איש גלילי כתב:האדמו"ר מויז'ניץ זצ"ל התנגד מאד לבין הזמנים באב, ובישיבות ויז'ניץ (עד לפני 12 שנים) לא היה כלל בין הזמנים באב. לעת זקנתו, כאשר כבר יכלו לעשות דברים בלי לשאול את רשותו (...) הכניסו את ביה"ז באב במתכונת מצומצמת של שלשה ימים לרוב ישיבות ויז'ניץ, מלבד ישיבת ביוד"א שבקרית ויז'ניץ שם התעקש ראש הישיבה הגר"מ ארנסטר שליט"א שביה"ז לא יכנס בחודש אב (שום דבר ממה שכתבתי כאן איננו משמועות, אלא ממידע אמין שיש לי).
עד כמה שידוע לי, גם בישיבות סלונים אין ביה"ז באב, והאדמו"ר בעל נתיבות שלום זצ"ל עמד על זה בתוקף גם כלפי הכוללים.
שומע ומשמיע כתב:יש לעיין הפוך. האם גדולי ישראל [ובראשם שרפי קודש המהר"ל והשל"ה] שהתנגדו בעבר, היו מתנגדים גם כיום.
שקובעים לבחור ואף לאברך איזו שורה ללמוד. וכולם עושים את זה משעה 9:00 ועד 13:00. ואיזה 10 שורות ללמוד בסדר ב', וגם זה כולם בשעות אחידות, 15:30 עד 19:00.
ואין לו דרור אלא בבין הזמנים.
"אצלנו אין דבר כזה בין הזמנים, מלבד פעם אחת - בין המיתה לקבורה, זה נקרא בין הזמנים. יהודי מחוייב ללמוד תורה בכל יום ויום. לא שייך ליהודי להגיד שיש כזה דבר בין הזמנים, רק בין המיתה לקבורה זה בין הזמנים".
ישא ברכה כתב:אני קצת סוטה מנושא הדיון, ושואל את חברי ביהמ"ד, איך הם בשכלם מבינים, האם אכן נצרך וראוי לעשות בין הזמנים או שהיה ראוי יותר להמשיך את סדרי הלימוד ככל השנה.
אני אישית מרגיש קצת לא נעים אם המציאות הזו, זה נראה לי קצת מופרע. אבל אשמח לשמוע מה חושבים חו"ר בית המדרש.
(וכבר הבאתי באשכול אחר דברי הגרממ"ש שאינו יכול לבטל את בין הזמנים כי אינו יודע למה עשו אותו..)
לעומקו של דבר כתב:איש גלילי כתב:עד כמה שידוע לי, גם בישיבות סלונים אין ביה"ז באב, והאדמו"ר בעל נתיבות שלום זצ"ל עמד על זה בתוקף גם כלפי הכוללים.
לשם הבנה למי שאינו מכיר, תמורת זה משחררים כבר בסוף/אמצע אלול. נכון? וכך גם בשאר ישיבות חסידיות.
עזריאל ברגר כתב:ישא ברכה כתב:אני קצת סוטה מנושא הדיון, ושואל את חברי ביהמ"ד, איך הם בשכלם מבינים, האם אכן נצרך וראוי לעשות בין הזמנים או שהיה ראוי יותר להמשיך את סדרי הלימוד ככל השנה.
אני אישית מרגיש קצת לא נעים אם המציאות הזו, זה נראה לי קצת מופרע. אבל אשמח לשמוע מה חושבים חו"ר בית המדרש.
(וכבר הבאתי באשכול אחר דברי הגרממ"ש שאינו יכול לבטל את בין הזמנים כי אינו יודע למה עשו אותו..)
אני לא מבין למה בחור ישיבה צריך שיהיו לו כ60 ימי חופש בשנה (תשרי, ניסן, אב, חנוכה, חצאי ימים בתעניות, פורים דפרזים ודמוקפים וכו׳), לעומת אנשים עובדים (לא בהוראה...) שיש להם 15-30 ימי חופש בשנה, כאשר אפילו פורים ות"ב וחוה"מ נכנסים בתוך מנין הימים האלו!
