אליהו בן עמרם כתב:א. בכל מצוה שקיומה באמירה בפיו שצריך גם להשמיע לאזניו כקריאת שמע לדוגמא, האם יכול לצאת ידי חובתו גם כאשר מישהו לידו אומר אותם מילים בעת ועונה אחת?
והצדדים בזה: אולי רק באופן שהמצוה עצמה היא השמיעה בזה אמרינן דתרי קלי לא משתמעי, כי לא שומע טוב כדבעי, אבל באופן שעיקר המצוה היא אמירה בפה, ויכול עדיין איכשהו לשמוע את עצמו למרות זה שאומר אותם מילים לידו - בזה מהני ונחשב אפילו ששמע באזניו את פיו.
ב. מענין לענין בנושא קר"ש, האם זה שנמצא באמצע קר"ש וצריך לשמוע "ה' אלוקיכם אמת" כדי להשלים מספר התיבות הנדרשות, האם צריך להפסיק את אמירת פסוקי קר"ש כדי לשמוע אותן תיבות? (וזה אילולא דברי הפמ"ג כמדומני שאומר שלא ניתן לצאת בזה כשהוא באמצע קר"ש), והאם הש"ץ כדאי שיתן דפיקה על השולחן כדי שכולם יפסיקו וישמעו את ההשלמה של "ה' אלוקיכם אמת" כי אילולא זה לא יצאו יד"ח בזה? או דנימא, שהואיל והש"ץ אומר מילים אחרות, יכול לשמוע מילים אחרות בעת ועונה אחת עם קריאתו ואין זה מפריע.
חייא כתב:עיקר דין שישמיע לאזניו היינו שיוציא בשפתיו ואי"צ לשמוע בפועל כ"כ מפרשי הרמב"ם בהל' ק"ש ועיין שאגת אריה ו'
פרי יהושע כתב:אליהו בן עמרם כתב:א. בכל מצוה שקיומה באמירה בפיו שצריך גם להשמיע לאזניו כקריאת שמע לדוגמא, האם יכול לצאת ידי חובתו גם כאשר מישהו לידו אומר אותם מילים בעת ועונה אחת?
והצדדים בזה: אולי רק באופן שהמצוה עצמה היא השמיעה בזה אמרינן דתרי קלי לא משתמעי, כי לא שומע טוב כדבעי, אבל באופן שעיקר המצוה היא אמירה בפה, ויכול עדיין איכשהו לשמוע את עצמו למרות זה שאומר אותם מילים לידו - בזה מהני ונחשב אפילו ששמע באזניו את פיו.
ב. מענין לענין בנושא קר"ש, האם זה שנמצא באמצע קר"ש וצריך לשמוע "ה' אלוקיכם אמת" כדי להשלים מספר התיבות הנדרשות, האם צריך להפסיק את אמירת פסוקי קר"ש כדי לשמוע אותן תיבות? (וזה אילולא דברי הפמ"ג כמדומני שאומר שלא ניתן לצאת בזה כשהוא באמצע קר"ש), והאם הש"ץ כדאי שיתן דפיקה על השולחן כדי שכולם יפסיקו וישמעו את ההשלמה של "ה' אלוקיכם אמת" כי אילולא זה לא יצאו יד"ח בזה? או דנימא, שהואיל והש"ץ אומר מילים אחרות, יכול לשמוע מילים אחרות בעת ועונה אחת עם קריאתו ואין זה מפריע.
נשמע נכון מאד הסברא לחלק בין שאומר בעצמו לשומע ב' קולות שמתערב ואינו יכול לכוון ליבו יפה.
לעניין ה' אלוקיכם אמת, לא הבנתי השאלה מאי שנא מכל מקום אחר כשרוצה לצאת האם מותר לו לומר מלים אחרות, או שסברתך כיון והכל ק"ש אולי יותר טוב?
