כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי

[עושה חדשות]

והק' המקשים, הרי יש חיוב ראייה, ומה שייך לומר מי ביקש וכו'.
וא' מהחכמים זצ"ל פי' דכיון דזבח רשעים תועבה, אין חיוב ראייה בלי הבאת קרבן.
ושמעתי להק' עליו מד' הר"מ בהל' תשובה,
שכ' "עושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי",
ומשמע דעכ"פ הוי בגדר עושה מצווה.

ואני הקטן מפקפק בעיקר הקו' על הפסוק הנ"ל, אולי תעזרו לי להגדיר את הענין.

[לעומקו של דבר]

והק' המקשים, הרי יש חיוב ראייה, ומה שייך לומר מי ביקש וכו'.
וא' מהחכמים זצ"ל פי' דכיון דזבח רשעים תועבה, אין חיוב ראייה בלי הבאת קרבן.
ושמעתי להק' עליו מד' הר"מ בהל' תשובה,
שכ' "עושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי",
ומשמע דעכ"פ הוי בגדר עושה מצווה.

ואני הקטן מפקפק בעיקר הקו' על הפסוק הנ"ל, אולי תעזרו לי להגדיר את הענין.

למה לי רוב זבחיכם לא קשה? ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי לא קשה?
חסר הגדרה מה קשה דווקא כאן. או שלאו דווקא.

[י. אברהם]

והק' המקשים, הרי יש חיוב ראייה, ומה שייך לומר מי ביקש וכו'.

נא להביא מראה מקום למקשים.

[איש טלז]

רינת יצחק בשם הגרי"ד סולובייציק
וע"ע חגיגה ד"ד ע"ב

[עושה חדשות]

חידושי הגרי"ז החדשים סי' יז:
ישעיהו (א, יב) כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. וצ"ב הא חיוב הוא לעלות לרגל ואיך אמר הנביא מי בקש זאת מידכם. וי"ל על פי דברי הרמב"ם חגיגה (פ"א ה"א) ומי שבא לעזרה ולא הביא עולה לא די שלא קיים מצות עשה אלא עובר על ל"ת, וכיון דדין ראית פנים מתקיים רק בקרבן, א"כ כיון שרשעים הם דוזבח רשעים תועבה וכמ"ש רש"י שם לא קיימו מ"ע כנ"ל, ושפיר אמר מי בקש זאת מידכם, הגרי"ד.

[עושה חדשות]

הרב לעומקו, אני מזדהה עם הטענה שלך, אבל הנוסח מי ביקש וכו' הוא קצת מידי חריף בשביל דבר מחוייב.

[י. אברהם]

מה כתבו המפרשים שם ?

[בתבונה]

לכאורה דברי הגרי"ז נסתרים מגמרא בחגיגה

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ד
רגלים - פרט לחיגר. ולחולה, ולסומא, ולזקן, ולשאינו יכול לעלות ברגליו. - ושאינו יכול לעלות ברגליו לאתויי מאי? - אמר רבא: לאתויי
מפנקי, דכתיב +ישעיהו א'+ כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי.

רש"י
מפנקי - שאין הולכין בלא מנעל, דאין אדם נכנס להר הבית במנעלו, דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי.

תוספות
כי תבואו לראות פני - פירש רש"י דנפקא ליה מדכתיב רמוס חצרי דמשמע דהולך במנעליו ותימה הוא דבפרק הרואה (ברכות דף סב:) מפיק ליה מדכתיב של נעלך ויש לומר דהתם עיקר אבל הכא ניחא ליה לאתויי ראייה כדכתיב כי תבאו לראות וכו'.

[שומע ומשמיע]

נראה מהציטוט שזה הגרי"ד ולא הגרי"ז.

[אוצר החכמה]

לכאורה דברי הגרי"ז נסתרים מגמרא בחגיגה

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ד
רגלים - פרט לחיגר. ולחולה, ולסומא, ולזקן, ולשאינו יכול לעלות ברגליו. - ושאינו יכול לעלות ברגליו לאתויי מאי? - אמר רבא: לאתויי
מפנקי, דכתיב +ישעיהו א'+ כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי.