עזריאל ברגר כתב:ישא ברכה כתב:אני קצת סוטה מנושא הדיון, ושואל את חברי ביהמ"ד, איך הם בשכלם מבינים, האם אכן נצרך וראוי לעשות בין הזמנים או שהיה ראוי יותר להמשיך את סדרי הלימוד ככל השנה.
אני אישית מרגיש קצת לא נעים אם המציאות הזו, זה נראה לי קצת מופרע. אבל אשמח לשמוע מה חושבים חו"ר בית המדרש.
(וכבר הבאתי באשכול אחר דברי הגרממ"ש שאינו יכול לבטל את בין הזמנים כי אינו יודע למה עשו אותו..)
אני לא מבין למה בחור ישיבה צריך שיהיו לו כ60 ימי חופש בשנה (תשרי, ניסן, אב, חנוכה, חצאי ימים בתעניות, פורים דפרזים ודמוקפים וכו׳), לעומת אנשים עובדים (לא בהוראה...) שיש להם 15-30 ימי חופש בשנה, כאשר אפילו פורים ות"ב וחוה"מ נכנסים בתוך מנין הימים האלו!
ארזי ביתר כתב:בישיבות סלונים - אין בין הזמנים בחודש אב. בכוללים - יש.
איש גלילי כתב:ארזי ביתר כתב:בישיבות סלונים - אין בין הזמנים בחודש אב. בכוללים - יש.
ידעתי גם ידעתי שכיום יש ביה"ז בחודש אב בכוללים של סלונים, אלא שיודעני שכשהציעו את זה בימי בעל הנתיבות שלום הוא התנגד לכך בתוקף (בשמיעה מכלי ראשון)
שומע ומשמיע כתב:עזריאל ברגר כתב:ישא ברכה כתב:אני קצת סוטה מנושא הדיון, ושואל את חברי ביהמ"ד, איך הם בשכלם מבינים, האם אכן נצרך וראוי לעשות בין הזמנים או שהיה ראוי יותר להמשיך את סדרי הלימוד ככל השנה.
אני אישית מרגיש קצת לא נעים אם המציאות הזו, זה נראה לי קצת מופרע. אבל אשמח לשמוע מה חושבים חו"ר בית המדרש.
(וכבר הבאתי באשכול אחר דברי הגרממ"ש שאינו יכול לבטל את בין הזמנים כי אינו יודע למה עשו אותו..)
אני לא מבין למה בחור ישיבה צריך שיהיו לו כ60 ימי חופש בשנה (תשרי, ניסן, אב, חנוכה, חצאי ימים בתעניות, פורים דפרזים ודמוקפים וכו׳), לעומת אנשים עובדים (לא בהוראה...) שיש להם 15-30 ימי חופש בשנה, כאשר אפילו פורים ות"ב וחוה"מ נכנסים בתוך מנין הימים האלו!
בלי להכריע בעצם העניין הדימוי לא נכון לדעתי.
א. בחור בישיבה קטנה הוא צעיר מאד.
ב. בחור נמצא במסגרת 24/7, ויש לו שלושה סדרים ממתי שהוא קם עד ההליכה לישון. ומסגרת מחייבת מאד מהרבה בחינות.
עזריאל ברגר כתב:ישא ברכה כתב:אני קצת סוטה מנושא הדיון, ושואל את חברי ביהמ"ד, איך הם בשכלם מבינים, האם אכן נצרך וראוי לעשות בין הזמנים או שהיה ראוי יותר להמשיך את סדרי הלימוד ככל השנה.
אני אישית מרגיש קצת לא נעים אם המציאות הזו, זה נראה לי קצת מופרע. אבל אשמח לשמוע מה חושבים חו"ר בית המדרש.
