אבל לכאו' אין הכוונה לומר שיש לפנינו ספק, דמו של מי סמוק יותר, כי לגבי ההיתר של וחי בהם אין נפק"מ ב"סומק" הדם.
אמנם ראיתי בערוגת הבושם ח"ג שכתב -
תריץ דודאי גילוי עריות יהרג דומיא דרוצח דילפי׳ מיניה, דא״ל קטלי׳ לפלניא ואי לא קטילנא לך, אבל ספק גילוי עריות, כגון רודף את הנער׳ המאורס׳ דיכול להיות שלא יבא עליה ורוצח גופיה מנלן, כי ההוא דאתא לקמיה דרבא א״ל אמ׳ לי מרי דמאי קטלי׳ לפלניא אי לא קטילנא וכו׳ פי׳ קטלינא ואותו מניח חי דאז שייך מאי חזית דדמך סומק דילמ׳ דמא דההוא גברא סומק טפי
ואאל"ט כוונתו שחיוב מסירות נפש על רציחה הוא רק משום ספק דלמא דמא דההוא גברא סומק טפי.
כעת ראיתי, עדות הגר"י סולבייציק שליט"א בספרו רווחא שמעתתא, בשם האדמו"ר מסלונים זצ"ל בשם הגר"ח זצ"ל, שפירש ד' הגמ' כפשוטם. וצירפתי תמונה של הקטע המדובר.
והגרי"ס שם מאריך בסיפור הענין, (וצירפתי בקובץ). ולביאור הדברים (היאך יתכן חשיבות ליהודי מפוקפק יותר ממרן הגרח"ס זצ"ל) הוא מציין את המעשה הנורא המובא בירושלמי על פנטקקה זי"ע. ז"ל הירושלמי בתענית -
איתחמי לרבי אבהו פנטקקה יצלי ואתי מיטרא נחית מיטרא שלח ר' אבהו ואייתיה שא"ל חמר עבין ההוא גוברא עביד בכל יום מוגר זנייתה משפר תייטרון מעיל מניהון לבני מטפח ומרקד קדמיהון ומקיש בבבויא קדמיהון. א"ל ומה טיבו עבדת א"ל חד זמן הוה ההוא גברא משפר תייטרון אתא חדא איתא וקמת לה חורי עמודא בכיי' ואמרית ליה מה ליך ואמרה לי בעלה דההיא איתתא חביש ואנא בעיא מיחמי מה מעביד ומפנינה וזבנת ערסי ופרוס ערסיי ויהבית לה טימיתיה ואמרת לה הא ליך פניי בעליך ולא תיחטיי א"ל כדיי את מצלייא ומתעניא.
ובאמת סיפור נפלא זה, צריך ביאור מאיזה טעם חביב מעשהו הטוב של פנטקקה יותר משאר מעשים טובים של הקדושים והצדיקים בני דורו.