חייא כתב:בר"מ הל' ק"ש פ"ב ה"ח וצריך שישמיע לאזנו וכו' ואם לא השמיע יצא וכתב ע"ז רבינו מנוח [ומביאו ג"כ כ"מ] אמר המפרש שיחתך קריאתו בשפתיו לא שיקרא בליבו
אליהו בן עמרם כתב:חייא כתב:בר"מ הל' ק"ש פ"ב ה"ח וצריך שישמיע לאזנו וכו' ואם לא השמיע יצא וכתב ע"ז רבינו מנוח [ומביאו ג"כ כ"מ] אמר המפרש שיחתך קריאתו בשפתיו לא שיקרא בליבו
יישר כח למר.
אכן מבוראים דבריו כהצד הראשון שכתבתי: שזהו "שיעור" באמירה בפיו.
האם יש חולקים?
ונפק"מ לחרש המדבר ואינו שומע - אם יכול לצאת לכתחילה לכו"ע בקר"ש ובבהמ"ז.
בן פרצי כתב:א. כוונתי באמת לשופר, רש״י (אני צריך להיזכר מ״מ מדויק. בלי״נ אחפש) מסביר את הפסול בשתי שופרות שתוקעים בבת אחת היות שאחד מאריך מהשני.
ה. המ״ב מסביר בהתחלה שהחידוש שהלל איידי חביבותו יוצאים אפילו בעשרה קולות, היא למי שרוצה לצאת מהשני.
הפמ״ג מוטרד מבלבול לא מתרי קלא, וגם לזה המ״ב לא מסכים.
חייא כתב:אליהו בן עמרם כתב:חייא כתב:בר"מ הל' ק"ש פ"ב ה"ח וצריך שישמיע לאזנו וכו' ואם לא השמיע יצא וכתב ע"ז רבינו מנוח [ומביאו ג"כ כ"מ] אמר המפרש שיחתך קריאתו בשפתיו לא שיקרא בליבו
יישר כח למר.
אכן מבוראים דבריו כהצד הראשון שכתבתי: שזהו "שיעור" באמירה בפיו.
האם יש חולקים?
ונפק"מ לחרש המדבר ואינו שומע - אם יכול לצאת לכתחילה לכו"ע בקר"ש ובבהמ"ז.
יש חולקים כיון שלפ"ז בדיעבד מהני בליבו לכ' ומרן עצמו פסק שלא מהני בלב אלא שאפשר לומר שצריך ראוי שישמע ולא בפועל אמנם השאג"א הביאו בשע"ת דן בחרש המדבר וא"ש אם חשיב אינו ראוי לבילה ויפטר מק"ש חזי' דבעי' נמי ראוי כזה שיהיה שומע [עכ"פ ראוי בגברא מצ"ע]
שומע ומשמיע כתב:אם לא נאמר שהאומר עצמו יוצא, איך יצא העולה לתורה בפרשת זכור?
אליהו בן עמרם כתב:פרי יהושע כתב:אליהו בן עמרם כתב:א. בכל מצוה שקיומה באמירה בפיו שצריך גם להשמיע לאזניו כקריאת שמע לדוגמא, האם יכול לצאת ידי חובתו גם כאשר מישהו לידו אומר אותם מילים בעת ועונה אחת?
והצדדים בזה: אולי רק באופן שהמצוה עצמה היא השמיעה בזה אמרינן דתרי קלי לא משתמעי, כי לא שומע טוב כדבעי, אבל באופן שעיקר המצוה היא אמירה בפה, ויכול עדיין איכשהו לשמוע את עצמו למרות זה שאומר אותם מילים לידו - בזה מהני ונחשב אפילו ששמע באזניו את פיו.
ב. מענין לענין בנושא קר"ש, האם זה שנמצא באמצע קר"ש וצריך לשמוע "ה' אלוקיכם אמת" כדי להשלים מספר התיבות הנדרשות, האם צריך להפסיק את אמירת פסוקי קר"ש כדי לשמוע אותן תיבות? (וזה אילולא דברי הפמ"ג כמדומני שאומר שלא ניתן לצאת בזה כשהוא באמצע קר"ש), והאם הש"ץ כדאי שיתן דפיקה על השולחן כדי שכולם יפסיקו וישמעו את ההשלמה של "ה' אלוקיכם אמת" כי אילולא זה לא יצאו יד"ח בזה? או דנימא, שהואיל והש"ץ אומר מילים אחרות, יכול לשמוע מילים אחרות בעת ועונה אחת עם קריאתו ואין זה מפריע.