(וכבר הבאתי באשכול אחר דברי הגרממ"ש שאינו יכול לבטל את בין הזמנים כי אינו יודע למה עשו אותו..)
אני לא מבין למה בחור ישיבה צריך שיהיו לו כ60 ימי חופש בשנה (תשרי, ניסן, אב, חנוכה, חצאי ימים בתעניות, פורים דפרזים ודמוקפים וכו׳), לעומת אנשים עובדים (לא בהוראה...) שיש להם 15-30 ימי חופש בשנה, כאשר אפילו פורים ות"ב וחוה"מ נכנסים בתוך מנין הימים האלו!
ישא ברכה כתב:כמו לדוגמא כמות ההספק של הישיבות.. שבהא כו"ע מודו שמנהג הישיבות הינו מנהג גרוע.. שמקורו בדלת עם הארץ.
קוגן כתב:עזריאל ברגר כתב:ישא ברכה כתב:אני קצת סוטה מנושא הדיון, ושואל את חברי ביהמ"ד, איך הם בשכלם מבינים, האם אכן נצרך וראוי לעשות בין הזמנים או שהיה ראוי יותר להמשיך את סדרי הלימוד ככל השנה.
אני אישית מרגיש קצת לא נעים אם המציאות הזו, זה נראה לי קצת מופרע. אבל אשמח לשמוע מה חושבים חו"ר בית המדרש.
(וכבר הבאתי באשכול אחר דברי הגרממ"ש שאינו יכול לבטל את בין הזמנים כי אינו יודע למה עשו אותו..)
אני לא מבין למה בחור ישיבה צריך שיהיו לו כ60 ימי חופש בשנה (תשרי, ניסן, אב, חנוכה, חצאי ימים בתעניות, פורים דפרזים ודמוקפים וכו׳), לעומת אנשים עובדים (לא בהוראה...) שיש להם 15-30 ימי חופש בשנה, כאשר אפילו פורים ות"ב וחוה"מ נכנסים בתוך מנין הימים האלו!
אדם שעובד, כאשר יוצא לחופשה הוא לא עובד כלל, והוא נמצא בכל ה 15-30 יום בחופשה גמורה.
לעומת זאת בחורים ואברכים שיוצאים לחופשה, רובם ממשיכים ללמוד גם בגין הזמנים, גם אם לא באותו הכמות כמו באמצע הזמן.
ואם כן החילוק ביניהם ברור.
עזריאל ברגר כתב:קוגן כתב:עזריאל ברגר כתב:אני לא מבין למה בחור ישיבה צריך שיהיו לו כ60 ימי חופש בשנה (תשרי, ניסן, אב, חנוכה, חצאי ימים בתעניות, פורים דפרזים ודמוקפים וכו׳), לעומת אנשים עובדים (לא בהוראה...) שיש להם 15-30 ימי חופש בשנה, כאשר אפילו פורים ות"ב וחוה"מ נכנסים בתוך מנין הימים האלו!
אדם שעובד, כאשר יוצא לחופשה הוא לא עובד כלל, והוא נמצא בכל ה 15-30 יום בחופשה גמורה.
לעומת זאת בחורים ואברכים שיוצאים לחופשה, רובם ממשיכים ללמוד גם בגין הזמנים, גם אם לא באותו הכמות כמו באמצע הזמן.
ואם כן החילוק ביניהם ברור.
לא נראה לי שאני (ורבים כמותי) למדתי בימי בין-הזמנים הרבה יותר ממה שאני לומד עכשיו בימי החופשות שלי מהעבודה.
קוגן כתב:הגאון ר' דוד פוברסקי זצוק"ל ראש ישיבת פוניבז' התנגד לבין הזמנים. - כך מופיע במוסף שבת קודש של יתד נאמן.
ש. ספראי כתב:טוב, יש עוד כמה מאמרים... יצאתם לבין הזמנים, אז לא אפריע לכם...
