הודעהעל ידי רון » ו' ספטמבר 09, 2016 3:47 pm
ונראה להוסיף לפני הגאונים דפה דבר אשר אקוה שיוטב בעינהם אף שהוא דבר חדש.
הראשונים בריש מכות נקטו דאין לוקין עדים שזממו שהוא בן חלוצה כיון שהוי חלל רק מדרבנן
ואיך ילקו ע"ז מלקות מן התורה.
אולם רע"א תמה טובא דודאי שילקו דהא עבר על לא תענה ברעך עד שוא כיון שלכל הפחות פסול מדרבנן, וכן נראה מלשון הר"מ שהעתיק המשנה כצורתה.
והעולם מבארים במה פליגי, דתלוי בחקירה המפורסמת מהו גדר דין מלקות בבן גרושה, דאם החיוב מלקות הוא מדין הזמה והמלקות הם העונש על מה שזממו לעשות , הרי שלא זממו כלום מן התורה, אך אם הוא מצד עבירת הלאו דלא תענה ודאי שילקו דסו"ס העידו עדות שקר.
אך הדברים לא יתכנו שהרי אותם הראשונים שאומרים כאן שלא ילקו, הם ראשי המדברים
לקמן ב' ב' דהוהצדיקו הוי גילוי על הלא תענה, ושוב קשה במה פליגי על הרע"א.
עוד הערה, למה רע"א נקט בלשונו "לא תענה ברעך עד שוא" שהוא מדיברות שניות ולא
"עד שקר" שהוא מדברות אחרונות.
ויתכן לבאר [ולבטח כבר מבארים כן], שסברת הרע"א היא, דהלא כאן
הוא עדות שאין לה מקום מן התורה, דאין חלל מחלוצה מן התורה. וא"כ הוי עדות
שוא, אלא שיש לאו מן התורה גם על עדות שוא כמ"ש הרמב"ן הנ"ל. [ומה שטען המנ"ח
דאיזה מן עדות זו, לזה הקדים הרע"א שהרי כאן יש לזה שם של עדות לפוסלו מדרבנן]
ולכן יש להם ללקות דעברו על לאו מן התורה דל"ת וגו' עד שוא.
משא"כ הראשונים ס"ל דאומנם כן, ודאי שיש מלקות על לאו דלא תענה, אך היינו דוקא
על לא תענה ברעך עד שקר, שבעדותו עביד מידי, אך בעד שוא, בזה ליכא מלקות אף
שיש לאו, דהגילוי של והצדיקו קאי על "והרשיעו צדיק" כמ"ש ברמב"ן במלחמות
בסנהדרין, וממילא אף שיש לאו דעד שוא לא ילקה.
נמצא שהראשונים ורע"א פליגי רק האם הוהצדיקו הוי גלוי על כל לא תענה, או רק לא
תענה דעד שקר.
שבת שלום