הרודף אחר בהמה אין מצילין אותו בנפשו (סנהדרין ע"ג א'). ונסתפקתי מדוע, האם פשוט משום שכל טעם הדין של מצילין הוא כדי להציל הנרדף, וזה לא שייך בבהמה, או שמא שיש איזה גריעותא בביאת בהמה, וכעין מה שמצינו שאין אשה נעשית זונה בביאת בהמה. ונפק"מ לכאורה באופן של אדם הרודף אחר חבירו כדי להדביקו בבהמה או להיפך, האם מצילין בנפשו. חפשתי וחפשתי ולא מצאתי גלוי מפורש לדין זה.
אשמח לכל תגובה מקרא או מסברא.