עזריאל ברגר כתב:אני לא מבין למה בחור ישיבה צריך שיהיו לו כ60 ימי חופש בשנה (תשרי, ניסן, אב, חנוכה, חצאי ימים בתעניות, פורים דפרזים ודמוקפים וכו׳), לעומת אנשים עובדים (לא בהוראה...) שיש להם 15-30 ימי חופש בשנה, כאשר אפילו פורים ות"ב וחוה"מ נכנסים בתוך מנין הימים האלו!
למען עמי כתב:עזריאל ברגר כתב:אני לא מבין למה בחור ישיבה צריך שיהיו לו כ60 ימי חופש בשנה (תשרי, ניסן, אב, חנוכה, חצאי ימים בתעניות, פורים דפרזים ודמוקפים וכו׳), לעומת אנשים עובדים (לא בהוראה...) שיש להם 15-30 ימי חופש בשנה, כאשר אפילו פורים ות"ב וחוה"מ נכנסים בתוך מנין הימים האלו!
מעניין למה אנשים יוצאים לעבוד אם כ"כ כיף להיות בחור ישיבה / אברך....
אתה יודע את התשובה!
ש. ספראי כתב:הוסיף החזו"א ואמר: "בשביל הבריאות מספיק לשהות במים עשר דקות ושאר הזמן זה סתם תענוגות בעלמא. תיכנס למים כל הגוף עד הצוואר והראש יהיה מחוץ למים, במשך עשר דקות וזהו"... והוסיף החזו"א ואמר: "מותר לך לנסוע לים גם בתשעת הימים, כי אין זו רחיצת תענוג למי שצריך. להתרחץ לא בים – אסור, אבל בים זה יותר קל, כי עושים זאת בשביל הבריאות"...
ש. ספראי כתב:טומי לפיד, יו"ר מפלגת 'שינוי': "אין שום דבר מיקרי בכך שהציור האהוב עלי היה של ילדים אוכלים. שנים אחר כך, כשכבר קניתי לי שם של רעבתן שאינו יודע שובע, נהגתי להעמיד פנים שאני משלים את החסר על מה שאיבדתי בגטו. זה אולי סתם לאנשים את הפה, אבל אין בכך שמץ של אמת. תמיד אכלתי. מהיום שאני זוכר את עצמי. ולא רק אני, גם כל מי שהיה סביבי. העיתונים מלאים כיום במדורי בישול ובביקורות על מסעדות, אבל כל זה הוא כאין וכאפס לעומת התפקיד המונומנטלי שמילאה הזלילה בחיינו. חלק הארי של ילדותי קשור באוכל, בדיבורים על אוכל, במתכונים סודיים... במראות של מזווה שבו מתנדנדים לאיטם נקניקי פיק והרץ ועשרות נקניקיות ומאחוריהם בקבוקים צבעוניים המכילים מטעמים שמורים לחורף, ריבת שזיפים, ריבת תותים, ריבת משמשים, קומפוט דובדבנים, קומפוט אגסים, קומפוט אפרסקים, מלפפונים בחומץ ומלפפונים במלח- שורות שורות של עשרות בקבוקים סגורים ומפתים המחכים ליומם"...
ידידי ניסה להמשיך ולהקריא, אך אני עצרתי אותו ואמרתי לו שזהו, מספיק. הרעיון הובן. אין צורך לשמוע יותר.
"אכן, זה מעלה תחושת קבס", הסכמתי, "גם אנחנו אוכלים ושותים, אך אנחנו לא שמים את האוכל בויטרינה שלנו. אדם מציב בתצוגת חייו את מה שעומד במרכז חייו. אנחנו שמים במרכז את הלב, המוח והנשמה שלנו, את עבודת ה', לימוד התורה הקדושה, קיום המצוות, ההתגברות, ההתאפקות, השליטה על היצרים והתאוות, ואילו אותו האיש שהזכרת את שמו, הציב, במחילה, את הבטן שלו במרכז חייו. הוא עושה זאת בקול רם, והוא עוד מתגאה בכך"...
