אוצר החכמה כתב:לא הבנתי מה הדוחק. הלא יכול גם לשרוף את הבצק קודם שייאפה או לשפוך עליו אקנומיקה. וע"כ שהשאלה עקרונית באופן שאינו יכול לעשות עצות אחרות וה"ה לעצה שלך.
קראקובער כתב:הוא יכול לאסור הבצק בקונם על כל העולם וישבע שלא ישאל על הקונם ובדבר שאסור באכילה כתוב בתוספת שהוא רק מקלקל ודוחק לומר שמדובר דווקא בבצק של חבירו.
אוצר החכמה כתב:הוא מנסה לחפש דרך שלא יהיה לו איסור סקילה בלי לרדות את הפת.
ולגבי מה שהצעת יכול לנדור על דעת רבים.
רק בזה אתה צודק, שלפי הבנתו (שאיני מקבל אותה) שכל הפטנט שלו הוא משהו קל וחלק וזה פורך את הגמרא הצורך בדעת רבים מסיר את המעלה הזאת.
אבל השאלה על דבריך היא אם כשנדרו על משהו שלא לאכלו וממילא הווה מקלקל האם האפשרות להשאל מבטלת את הקלקול או שכרגע זה מקולקל ומה שאפשר לתקנו ע"י שאלה זה עניין אחר.
אוצר החכמה כתב:הוא מנסה לחפש דרך שלא יהיה לו איסור סקילה בלי לרדות את הפת.
ולגבי מה שהצעת יכול לנדור על דעת רבים.
רק בזה אתה צודק, שלפי הבנתו (שאיני מקבל אותה) שכל הפטנט שלו הוא משהו קל וחלק וזה פורך את הגמרא הצורך בדעת רבים מסיר את המעלה הזאת.
אבל השאלה על דבריך היא אם כשנדרו על משהו שלא לאכלו וממילא הווה מקלקל האם האפשרות להשאל מבטלת את הקלקול או שכרגע זה מקולקל ומה שאפשר לתקנו ע"י שאלה זה עניין אחר.
עזריאל ברגר כתב:אוצר החכמה כתב:הוא מנסה לחפש דרך שלא יהיה לו איסור סקילה בלי לרדות את הפת.
ולגבי מה שהצעת יכול לנדור על דעת רבים.
רק בזה אתה צודק, שלפי הבנתו (שאיני מקבל אותה) שכל הפטנט שלו הוא משהו קל וחלק וזה פורך את הגמרא הצורך בדעת רבים מסיר את המעלה הזאת.
אבל השאלה על דבריך היא אם כשנדרו על משהו שלא לאכלו וממילא הווה מקלקל האם האפשרות להשאל מבטלת את הקלקול או שכרגע זה מקולקל ומה שאפשר לתקנו ע"י שאלה זה עניין אחר.
א. השאלה היא לא על דברי אלא על פותח האשכול.
ב. הציעו כאן לשרוף, ואינני מבין: וכי מותר לשרוף בשבת?
ג. קונם על כל העולם - במילה אחת קוראים לזה "הקדש", ואין מקדישין בשבת, ונפל פותא בבירא.
קראקובער כתב:עזריאל ברגר כתב:אוצר החכמה כתב:הוא מנסה לחפש דרך שלא יהיה לו איסור סקילה בלי לרדות את הפת.
ולגבי מה שהצעת יכול לנדור על דעת רבים.
רק בזה אתה צודק, שלפי הבנתו (שאיני מקבל אותה) שכל הפטנט שלו הוא משהו קל וחלק וזה פורך את הגמרא הצורך בדעת רבים מסיר את המעלה הזאת.
אבל השאלה על דבריך היא אם כשנדרו על משהו שלא לאכלו וממילא הווה מקלקל האם האפשרות להשאל מבטלת את הקלקול או שכרגע זה מקולקל ומה שאפשר לתקנו ע"י שאלה זה עניין אחר.
א. השאלה היא לא על דברי אלא על פותח האשכול.
ב. הציעו כאן לשרוף, ואינני מבין: וכי מותר לשרוף בשבת?
ג. קונם על כל העולם - במילה אחת קוראים לזה "הקדש", ואין מקדישין בשבת, ונפל פותא בבירא.
