אני מציע השאלה הבא לפני הקוראים החשובים אולי תאירו עיני בענין,
בפיוט של רבי יוסף טוב עלם לשבת הגדול 'אלקי הרוחות לכל בשר' בסוף הפיוט 'חליף לכמה בתי ועביד כי האי גונא עד הכא וכו' זוכר בשלישי ברכת מזונו ולשאר הבתים תחילה'
ומפרש בפירוש אור זרוע [להר"ש מפליזא], 'ומה שיסד הפייט ולשאר הבתים תחילה וטועם הכוס עוד משלו אינו, הקדמונים פירשו כי המוציא אחרים י"ח בשאר בתים יקדש וישתה ויטבל ויאכל ויאמר הגדה ויברך על כוס שני וישתה ויברך על אכילת מצה ומרור ואוכל וכן עד כמה בתים אבל אפיקומן לא יאכל דלא יוכל מעתה לא לאכול ולא לשתות ומטעם זה לא ישתה כוס של ברהמ"ז דלא יוכל לשתות אחר כוס שלישי ועוד איך יברך בהמ"ז ולא יאכל אפיקומן ואח"כ הולך בביתו וגומר סעודתו ושותה ד' כוסות כסדרן' עכ"ל.
וכן פירש בס' המנהיג (סי' פ"ה) וז"ל וכתב הר' יוסף ט"ע ז"ל הרוצה להוציא אחרים ידי חובתן וללכת בבתים הרבה לעשות הסדר בתוך סעודתו ילך בכל מקום שירצה, ויאכל וישתה עמהם, שהרי בתוך מזונו הוא אוכל ושותה, שהרי עדיין לא גמר סעודתו, ואע"פ שיצא מוציא כדאמר בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה כט ע"ב) כל הברכות אם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא ומסקינן דחוץ מברכת הלחם של מצה וברכת היין של קידוש היום שאע"פ שיצא מוציא דחובה נינהו וכל ישראל ערבים זה לזה וכו' ויחזור לביתו וישלים סעודתו ויברך על מזונו כוס שלישי והרביעי עכ"ל.
והנה האי דינא מובא בטור ובשו"ע או"ח סי' תפ"ד בלי חולק, והוא מהרי"ף פרק ערבי פסחים, דאחר שכבר ערך הסדר יכול ללכת לבתים אחרים להוציאם ידי חובתם, אבל ברי"ף מפורש, [וכן בטור] אשר כשהולך לשאר הבתים להוציאם אינו צריך כלל לאכול או לטעום עמהם, אלא מברך להם בורא פרי הגפן, והם שותים, וכן אומר לפניהם הגדה, וברכת המוציא ועל אכילת מצה ומרור וכו', ואע"פ שבכל ברכת הנהנין אינו יכול להוציא אא"כ הוא עצמו אוכל, אבל ברכת בופה"ג של ליל הסדר וכן ברכת המוציא הם כולם חובה ובברכת המצות קי"ל שאע"פ שיצא מוציא ואינו צריך לאכול כלל [חוץ מברכת המזון שאינו יכול להוציאם עיי"ש], עי"ש היטב
ובכן צ"ב דברי הפייטן שכנראה הדגיש שרק קודם ברכת המזון חליף לכמה בתי ועביד כי האי גוונא וכו', כדי שיוכל לאכול עם אותם שהוא הולך לבתיהם להוציאם, ולכן אמר 'ולשאר הבתים תחלה' היינו קודם ברכת המזון ילך לשאר הבתים, ולכן כתב הר"ש מפליזא הנ"ל שלא יאכל קודם האפיקומן כדי שיוכל לאכול ולטעום עמהם אח"כ, וכן מפורש בדברי ספר המנהיג הנ"ל, 'ויאכל וישתה עמהם', 'שהרי עדיין לא גמר סעודתו', וצריך ביאור למה לא יכול לעשות כן אף אחר שכבר בירך ברכת המזון ואכל אפיקומן בביתו, והא לא צריך כלל לאכול עם אותם שהוא מוציא אותם, כמ"ש הרי"ף והטור והשו"ע. וכי סבר הפייטן שבברכת המצות התלוי באכילה אינו יכול להוציא אלא אם כן אוכל עמהם?
אודה למי שיאיר לי עיינין בזה, [אולי אני טועה אבל כך הבנתי]