר את דברי הרמבן ואשמח אם תצרף את המשך העמודים הרלוונטיים.
שנית, מדוע לא קשה הרי זו עדות שאי אתה יכול להזימה, וא"כ איך בכלל מקבלים עדותו בזה?
רון כתב:זו ודאי שא"א יכול להזימה, כי אם פלוני יעיד שפלוני אכל אתמול וזה שקר, מה יש להזים ולהעניש אותו ע"ז? וזה כעין קושיית הגרע"א בקמא קעו' על כל עדי הכחשה שמעידים שפלוני לא הרג דבאו לפטור ולא לחייב ומה שייך להזים ולהעניש אותם? ותי' הגרע"א דבאמת בכזה מקום שלא באו להעיד על "רעך" לא צריך יכול להזימה. וזה יותר ממש"כ תוס' בריש מכות בתירוצם השני ודו"ק.
רון כתב:לכבוד הרה"ג פרי יהושע שליט"א
כאן הגענו למה שפרסמתי כאן בעש"ק, דזה גופא מנין שלוקין על לא תענה ברעך עד שוא, דלמא מה שלוקין הוא רק על לא תענה ברעך עד שקר? וזה כפי הנראה מחלוקת הראשונים אם לוקין במתני' בריש מכות על עדות בן חלוצה, דהא הוי חלל מדרבנן, ומן התורה לא העידו כלום והוי עדות שוא, וכתבו הרמב"ן שם דאינו לוקה על לאו זה.
ואילו רע"א ס"ל דלוקה משום שעבר על לא תענה ברעך עד שוא. וכפה"נ שהוא ס"ל דהגילוי דוהצדיקו מגלה שלוקה על כל לא תענה גם לא תענה של עדות שוא.
שבוע טוב
הנוסח לא מספיק ברור אבל לכאו' הוא שואל שהמעיד על כהן שנשתמד אין כאן בעיה של "לו ולא לזרעו", וע"ז הוא עונה דכיון דתליא בעשיית תשובה ל"ש בזה כאשר זמם. אם הבנתי נכון.ורבינו אפרים בן יקיר שאל אם העידו עדים זוממים והם כהנים, על כהן שהוא משומד לעבודה זרה, הרי רוצים לפוסלו מעבודה משום בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, והלכה מרווחת שמחלל עבודה, שאם נפסול את אלו כשנמצאו זוממין מעבודה משום ועשיתם כאשר זמם שכשהעידו אלו הזוממין על זה שנשתמד, והרי הוא מחזר והביא עדים להזימן והרי הוזמו, ואפילו אם נשתמד הרי עשה תשובה וכיון שעשה תשובה הרי חזר לכהונתו.
וליבי אומר לי דל"ש כלל ענין כאשר זמם כשהעידו על שויא, מה גם דשויא ל"ח כדבשב"ע וכנודע מהרעק"א.יש לעיין, כאשר העידו עליו שאמר על עצמו שהוא בן גרושה ובן חלוצה, דנאמן על עצמו מדין שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא, אבל בזה אין פוסלים זרעו, ואם כן ניעבד להו הכי.
עושה חדשות כתב:מענין לענין אשאלה כמה שאילות לגבי לאו דלא תענה.
הנה הטוען אין חטפי ודידי חטפי (לדוג'), נאמן במיגו דיכול לומר לא חטפי.
אבל אם יבואו עדים על החטיפה כבר אין לו מיגו וחייב להחזיר דאינו יכול לומר דידי חטפי.
וא"כ מה הדין כשיש עדים שאינם יודעים שחטף, אבל באו והעידו כן, ואמנם אמת העידו (וכפי שהודה), אבל הפסידו לו את המיגו, האם עברו על "לא תענה"?
ומה הדין כשידעו את החטיפה באמת אבל גם ידעו שצודק בטענתו דאת שלו חטף, ובאו והעידו רק על מעשה החטיפה בלי להעיד על אמיתת בעלותו, האם עוברים על "לא תענה"?
ומה הדין כשהעידו על החטיפה ועל הבעלות, אבל נאמנים על החטיפה ולא על הבעלות, (למשל, ראו בקוטנם), האם הם מחוייבים להישאר בבית ולא לבוא להעיד כדי שלא ייגרם עוול בהפסד המיגו?
ואם העידו, עברו איסור?פרי יהושע כתב:במקרה השלישי כנראה גם לא צריך להעיד אם ברור שרק נזק ייגרם מכך.
עושה חדשות כתב:ואם העידו, עברו איסור?פרי יהושע כתב:במקרה השלישי כנראה גם לא צריך להעיד אם ברור שרק נזק ייגרם מכך.
עושה חדשות כתב:...
ב. קו' הגר"א גנחובסקי - http://beinenu.com/sites/default/files/ ... _48_76.pdfוליבי אומר לי דל"ש כלל ענין כאשר זמם כשהעידו על שויא, מה גם דשויא ל"ח כדבשב"ע וכנודע מהרעק"א.יש לעיין, כאשר העידו עליו שאמר על עצמו שהוא בן גרושה ובן חלוצה, דנאמן על עצמו מדין שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא, אבל בזה אין פוסלים זרעו, ואם כן ניעבד להו הכי.
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 215 אורחים