ברכת 'שלום עליכם' ביום טוב ובשבת

[אשי ישראל]

נהגו ישראל להקדים 'שלום' לחבריהם דווקא בשמו של הקב"ה, ואומרים 'שלום עליכם'. [מבחינה הלכתית אמנם יש דיון האם כוונת המשנה בסוף מס' ברכות היא ל'היתר' לומר כן, או ל'חיוב', אולם בפועל אנו מוצאים שנהגו לשאול דווקא ב"שלום"].
שאלתי: מדוע לא נהגו כך ביום טוב, אלא מסתפקים בדר"כ ב'חג שמח' וכדו', וכן נהגו חלקם בשבת?

[עזריאל ברגר]

שבת - שמא דקודשא בריך הוא.
יו"ט ושאר זמנים - צריך לחפש הסבר.

[דוד העיתונאי]

יש דעה, (כמדומני מרעק"א) שבאמירת: "גוט שבת" או "שבת שלום" מקיימים המצוה לקדש השבת בדברים, שיזכיר בדיבור את יום השבת.
ולפי"ז אפשר לבאר, שאף אם יש עניין מיוחד באמירת "שלום", אך בשבת ויו"ט העדיפו לברך את חבירו ולהזכיר עניינו של יום לקיים מצוות קידוש, ואף שאת עיקר מצוות קידוש מקימיים כתקנת חכמים על הכוס, מ"מ יש בזה תוספת למצווה, בכל דיבור שמזכיר שבת או יום טוב.
אך זה לא יבאר מדוע בר"ח מברכים "גוט חודש".
ואולי מפני שכל המועדים יש בהם סגוליות מיוחדת.
על שבת אומר הזוה"ק "כל ברכאן דלעילא ולתתא ביומא שביעא תליין", וכן כל יום טוב מאיר לכל השנה את הארתו המיוחדת, וכל ר"ח מאיר לכל החודש.
ולכן מעדיפים לברכו בברכה כוללת וחשובה יותר, מאשר סתם ברכת שלום.
ויוצא כוונה אחרת בברכה, לא מברכים רק - שיהיה לך יום זה שהוא יום השבת יום טוב. וכמו שיגידו שיהיה לך יום ראשון טוב.
אלא שיהיה לך את "ברכת השבת" המיוחדת, ועוד שהשפעתה היא לכל השבוע.

[לעומקו של דבר]

יש דעה, (כמדומני מרעק"א) שבאמירת: "גוט שבת" או "שבת שלום" מקיימים המצוה לקדש השבת בדברים, שיזכיר בדיבור את יום השבת.

הגרעק"א מסתפק אי הוי קבלת תוספת שבת.