בברכה המשולשת כתב:לגבי אשקלון, גבי לפי הרמב"ם הרי היא בעולי מצרים, כמפורש בתשובת הרמב"ם בזה
במתני' ריש גיטין: 'מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום'. והרמב"ם ס"ל דגבולי א"י לגיטין הם גבולי עולי מצרים. ואשקלון, לדעת הרמב"ם לא כבשוה אפילו עולי מצרים,
בברכה המשולשת כתב:לגבי אשקלון, גבי לפי הרמב"ם הרי היא בעולי מצרים, כמפורש בתשובת הרמב"ם בזה
לצאת לתמיד אסור יש שפירשו בגלל שמבטל מצוות ישוב א"י ויש משום שמפקיע עצמו ממצוות התלויות בארץ לצאת לזמן ע"פ הקרן אורה הוא מדרבנן והיינו שלא יצא לדור שם.
קו ירוק כתב:בברכה המשולשת כתב:לגבי אשקלון, גבי לפי הרמב"ם הרי היא בעולי מצרים, כמפורש בתשובת הרמב"ם בזה
במתני' ריש גיטין: 'מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום'. והרמב"ם ס"ל דגבולי א"י לגיטין הם גבולי עולי מצרים. ואשקלון, לדעת הרמב"ם לא כבשוה אפילו עולי מצרים,
כמו שכתב בפ"א מתרו' ה"ז.
קו ירוק כתב:מה שהעלתי לעיל שמותר לצאת לשעה, אם אינו מבטל מהמצוות (כגון ק"ש בזמנה, ברהמ"ז, וכל מצוה ממנין רמ"ח עשין), מלבד מה שנימקתי,
מצאתי ראיה לזה להדיא מירושלמי שביעית פ"ו ה"א,דאמרו שם:'רבי סימון בשם חילפיי ור' ישמעאל בר"י ובן הקפר נמנו על אויר אשקלון וטיהרוהו מפי רבי פינחס בן יאיר שאמר יורדין היינו לבסליקי של אשקלון ולוקחין חיטין ועולים לעירנו וטובלין ואוכלין בתרומתינו'.
והנה אשקלון חו"ל, דאל"כ מהיכי ס"ד דאוירה יטמא, ואפ"ה יורדין לשוקי אשקלון, ומינה דיציאה לשעה מותרת!
ולא יעלה על הדעת לומר שיצאו בגלל שנת רעבון, דלא כך משמע מלשון הירושלמי, אלא שרגילות היתה להם כך. וכ"מ בתוספתא סוף פי"ח דאהלות.
קו ירוק כתב:עצלן אני לפתוח את תחומין כעת.
לשון התשובה (ובמהדו' בלאו קכז), איננה מורה מאומה, כי 'מאשקלון' יתכן שעד בכלל ולא עד בכלל. אבל מש"כ בסופה שזה יתבאר במשנה בגיטין מוכיח את כוונתו, שהרי אמרו שאשקלון כדרום. ואף שבציור שבמהדורת בלאו ואחרות, אשקלון בתוך החלל של תחום עולי בבל, אבל בציור המקורי המובא בסוף ספר זרעים של רמב"ם פרנקל, וצילום כתה"י מופיע בתחומין ב, איתמר ורהפטיג - אשקלון בחוץ.
קו ירוק כתב:הרב בתבונה,
המהריט"ץ סי' פה האריך לבאר בדעת הרמב"ם שלא הותר לכהן לצאת לסחורה אלא רק לדברים הנזכרים בע"ז יג.
כל השאר, כל דברי מבוססים כל דברי הראשונים להדיא בסוגיות. כבר הארכתי לפני כן באשכול הרבה. ואין טעם לחזור שוב. רק בדברים שלא הזכרתי כבר.
פרט שנבלע בקצרה, אדגיש שוב; טעם הראשונים שאסור בגלל שמבטל ממעלת קיום המצוות בא"י - לא שייך אלא ביציאה לחו"ל, אבל לא ביציאה לתחום עולי מצרים כי יש בה קדושת המקום ואף מצוות ישוב א"י יש בה, ומעלין מחו"ל לתחום עו"מ. שם שייך רק הטעם של ביטול מצוות התלויות.