ש. ספראי כתב:גם בשעה שאוכלים, אנו שמים את התורה הקדושה במרכז לבבינו וכל ישותינו. וכן, אפילו בשעה שקונים ומכינים את האוכל, כך כתב המשנה ברורה (רנב, ב), אנו אומרים "לכבוד שבת", משום ש"הדיבור הוא פועל הרבה בקדושה", וכשאידישע מאמע מאכילה את בנה, מה היא אומרת לו? – "תאכל תאכל, שיהיה לך כח ללמוד הרבה תורה"...
[/quote]צווישען די פילע ערציילונגען וואם הוד כ״ק אאמו״ר הרה״ק זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע האט מיר דערציילט, איז פאראן א דערציילונג וואם ער האט מיר דערציילט וועגען א געוויםע פאסירונג וואס עם האט פאםירט מיט אים און זיין עלטערען ברודער - רז״א נ׳יע - ווען כ״ק אאמו״ר הרה״ק איז אלט געווען אינגאנצען פינף יאר: עם איז״ געווען זומער תרכ״ו, הוד כ״ק אאמו׳יר הרה״ק וכבוד אחיו דודי הרז״א זיינען געקומען פון חדר. דער טאג איז געווען א תמוז טאג, עם איז געווען זייער היים, האבען זיי זיך געשפילט אין גארטען וועלכער איז געווען נעבען זייער פאטערם - הוד כ״ק אאזמו״ר הרה״ק מוהר״ש זצוקללה״ה נבגי׳מ זי״ע - הויז.
אין גארטען ביין זיידען איז געווען א סוכת הכרם באוואקםן מיט פערשידענע גרינםן וואס האבען בעשיצט פון דער זון, עס איז געווען ווי א חדר מיט א פלאץ פאר ספרים און אנדערע זאכען, דער זיידע פלעגט דארט זיצען אין די הייםע טעג.
די קינדער - הוד כ״ק אאמו״ר הרה״ק ודודי הרז״א - האבען צווישען זיר גערעדט די מעלה פון אידען אויף, להבדיל, ניט אידען. דער ריידער איז געווען דער פעטער רז״א, וועלכער איז געווען עלטער פון הוד כ׳יק אאמו״ר הרה״ק מיט א יאהר און פיר חדשים, ווי אידען זיינען א עם חכם ונבון, קענען און לערנען א סאך תורה, נגלה און קבלה, און דאוונען מיט דביקות.
דאם - האט הוד כ״ק אאמו״ר הרה״ק געזאגט - איז דאו נאר אידען וואס קענען לערנען און דאוונען מיט דביקות, אבער די אידען וואם קענען ניט לערנען און דאוונען ניט מיט דביקות וואם פאר א מעלה האבען יענע אידען. דער פעטער רז״א איז געווען אין א פארלעגענהייט, ער האט ניט געוואוסט וואס צו ענטפערן.
ביים זיידען איז געווען א משרת - בנציון - זייער א פראסטער איד, האט קוים געוואוסט די לייכטע טייטש ווערטער פון דאוונען און געזאגט עברי מיט גרייזען, ער פלעגט יעדן טאג אפזאגן דעם תהלים, דאוונען בצבור און פלעגט זעהען אז ווען מען לערנט עין יעקב זאל ער זיין דערביי.
דער זיידע האט געהערט פון זיין טאכטער זייער שוועםטער דבורה לאה וואס די קינדער ריידען און ווען ער האט געזעהען דעם פעטער רז״א׳ס פארלעגענהייט וואס ער האט ניט געוואוסט וואס צו ענטפערן אויף דער פראגע פון הוד כ״ק אאמו״ר הרה״ק, האט ער צוגערופען די קינדער צו זיך אין סוכת הכרם, און געשיקט הוד כ״ק אאמו״ר הרה״ק צו רופען בנציון דעם משרת.