לצורך שבת מותר לנדור.
עזריאל ברגר כתב:להתיר נדרים - אכן מותר לצורך שבת.
לנדור - לא יודע מה מקור דבריך שאתה סבור שמותר.
אבל כאן זה לא לנדור אלא להקדיש.
אבןטובה כתב:גם אם מניח את הפת לישרף עדיין חייב כדמוכח שבת ד. כיון שכבר עשה המעשה המחייב שהניח הפת בתוך התנור בשבת אלא אם רודהו קודם שנאפה אז עקר מעשהו שעשה, אבל שיעשה קונם על הפת שהוא דבר צדדית לא יעקור חיובו שהניח את הפת בתנור
ובכלל ד"ז פשוט דגם אם נאפה ונשרף הפת חייב דאל"כ הי"ל להגמ' למרא לומר שיניחנו שם שישרף ולא לרדות הפת להצילו מחיוב חטאת ראה בזה בס' חסדי אבות (קוטנא)סי' ד ד"ה אבל באמת ובשו"ת יגל יעקב או"ח סי' לו חמדת ישרל להג"ר מאיר דן ז"ל דס"ז:
מיהו לא דמי כלל לרציחה דברציחה החיוב הוא על הרצח שנעשה ולא על מעשה הרציחה אבל חיובי שבת המה על מעשה המלאכה ולא על תוצאות הפעולה ובפרט בחיוב בישול ואפי' ראה רש"ש שבת עג: ולמשל מי שעשאו לחבירו טריפה ועדיין לא מת חייב הרוצח מיתה קודם שימות הטריפה?
אבןטובה כתב:זהו מחמת שלא נתקיימה מחשבתו אבל אם הניח פת בתנור סמוך לחשיכה ונאפה במוצ"ש ודאי חייב כיון שמעשה המלאכה עשה בשבת וןלכך גםם אם עשה קונם על הפת ונאפה נתקיימה מחשבתו על הבישול והאפי' וחייב ופשוט
אבןטובה כתב:יותר יש להשוות למ"ש סנהדרין עז: א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי נזדמנו לו סמנין מהו פרש"י מי אמרינן הרי היה יכול להתרפאות או דילמא כיון דבשעת זריקה ל"ה סמנין מיחייב דהא מכת מות הוא א"ל הרי יצא מב"ד זכאי ע"ש. מיהו לא דמי כלל לרציחה דברציחה החיוב הוא על הרצח שנעשה ולא על מעשה הרציחה אבל חיובי שבת המה על מעשה המלאכה ולא על תוצאות הפעולה ובפרט בחיוב בישול ואפי' ראה רש"ש שבת עג: ולמשל מי שעשאו לחבירו טריפה ועדיין לא מת חייב הרוצח מיתה קודם שימות הטריפה?
ובכלל ד"ז פשוט דגם אם נאפה ונשרף הפת חייב דאל"כ הי"ל להגמ' למרא לומר שיניחנו שם שישרף ולא לרדות הפת להצילו מחיוב חטאת ראה בזה בס' חסדי אבות (קוטנא)סי' ד ד"ה אבל באמת ובשו"ת יגל יעקב או"ח סי' לו חמדת ישרל להג"ר מאיר דן ז"ל דס"ז:
וחוץ מכ"ז ראה ביצה יב: במבשל גיד הנשה ואכלו ביו"ט לוקה משום הבישול אע"ג דלא רוי לאוכל נפש כיון דהוא אכלו יע"ש בתוד"ה המבשל וכתובות ז. תוד"ה מתוך וא"כ ה"נ בעושהו קונם לא פקע חיובו כיון שמי שרוצה לעבור האיסור יהיה ראוי לאכילה ורק ארי' דהוא דרביע עלה
אבןטובה כתב:גיד הנשה ג"כ אסור בהנאה לחד מ"ד
ואם בשעה שעשה מעשה הבישול רצה לאכול שוב אין נפק"מ
וגפ במבשל גיה"נ אין הגמ' אומרת חילוק זה שאם מבאמצע הבישול חוזו בו מלאכלו מחמת האיסור שוב אינו לוקה
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 112 אורחים