ועוד אציין, גבולות ההבטחה שהם מחוץ לגבולי אלה מסעי (עד נהר פרת) בפשוטו אינם בכלל מצוות ישוב - כל זמן שלא כבשו כל א"י לגמרי (אותו הטעם שסוריא לא קדשה).
גבולות אלה מסעי שלא כבשו עולי מצרים כגון תחום צור או העיר צור, לכאורה יש בה מצוות ישוב א"י, אף שא קדשוה מעולם עולי מצרים.
קו ירוק כתב:חוזרני בי ממה שכתבתי ראיה ממעשה דרבפ"י בירושלמי, להיתר יציאה לשעה, כמו שהעיר בצדק הרב בתבונה - שהרי יצאו לסחורה ומותר. (שו"ר שכבר כתוב אצלי כך מזמן).
שומע ומשמיע כתב:לא ברירא לי דברי המוחים בקול רעש גדול.
וכי ממי שגר בארמון, לא ייתכן שיצא לגיחות קצרות לראות עוד דברים.
הרי זה ממש כמי [וכמנהג הרבה מגדולי ישראל] שכל השנה שקוע בלימוד התורה אשר אין ערך לקדושתה, ולגיחות קצרות נופש בחיק הטבע וכיו"ב.
אינני מדבר על מידת חסידות, אבל צריך פרופורציות.
מבקש לדעת כתב:שומע ומשמיע כתב:לא ברירא לי דברי המוחים בקול רעש גדול.
וכי ממי שגר בארמון, לא ייתכן שיצא לגיחות קצרות לראות עוד דברים.
הרי זה ממש כמי [וכמנהג הרבה מגדולי ישראל] שכל השנה שקוע בלימוד התורה אשר אין ערך לקדושתה, ולגיחות קצרות נופש בחיק הטבע וכיו"ב.
אינני מדבר על מידת חסידות, אבל צריך פרופורציות.
בס"ד
דבריו הם ייצוג נפלא של החוטאים:
למה צריך לעשות עסק מהדלקת נורה קטנה בשבת? מה קרה? האם אינני נח? האם בזה אני סותר את האמונה? גם ביום מנוחה אפשר לעשות דברים קלים לנוחות, אינני מדבר על מידת חסידות אבל צריך פרופורציות.
לא אדוני! יהודי לא חי כך! אם אמרו חז"ל שאסור לצאת מא"י לחו"ל, פירושו שאסור ללא תירוצים מיותרים, ועד שלא ייצא על פי הפוסקים (ולא יצא על פי רוב כלל חכמי ישראל בדור זה ובדורות הקודמים) שיציאה זו מותרת היא, הדבר אסור.
מבקש לדעת כתב:שומע ומשמיע כתב:לא ברירא לי דברי המוחים בקול רעש גדול.
וכי ממי שגר בארמון, לא ייתכן שיצא לגיחות קצרות לראות עוד דברים.
הרי זה ממש כמי [וכמנהג הרבה מגדולי ישראל] שכל השנה שקוע בלימוד התורה אשר אין ערך לקדושתה, ולגיחות קצרות נופש בחיק הטבע וכיו"ב.
אינני מדבר על מידת חסידות, אבל צריך פרופורציות.
בס"ד
דבריו הם ייצוג נפלא של החוטאים:
למה צריך לעשות עסק מהדלקת נורה קטנה בשבת? מה קרה? האם אינני נח? האם בזה אני סותר את האמונה? גם ביום מנוחה אפשר לעשות דברים קלים לנוחות, אינני מדבר על מידת חסידות אבל צריך פרופורציות.
לא אדוני! יהודי לא חי כך! אם אמרו חז"ל שאסור לצאת מא"י לחו"ל, פירושו שאסור ללא תירוצים מיותרים, ועד שלא ייצא על פי הפוסקים (ולא יצא על פי רוב כלל חכמי ישראל בדור זה ובדורות הקודמים) שיציאה זו מותרת היא, הדבר אסור.
היכן מצאת שאמרו חז"ל שאסור לצאת מא"י לחו"ל לגיחה קצרה? דומני שכבר נתברר באשכול זה שלא נמצא מפורש כך בחז"ל בשום מקום, ואדרבה, אם ידוע לך שכן נמצא כדבר הזה, אנא בטובך זכה את כולנו והראנו איה מקום כבודו.