ווען בנציון איז געקומען פרעגט אים דער זיידע: בנציון האםט געגעסן, בנציון: יע. דער זיידע: האםטו גוט געגעסין? בנציון: וואם הייםט גוט - השיב - זאט ב״ה. דער זיידע: און צוליעב וואס האסטו געגעסען? מציון: כדי צו לעבן. דער זיידע: און צוליעב וואם לעבםטו? בנציון: כדי איך זאל קענען זיין א איד און טאן וואם דער אויבערשטער וויל. ונאנח המשרת. דער זיידע: קענםט גיין, און שיק מיר דעם קוטשער - איוואן. - דער קוטשער איוואן איז געווען א קריסט וועלכען האט זיר פון קינדווייז געהאדעוועט צווישן אידן און האט זייער גוט גערעדט אידיש. ווען דער קוטשער איז געקומען, פרעגט אים דער זיידע: האםט היינט געגעםען, יע, ענטפערט דער קוטשער, האסטו גוט געגעםון? יע, ענטפערט דער קוטשער. צוליעב רואם האסטו געגעםען? כדי איך זאל לעבן - ענטפערט דער קוטשער. צוליעב וואם דארפסטו לעבן? כדי איר זאל קענען נעמען א טרונק בראנפן און פארבייםן. קענסט גיין.
ויאמר רבינו לבניו: רואים הנכם, א איד בטבעו עסט כדי ער זאל לעבען, און דארף לעבען כדי ער זאל קענען זיין א איד און טאן וואס דער אויבערשטער הייםט און גיט נאד א קרעכץ אויר. ער פילט אז ער איז נאד ניט מיטץ ריינעם אמת. און דער ערל לעבט צוליב טרינקען בראנפען און פארבייסען און שמייכעלט, וואס דאם איז בא מהתענוג שמצייר בנפשו האכילה ושתי, שזהו התכלית בעיניו.
שומע ומשמיע כתב:מחשבה אחת של בין הזמנים [לפי השיטות שהן בעד בין הזמנים, ויבואר בהמשך]
מצינו מגדולי ישראל רבים שהיו יוצאים לנופש חלקם תדיר וחלקם לעתים רחוקות, ויש כאלו שלא יצאו אף פעם.
האם אפשר למצוא איזה קו כללי מי נצרך לזה ומי לא?
יכול מאד להיות שזה לא תלוי רק באופי אלא גם בסדר יום בפועל של האדם כפי איך שזימנה לו ההשגחה.
[למשל לפי מה שאומר גראדה החזו"א היה צריך נופש בגלל בעיה אישית שליותה לו בחייו]
ש. ספראי כתב:שומע ומשמיע כתב:מחשבה אחת של בין הזמנים [לפי השיטות שהן בעד בין הזמנים, ויבואר בהמשך]
מצינו מגדולי ישראל רבים שהיו יוצאים לנופש חלקם תדיר וחלקם לעתים רחוקות, ויש כאלו שלא יצאו אף פעם.
האם אפשר למצוא איזה קו כללי מי נצרך לזה ומי לא?
יכול מאד להיות שזה לא תלוי רק באופי אלא גם בסדר יום בפועל של האדם כפי איך שזימנה לו ההשגחה.
[למשל לפי מה שאומר גראדה החזו"א היה צריך נופש בגלל בעיה אישית שליותה לו בחייו]
ש. ספראי כתב:קראתי פעם על הרבי מחבד שאשתו רצתה שיצאו לנופש. הוא גם קנתה כסאות נוח וביקשה שינוח וכו'.
הוא שכב כמה דקות על הכסא נוח, מיד קם והפטיר: יצאנו ידי חובת דאצ'ה...
ושב לעיסוקיו הבוערים....
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 217 אורחים