נשמע נכון מאד הסברא לחלק בין שאומר בעצמו לשומע ב' קולות שמתערב ואינו יכול לכוון ליבו יפה.
לעניין ה' אלוקיכם אמת, לא הבנתי השאלה מאי שנא מכל מקום אחר כשרוצה לצאת האם מותר לו לומר מלים אחרות, או שסברתך כיון והכל ק"ש אולי יותר טוב?
השאלה הראשונה היא למה צריך להשמיע לאזניו:
צד א' - זהו "שיעור" של אמירה בפיו. כלומר בעינן שיאמר בפיו לא בלחש אלא בקול מספיק רם כזה בשיעור שישמיע לאזניו, אבל גם אם לא השמיע בפועל שפיר הווי לכתחילה.
צד ב' - בשני אופנים מקבילים צריך לומר קר"ש, גם בפיו וגם בשמיעת אזניו. ולכל אחד יש תועלת מיוחדת שלו לענין תוכן הדברים שצריך להכניס בעצמו.
ולגבי "ה' אלוקיכם אמת" - נראה מדברי מר שפשוט לו שהוא מדין "שומע כעונה", ולכן בוודאי שצריך להפסיק ולשמוע (וזה לא ראיתי עדיין, שהש"ץ ידפוק על השולחן לפני שמסיים קר"ש), אך מ"מ מאי שנא מהא שנוהגים לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום יחד עם שמיעת קרה"ת? ופוק חזי מאי ע"ד.
שומע ומשמיע כתב:אם לא נאמר שהאומר עצמו יוצא, איך יצא העולה לתורה בפרשת זכור?
אליהו בן עמרם כתב:השאלה הראשונה היא למה צריך להשמיע לאזניו:
צד א' - זהו "שיעור" של אמירה בפיו. כלומר בעינן שיאמר בפיו לא בלחש אלא בקול מספיק רם כזה בשיעור שישמיע לאזניו, אבל גם אם לא השמיע בפועל שפיר הווי לכתחילה.
צד ב' - בשני אופנים מקבילים צריך לומר קר"ש, גם בפיו וגם בשמיעת אזניו. ולכל אחד יש תועלת מיוחדת שלו לענין תוכן הדברים שצריך להכניס בעצמו.
אליהו בן עמרם כתב:אליהו בן עמרם כתב:השאלה הראשונה היא למה צריך להשמיע לאזניו:
צד א' - זהו "שיעור" של אמירה בפיו. כלומר בעינן שיאמר בפיו לא בלחש אלא בקול מספיק רם כזה בשיעור שישמיע לאזניו, אבל גם אם לא השמיע בפועל שפיר הווי לכתחילה.
צד ב' - בשני אופנים מקבילים צריך לומר קר"ש, גם בפיו וגם בשמיעת אזניו. ולכל אחד יש תועלת מיוחדת שלו לענין תוכן הדברים שצריך להכניס בעצמו.
דבר נחמד ראיתי ב"שפתי חכמים" בפרשת וארא, שמבאר למה כתיב במכת צפרדע על משה שצעק אל ה' (לשון צעקה), ואילו בשאר מכות לא כתיב לשון "צעקה" אלא לשון עתירה וכיוצ"ב.
ורצה ליישב, הואיל והמתפלל בפיו צריך להשמיע לאזניו, והצפרדעים השמיעו רעש עד שלא יכול היה לשמוע באזניו מה שפיו אומר בתפילתו, על כן כתיב דווקא במכת צפרדע לשון "צעקה".
ולכאורה יש מדבריו ראיה לצד השני בחקירה הנ"ל, שצריך ממש להשמיע לאזניו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 113 אורחים