אוצר החכמה כתב:היכן מצאת שאמרו חז"ל שאסור לצאת מא"י לחו"ל לגיחה קצרה? דומני שכבר נתברר באשכול זה שלא נמצא מפורש כך בחז"ל בשום מקום, ואדרבה, אם ידוע לך שכן נמצא כדבר הזה, אנא בטובך זכה את כולנו והראנו איה מקום כבודו.
אני לא מבין את כוונתך. אתה צריך להוכיח שלצאת על מנת לחזור הוא לזמן מרובה ולא לזמן קצר. אני מבין שאתה טוען שלך נראה כן מסברא ולכן אין צריך הוכחה. אבל אינך יכול לומר למי שלא נראה לו מסברא כך שעליו מוטל להוכיח שהוא להיפך.
אוצר החכמה כתב:היכן מצאת שאמרו חז"ל שאסור לצאת מא"י לחו"ל לגיחה קצרה? דומני שכבר נתברר באשכול זה שלא נמצא מפורש כך בחז"ל בשום מקום, ואדרבה, אם ידוע לך שכן נמצא כדבר הזה, אנא בטובך זכה את כולנו והראנו איה מקום כבודו.
אני לא מבין את כוונתך. אתה צריך להוכיח שלצאת על מנת לחזור הוא לזמן מרובה ולא לזמן קצר. אני מבין שאתה טוען שלך נראה כן מסברא ולכן אין צריך הוכחה. אבל אינך יכול לומר למי שלא נראה לו מסברא כך שעליו מוטל להוכיח שהוא להיפך.
קו ירוק כתב:נעשה מעט סדר.
בראש וראשונה כשמדברים על אסור/מותר, צריך לדעת למה ומדוע, שאל"כ נפל פיתה בבירה. וכמו בכל התורה כולה, ללא טעם הדבר א"א להתחיל לדון.
א. בראשונים רשב"ם ב"ב צא. תשב"ץ ח"ג קצח ועוד, הוזכר הטעם שאסור לצאת לפרק זמן אף שדעתו לחזור אח"כ - מפני שמבטל ממצוות התלויות בארץ. והרמב"ן הוסיף שמבטל מצוות ישוב הארץ.
ב. יש עוד ענין במה שמבטל איכות המצוות - אפילו שבחובת בגוף! רשב"א תשו' קלד, פנ"י כתובות קיא, לח"מ פ"ה ממלכים סוף הלכ' יב.
ג. מי שבשהותו מחוץ לארץ מבטל ממצוות התלויות בארץ, כגון שזורע לאכול מפירות המקום (שאינם בחיוב תו"מ בדרגה החמורה) או זורע כלאים (זרעים), או מבטל משביעית, או מגלגל במקומו עיסה ומבטל מצוות חלה (בדרגת החיוב החמורה), עובר על האיסור - לפי הטעם שנאמר בראשונים. והמדובר אפילו ביוצא בתחום עולי בבל לתחום עולי מצרים. (אמנם כיום, היוצא לתחום עולי מצרים בשטח מדינת ישראל, נדיר שיבטל ממצוות התלויות בארץ (ומצוות ישוב עכ"פ הוא מקיים בה!), כי רובא דאינשי אינם עוסקים בעבודת האדמה כלל, אא"כ הוא מגלגל עיסה במקומו בביתו, ומבטל מצוות הפרשת חלה).
ד. היוצא לחוץ לארץ ממש, מבטל מאיכות המצוות כולן, ולפי טעם זה, האיסור קיים גם ביוצא לזמן קצר ממש כגון שמקיים ברכת המזון או ק"ש וכל כיוצא בו ממצוות דאורייתא - באיכות פחותה. אך אם יצא לשעה קצרה, ולא היה עליו חיוב ממצוות דאורייתא, הרי שלא עבר שום איסור.
ה. היתר היציאה לפרק זמן ע"מ לחזור, לכל הטעמים הנזכרים, הותר רק ביוצא לצורך קיום מצווה, כמו ללמוד תורה, לישא אשה, להציל, לפרנסה - בין למחיה בין להרווחה, כבוד אביו ואמו, כבוד רבו ות"ח, לראות פני חבירו - אך לא בשביל טיול בעלמא (אא"כ הוא בחולי וכיו"ב, שלא מתיישבת עליו דעתו..)