רש"י
מפנקי - שאין הולכין בלא מנעל, דאין אדם נכנס להר הבית במנעלו, דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי.

תוספות
כי תבואו לראות פני - פירש רש"י דנפקא ליה מדכתיב רמוס חצרי דמשמע דהולך במנעליו ותימה הוא דבפרק הרואה (ברכות דף סב:) מפיק ליה מדכתיב של נעלך ויש לומר דהתם עיקר אבל הכא ניחא ליה לאתויי ראייה כדכתיב כי תבאו לראות וכו'.

בעניותי לא הבנתי את הקושיה מהגמרא בחגיגה בכלל. הגמרא דורשת דין מהפסוק הזה שמשמע ממנו שאין הקב"ה רוצה שיבא מי שרומס את חצרו, וממילא מי שאינו יכול בלא זה פטור מן המצווה הוא לא רשע ולא עשה שום דבר רע, רק יש פה דין של פטור כמו הפטור לחולה ולסומא ולמי שאינו יכול לעלות ברגליו.
הגרי"ד או הגרי"ז שאל על פשט הכתוב שבו הנביא אומר שכיוון שאתם רשעים איני רוצה שתבואו. אין כאן לימוד דין שרשע יש לו פטור ממצות ראייה אלא אמירה שלא יבא אע"פ שחייב, ולכן שואל הגרי"ד אם הוא חייב איך אפשר לומר לו אל תבא.
(אפשר ליישב כמש"כ למעלה שעיקר כוונת הפסוק היא להגיד לו אל תהיה רשע ולא אל תבוא עכ"פ הגרי"ד הבין אחרת ושאל וגם היה לו תירוץ. אבל את הדמיון לגמרא בחגיגה בעניותי לא הבנתי כלל.

[י. אברהם]

ברד"ק פי' מי בקש זאת מידכם,
מי בקש זאת מידכם שתבאו לפני ותמרו את דברי, איני חושב זה לי לכבוד אלא לבזיון שתרמסו חצרי.

[שומע ומשמיע]

והק' המקשים, הרי יש חיוב ראייה, ומה שייך לומר מי ביקש וכו'.
וא' מהחכמים זצ"ל פי' דכיון דזבח רשעים תועבה, אין חיוב ראייה בלי הבאת קרבן.
ושמעתי להק' עליו מד' הר"מ בהל' תשובה,
שכ' "עושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי",
ומשמע דעכ"פ הוי בגדר עושה מצווה.

ואני הקטן מפקפק בעיקר הקו' על הפסוק הנ"ל, אולי תעזרו לי להגדיר את הענין.

מה באמת הגדר של 'טורפין אותן בפניו'?

[בתבונה]

לכאורה דברי הגרי"ז נסתרים מגמרא בחגיגה

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ד
רגלים - פרט לחיגר. ולחולה, ולסומא, ולזקן, ולשאינו יכול לעלות ברגליו. - ושאינו יכול לעלות ברגליו לאתויי מאי? - אמר רבא: לאתויי
מפנקי, דכתיב +ישעיהו א'+ כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי.

רש"י
מפנקי - שאין הולכין בלא מנעל, דאין אדם נכנס להר הבית במנעלו, דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי.

תוספות
כי תבואו לראות פני - פירש רש"י דנפקא ליה מדכתיב רמוס חצרי דמשמע דהולך במנעליו ותימה הוא דבפרק הרואה (ברכות דף סב:) מפיק ליה מדכתיב של נעלך ויש לומר דהתם עיקר אבל הכא ניחא ליה לאתויי ראייה כדכתיב כי תבאו לראות וכו'.