ו. ת"ח ואדם חשוב אין לו לצאת גם לקצת מצווה, כגון לראות פני חבירו, מסחר להרווחה, תוספת של כיבוד אב ואם וכבוד ת"ח. אבל מותר לו לצאת לפרנסה לחיי נפש, וללמוד תורה, ולישא אשה ולהציל.
ז. לצאת לשכון בחו"ל לשנים רבות הוא איסור מוחלט ללא היתר. אא"כ חזק הרעב / אין לו ממה להתפרנס בארץ, או שבחו"ל ילמד תורה באיכות גבוהה יותר (שלכן אסור לצאת מבבל) ומסתמא חינוך ילדיו ג"כ נכלל בזה.
כל אלו דברים מפורשים בראשונים.
משכך; יוצא לטייל אפילו לשעה בחוץ לארץ, כי צר לו בארמונו, זה איסור (אא"כ לא ביטל אפי' מצווה כלשהיא, שמחוייב בה).
יוצא לטייל לפרק זמן קצר בתחום עולי מצרים (שיש בה קדושת המקום) לא עבר על שום איסור (אף שת"ח ואדם חשוב=ירא שמים צריך להקפיד על כך, וכ"ש ביציאה לחו"ל ממש).
אפילו יוצא לשהות כמה ימים או פרק זמן בתחום עולי מצרים, ג"כ נדיר שיעבור איסור (אא"כ גלגל עיסה החייבת בחלה, מה שגם נדיר מחוץ לבית...).
אחרי האריכות באשכול, יש מישהו שסבור לא כך, ומדוע?
מבקש לדעת כתב:
ג. מש"כ בשם התשב"ץ ליתא, משום שדיבר רק לענין הכל מעלין ואין הכל מוציאין, והמעיין יראה שמדובר ג"כ בעבד (ומכך מוכיח התשב"ץ עיי"ש), ובחיוב אישות ויחסי אדון ועבד - הטעם שאשה יכולה לכפות את בעלה לגט וכן עבד את אודונו הוא רק בכה"ג, ולא מדברים שם כלל באיסור יציאה כללי.
פשוט לגמרי שלאו דווקא מצוות כברכת המזון, אלא עצם היהודי על מצוותיו ואפילו שש מצוות תמידיות ומצות ציצית ומצות מילה הכל בכלל זה, "ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ... אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה! וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו.... שנאמר: למנצח על השמינית מזמור לדוד, על מילה שניתנה בשמיני" מנחות מג: ולכן כאשר יוצא בן ישראל לחו"ל הוא מופקע מהקשר העליון לגבי מהותו המקיימת את המצוות כולן.
הנה נכון שלא הוזכר ואף לא היה מצוי דבר שכזה שאדם מוציא את אפו מגבול הארץ לרגע.. בכדי שידונו בזה, אבל כאשר ליתא טעם האיסור מ"ש לאסור ?החילוק בין יציאה לזמן קצר או לזמן קצרצר, הוא לא מוזכר בראשונים בשום מקום,
אינני יודע אם מצד חסידות או שראה שהדבר פרוץ (כמו שלא טילטל ביו"ט), מ"מ המ"ב להדיא מיקל להלכה אפילו למצוות קלות, ולא שמענו שמישהו חולק עליו בזה.וכן מורה ובא מרן הגר"ח בשם החזו"א שלא יוצאים מא"י בשו"א אלא לג' דברים הנ"ל
לשון הרמב"ם פ"ה ממלכים ה"ט: אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה וכו' ויחזור לארץ, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב וכו' ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקוםעוד הערה: נכתב כאן באלימלך נענש שיצא לחו"ל ע"מ להשתקע, ועיין ברב המלבי"ם בפסוק 'לגור שם', שיצא לזמן, ונענש משום שאדם חשוב אסור לו אף בכה"ג.
עקביה כתב:הרב קו ירוק
אני חולק מכל וכל על מה שכתבת בסעיף ב ועל כל הנגזר מכך, וכבר הארכנו בזה לעיל.
מה שכתבת בסעיפים א וג אף הוא לענ"ד אינו נכון. הטעמים שנתנו הראשונים (מפקיע עצמו ממצוות התלויות בארץ, או משום מצוות ישיבת א"י) לא נאמרו אלא כלפי העוקר דירתו לגמרי מא"י לחו"ל. ובכל מקרה אין טעם לומר שאם נזדמן לו, בשעת יציאתו לטיול קצר, לזרוע בחו"ל ולאכול מתבואתו, עבר על איסור כלשהו. הרי על איסור יציאה הוא לא עבר אז על איזה איסור הוא עבר?
קו ירוק כתב:ברכה ושלום לרב המשיג השגות
מבקש לדעת כתב:
ג. מש"כ בשם התשב"ץ ליתא, משום שדיבר רק לענין הכל מעלין ואין הכל מוציאין, והמעיין יראה שמדובר ג"כ בעבד (ומכך מוכיח התשב"ץ עיי"ש), ובחיוב אישות ויחסי אדון ועבד - הטעם שאשה יכולה לכפות את בעלה לגט וכן עבד את אודונו הוא רק בכה"ג, ולא מדברים שם כלל באיסור יציאה כללי.
לשון התשב"ץ ח"ג ריש סי' קצח: וכן הדין נותן שאם דין העלאה לא"י הוא משום מצות יתרות וההוצאה משם היא משום שמפקיע מן המצות וכדמוכחא ההיא דעבדים כדאי' התם.
אמנם הגבלת את דברי התשב"ץ שזה רב שרב אסי יצא לקראת אמו, הוא לא ביטל מצוות. אל תשים בפיו דברים שלא אמר, מה גם שרש"י מפרש שעכ"פ הוא רצה לצאת אליה לבבל וללותה משם. כמו"כ הרשב"ץ לא עירבב בין שני המושגים - קדושת קרקע וקדושת המקום. המעלות שהוא מפרט גבי א"י זה בתשובה נפרדת סי' ר, ולא לגבי יציאה בדוקא.
קו ירוק כתב:
פשוט לגמרי שלאו דווקא מצוות כברכת המזון, אלא עצם היהודי על מצוותיו ואפילו שש מצוות תמידיות ומצות ציצית ומצות מילה הכל בכלל זה, "ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ... אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה! וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו.... שנאמר: למנצח על השמינית מזמור לדוד, על מילה שניתנה בשמיני" מנחות מג: ולכן כאשר יוצא בן ישראל לחו"ל הוא מופקע מהקשר העליון לגבי מהותו המקיימת את המצוות כולן.
זה עירבוב של שני ענינים - חשובים מאוד, אבל לא קשורים זב"ז; יש את איסור היציאה (לשון איסור נאמר להלן מינה כתובות קיא.) מצד שאין לו אלוה, וביאר הרשב"א את היסוד הידוע הנ"ל. ויש את הענין דאמרו שם כל המהלך ד' אמות בא"י מובטח לו שהוא בן העולם הבא, והבאת אתה את הביאור לזה במילותיך שלך.
אל תוסיף על מה שכתב הרשב"א בטעם האיסור יציאה מפני שאין לו אלוה - טעמים משלך. ראה נא לשונו היטב בתשובה קלד.
קו ירוק כתב:ה. כלשעצמי, לא ברור לי במהרי"ט קידו' לא: שס"ל שמותר לצאת לזמן קצר סתם, אלא דוקא לצורך מצווה כלשהוא.
המ"ב מביא להלכה את המג"א תקל"א (ואפילו לא ציין מקורו, אלא סתם כך את ההלכה), והמג"א מביא מקור ליסודו ברמ"א או"ח רמ"ח, שלא גזרו רבנן במקום צורך מצווה כלשהוא. וזו ההלכה למעשה ללא חולק.
אינני מכיר את הראשונים שחולקים וס"ל שלא הותר לצאת לפרנסה - שהמג"א לא נקט כוותייהו. הראב"ד מיקל להרווחה וראשונים אחרים חולקים? הרי זו גמרא מפורשת במו"ק יד. והלכה כרבנן. (ראיית פני חבירו לא הוזכר בראשונים כלל; לראשונה הוזכר ע"י הרמ"א והסכים עמו הגר"א והמ"א והמ"ב).