בעניותי לא הבנתי את הקושיה בכלל. הגמרא דורשת דין מהפסוק הזה שמשמע ממנו שאין הקב"ה רוצה שיבא מי שרומס את חצרו, וממילא מי שאינו יכול בלא זה פטור מן המצווה הוא לא רשע ולא עשה שום דבר רע, רק יש פה דין של פטור כמו הפטור לחולה ולסומא ולמי שאינו יכול לעלות ברגליו.
הגרי"ד או הגרי"ז שאל על פשט הכתוב שבו הנביא אומר שכיוון שאתם רשעים איני רוצה שתבואו. אין כאן לימוד דין שרשע יש לו פטור ממצות ראייה אלא אמירה שלא יבא אע"פ שחייב, ולכן שואל הגרי"ד אם הוא חייב איך אפשר לומר לו אל תבא.
(אפשר ליישב כמש"כ למעלה שעיקר כוונת הפסוק היא להגיד לו אל תהיה רשע ולא אל תבוא עכ"פ הגרי"ד הבין אחרת ושאל וגם היה לו תירוץ. אבל את הדמיון לגמרא בחגיגה בעניותי לא הבנתי כלל.

בגמרא משמע משום שהולך במנעליו בעזרה הוא רמוס חצירי ואסור, ולא בגלל זבח רשעים תועבה , ומזה גם נלמד שמי שלא יכול בלא מנעל פטור עי"ש

[בתבונה]

לפי רש"י ותוס' משמע שהתשובה על שאלת הגרי"ז היא שזו מצוה הבאה בעבירה כי עלו עם נעלים. ולא בגלל זבח רשעים תועבה

[בתבונה]

לדעתי הפשט בגמרא פשוט וברור
גם בטורי אבן פירש כך
שהגמ' שם ממשיכה

רב הונא, כי מטי להאי קרא יראה יראה בכי, אמר: עבד שרבו מצפה לו לראותו יתרחק ממנו? דכתיב כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי.

והקשה בטורי אבן
מיהו ק"ק לי דלעיל מייתי להאי קרא דרמוס חצירי אמפנקי ומשמע משום דהולך במנעליו בעזרה הוא רמוס חצירי ולא משום דנתרחק ממנו:

גם כן עולה מדברי הטורי אבן שהסיבה שהנביא קורא להם לא לעלות היינו כי עלו עם נעליים ולא כדברי הגרי"ז שהוא משום זבח רשעים תועבה ומשום האיסור של לא יראו פני ריקם.

אמנם מהרמב"ם משמע שלא פירש שהגמ' דיברה לגבי נעלים.

רמב"ם הלכות חגיגה פרק ב הלכה א
נשים ועבדים פטורין מן הראייה, וכל האנשים חייבים בראייה חוץ מחרש ואלם ושוטה וקטן וסומא וחגר וטמא וערל, וכן הזקן והחולה והרך והענוג מאד שאינם יכולים לעלות על רגליהן כל אלו האחד עשר פטורין וכו'

ולפי הרמב"ם שלא מדובר לגבי נעליים לא יקשה קושיית התוס שהובאה קודם (תוס' בד"ה כי תבואו לראות פני מהגמ' בפרק הרואה)
ק
אמנם הקשה המשנה למלך שם שלפי הרמב"ם מה הגמ' מביאה מפסוק זה כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי: שמפנקי פטור
(חגיגה ב' א')

ויש לומר להרמב"ם שבפסוק משמע שעלייה לרגל כרוכה ברמיסת החצר ומשמע שראייה תלויה בהליכה ברגלים . ולכן מי שלא מסוגל להליכה ברגליו אינו מסוגל לקיים את המצווה ופטור.
ולפי פרוש זה לא יקשה קושיית הטו"א , וכן מובן המקור מפסוק זה שרשע שעושה מצוות טורפין אותם בפניו.

[משה ובני ישראל]

ואולי יש לדרוש פסוק זה על המדברים בשעת התפילה ומשאירים פלאפונים (עכ"פ) על צלצול וכו' מה שלא היו מעיזים אצל מלך בשר ודם וה' יחזיר את כולנו בתשובה ואין כוונתי לקטרג ח"ו אלא לעורר.

[לעומקו של דבר]

ר' בתבונה ושאר הרבנים, פשוט שהגרי"ד לא דיבר לא על הגמ' בחגיגה לא על הרש"י ולא על הרמב"ם אלא על פשוטו של מקרא. וכדברי אוצ"ח.