מנהג יראי ה' זה מידת חסידות, כמו יראים ושלמים שלא אבו לצאת מירושלים העתיקה. ('רובם המוחלט' מניין לך? אני פשוט לא מכיר סיפורת היסטורית ברת סמכא, ובאיזה הקשר מדובר, אבל יתכן..)
משום שלא כתב כת"ר מה הזמן המדוייק לזמן קצרצר: דקה ? שעתיים? יומיים? לכן כאשר דנו ליציאת קברי צדיקים בדורות ההם כשלא טסו במטוס, הוא יציאה קצרה, או שכוונת כבודו דקה או שעה, שאז אין לי ראי' מהתשובות ההם.קו ירוק כתב:החילוק בין יציאה לזמן קצר או לזמן קצרצר, הוא לא מוזכר בראשונים בשום מקום,
הנה נכון שלא הוזכר ואף לא היה מצוי דבר שכזה שאדם מוציא את אפו מגבול הארץ לרגע.. בכדי שידונו בזה, אבל כאשר ליתא טעם האיסור מ"ש לאסור ?
ובכל אופן לדעתי מצאנו שהקילו חז"ל ביוצא לשעה; דאמרו בתוספתא אהלות ריש פי"ח "עיירות המובלעות בארץ ישראל כגון סוסיתא וחברותיה אשקלון וחברותיה אף על פי שפטורות מן המעשר ומן השביעית אין בהן משום ארץ העמים". ואלו והדומים להם היו באמצע הישוב בא"י אלא דדרו בהן נכרים, [ויש עוד כמה כאלו הנזכרות בשאר דוכתי כגון 'באימה' ו'בעינא' (בעינא הערבית ליד כרמיאל כיום), וקסריה ודור]. ולא טמאום אף שכל גזירת טומאת אה"ע כדי שלא יצאו מחוץ לתחום עולי בבל, אבל באלו לא גזרו טומאה, ממילא התירו לצאת אליה, כי הם תוך הישוב ורק יוצא ונכנס ואין חשש שיצא לדור בה (אינני רואה הסבר אחר לענין).
ומש"כ
וכן מורה ובא מרן הגר"ח בשם החזו"א שלא יוצאים מא"י בשו"א אלא לג' דברים הנ"ל
אינני יודע אם מצד חסידות או שראה שהדבר פרוץ (כמו שלא טילטל ביו"ט), מ"מ המ"ב להדיא מיקל להלכה אפילו למצוות קלות, ולא שמענו שמישהו חולק עליו בזה.
קו ירוק כתב:ז. אמת שלא רבו הרבנים המדברים מענין זה, ובכא"פ עיין משנת יוסף שכותב כדברי כבר משנים רבות, וכן הג"ר מאיר גריינימן באמרי יושר/ליל הסדר בסופו. והוא לא מזכיר שהחזו"א הורה ובא לא כך.
קו ירוק כתב:אבל ללא זה, הרי יש טעמים לאיסור, ובאזלו הטעמים ליכא איסור. ומה היא השוואה הרחוקה מדין מוקצה וכל כיוצ"ב, ומה אנחנו קטני הדעת מבינים ביסודות האיסור מה נקרא ממצא חפצך ומה לא, מה נקרא טירחה ומה לא, וכל כיוצ"ב. משא"כ הכא.
קו ירוק כתב:עוד הערה: נכתב כאן באלימלך נענש שיצא לחו"ל ע"מ להשתקע, ועיין ברב המלבי"ם בפסוק 'לגור שם', שיצא לזמן, ונענש משום שאדם חשוב אסור לו אף בכה"ג.
לשון הרמב"ם פ"ה ממלכים ה"ט: אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה וכו' ויחזור לארץ, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב וכו' ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום
קו ירוק כתב:א. בראשונים רשב"ם ב"ב צא. תשב"ץ ח"ג קצח ועוד, הוזכר הטעם שאסור לצאת לפרק זמן אף שדעתו לחזור אח"כ - מפני שמבטל ממצוות התלויות בארץ. והרמב"ן הוסיף שמבטל מצוות ישוב הארץ.
קו ירוק כתב:ב. יש עוד ענין במה שמבטל איכות המצוות - אפילו שבחובת בגוף! רשב"א תשו' קלד, פנ"י כתובות קיא, לח"מ פ"ה ממלכים סוף הלכ' יב.
קו ירוק כתב:ג. מי שבשהותו מחוץ לארץ מבטל ממצוות התלויות בארץ, כגון שזורע לאכול מפירות המקום (שאינם בחיוב תו"מ בדרגה החמורה) או זורע כלאים (זרעים), או מבטל משביעית, או מגלגל במקומו עיסה ומבטל מצוות חלה (בדרגת החיוב החמורה), עובר על האיסור - לפי הטעם שנאמר בראשונים. והמדובר אפילו ביוצא בתחום עולי בבל לתחום עולי מצרים. (אמנם כיום, היוצא לתחום עולי מצרים בשטח מדינת ישראל, נדיר שיבטל ממצוות התלויות בארץ (ומצוות ישוב עכ"פ הוא מקיים בה!), כי רובא דאינשי אינם עוסקים בעבודת האדמה כלל, אא"כ הוא מגלגל עיסה במקומו בביתו, ומבטל מצוות הפרשת חלה).
קו ירוק כתב:ד. היוצא לחוץ לארץ ממש, מבטל מאיכות המצוות כולן, ולפי טעם זה, האיסור קיים גם ביוצא לזמן קצר ממש כגון שמקיים ברכת המזון או ק"ש וכל כיוצא בו ממצוות דאורייתא - באיכות פחותה. אך אם יצא לשעה קצרה, ולא היה עליו חיוב ממצוות דאורייתא, הרי שלא עבר שום איסור.
קו ירוק כתב:הרב מבקש לדעת, הרב בתבונה שליט"א
נ"ל שיותר ממש"כ כבר - א"צ.
הדברים חוזרים על עצמם, לא עניתם לגופם של דברים, שיבשתם ונדחקתם לערב לשונות ראשונים או להפרידם, והמצאת מח' חדשות בגדרי סיבות היתרי היציאה כדי לסתור דברי (כמובן לדעתכם זה לא כך), או ללכת סחור סחור בשאלות שאינן קשורות ללב הנקודות, ואף טעויות פה ושם. והיות ופורום זה לא עוסק בהוראה אלא להאיר לב הקוראים (ואף אם כן), אין ענין לחזור ולהבהיר ולהתפלפל. אם אמצא זמן, אז בשמחה - באישי.
רק הערה של טעות בהלכה בדברי מבל"ד: המ"ב לגבי עירוב (רמח ס"ק יד) כותב שלא נכון לכתחילה לעשות עירוב אלא עבור מצווה רבה, כי גם הרמ"א כותב זאת רק בשם יש אומרים, אבל לא שהדברים שמונה הרמ"א אינם מצווה. מאידך שונה הדבר לחלוטין בהלכות המועד כהמ"ב פוסק את דברי המג"א שדימה להרמ"א - להלכה ללא פקפוק (בדין מועד. משום שאף על מצווה קלה מותר לגלח במועד, כי זה נכלל בהיתר יציאה). איך אפשר להעלות על הכתב ללא הבנה - שהמ"ב הויא רפיא בידיה האי הלכה, ופה מחמיר ופה מיקל ? ועל המג"א בכלל מי מעז לכתוב כך. (זה יורה על הכלל בכל הדחקויות שראיתי בתגובה, שלא מתאים להאריך כאן ולהעיר עליהם).
סליחה על הדברים החריפים מעט.
ועוד הערה בדבר שלא ביארתי ועמדתם עליו. אשיב בקצרה: למה הרמב"ם לא מונה את סיבת איסור היציאה לחו"ל מחמת ביטול איכות המצוות בארץ? התשובה פשוטה - הוא כן מונה לעולם ידור וכו'. רק שהוא מונה את הסיבות למה כן מותר לצאת, אלא שהתחיל על דרך השלילה, שאסור לצאת אלא אם כן וכו', דו"ק. [ויש גם פן חמור יותר בביטול להדיא של מצוות התלויות מאשר ביטול איכותן, ולכן התשב"ץ מונה את העניען החמור של חיוד קיום מצוות התלויות וכופין לעלות, אבל אין סתירה שיש טעם נוסף ביטול איכות המצוות. ולענין חיוב העלאה ואיסור יציאה, משני הטעמים כאחת אין קשר למעלת הישיבה והמיתה והקבורה בארץ שזה לא חיוב אלא מעלה].
התנצלותי בפני מעלת כבודכם שלא עניתי על כל גופם של דברים. ד"ת חביבים עלי מאוד, אבל קשה להעמיס על הקוראים מ"מ הלוך ושוב.
קו ירוק כתב:הרב מבקש לדעת, הרב בתבונה שליט"א
נ"ל שיותר ממש"כ כבר - א"צ.
הדברים חוזרים על עצמם, לא עניתם לגופם של דברים, שיבשתם ונדחקתם לערב לשונות ראשונים או להפרידם, והמצאת מח' חדשות בגדרי סיבות היתרי היציאה כדי לסתור דברי (כמובן לדעתכם זה לא כך), או ללכת סחור סחור בשאלות שאינן קשורות ללב הנקודות, ואף טעויות פה ושם. והיות ופורום זה לא עוסק בהוראה אלא להאיר לב הקוראים (ואף אם כן), אין ענין לחזור ולהבהיר ולהתפלפל. אם אמצא זמן, אז בשמחה - באישי.
קו ירוק כתב:הרב בתבונה
הוכחותך כלפי - שמור נא להזדמנות מתאימה יותר.. על צירופי והפרדות שיטות ראשונים שיצרת, עניתי בתגובותי הקודמות והמעיין היטב במקורות שהבאתי יבין.
גם באישי כבר כתבתי, ואין טעם לשתף את הכלל.
קו ירוק כתב:הרב בתבונה
על צירופי והפרדות שיטות ראשונים שיצרת, עניתי בתגובותי הקודמות והמעיין היטב במקורות שהבאתי יבין.
גם באישי כבר כתבתי, ואין טעם לשתף את הכלל.
קו ירוק כתב:חוזרני בי... (שו"ר שכבר כתוב אצלי כך מזמן).
עקביה כתב:אנושי כתב:אם המשנ"ב כותב שאסור לצאת אלא לנישואין או ללמוד או לראות פני חבירו ולא ייתכן שיוצא לראות פני חבירו לעולם ועד וע"כ שהאיסור הוא לצאת לרגע
בעניי לא זכיתי לעמוד על כוונתך.
לגבי המשך דבריך, כבר קדמוך כותבים אחרים באשכול זה, ואני הקטן איני מסכים עמם ואתך.
---
כעת עלה בדעתי שכוונתך לומר שהיוצא לראות פני חברו זו ודאי יציאה לזמן קצר, ואעפ"כ משמע מהמשנ"ב שהיא אסורה לשם טיול, ואינה מותרת אלא לראות פני חברו, וא"כ מוכח שיציאה לשם טיול, אף אם היא קצרה, אסורה.
האם זכיתי לכוון לדעת כב'?
שלום רב,
למדנו שאסור לצאת מארץ ישראל, אלא לפרנסה, נשיאת אישה ולימוד תורה. הבנתי שגם לצורך רפואה.
אם כן, כיצד יתכן שישנן קבוצות של חרדים שטסות לחו”ל לנופש גרידא???
תשובה:
שלום רב
שאלתך נידונה רבות בפוסקי זמנינו, ונאמרו בזה כמה ביאורים שונים: יש שצידדו שנופש נחשב לענין זה כרפואה, ויש שסמכו על דברי הרמ”א בהל’ שבת סי’ רמח שכתב שראיית פני חברו נחשבת כמו מצוה, וממילא אם הוא נוסע לבקר את קרוביו או בקברי צדיקים נחשב הדבר כנסיעה לצורך מצוה המותרת [מה שציינת שרק לצורך הענינים הנ”ל מותר לצאת ולא לשאר מצוות הוא מחלוקת ראשונים, והלכה היא שלכל מצוה מותר לצאת], ולעניות דעתי נראה, שאדם שנוסע לחו”ל בלא לעקור את דירתו בארץ ישראל כלל, והוא כל הזמן על המזוודות אין בכך איסור.
מקורות:
אני מעתיק עורך מאמר שכתבתי בענין זה לפני שנים מספר:
...
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 150 אורחים