בש"ק, שמעתי רב א' שעורר מדברי המחבר (בהלכות ע"ד הגבהה. איני יכול לצטט כעת פרק ופסוק), דבר שאין הרבה נזהרים בזה (ואולי רק בכמה מחוזות, ויש כאלו שאכן נזהרים בזה) -- שיש לכאו"א שברחבי ביהכ"נ, לומר פסוקי "וזאת התורה" דוקא כשהספר תורה פונה לכיוונו, ולא סתם כשרואה שהספר הוגבה..
(כמובן שהבעי' קיימת לכאו' יותר באלו שאינם נוהגים להצביע בזרת; כי אלו שכן נוהגים - מקפידים להצביע ולאמרו כשמגיע הספר לכיוונם).
כמובן, שיש להפריד את זה מהנוהג (המובא בספרים) לראות באותיות התורה מבפנים. שכן, יש כאלו המדקדקים בנוהג זה, אך אומרים הפסוקים מתי שבא להם, ולאו דוקא כשמגיע לכיוונם.
באתי בזה כמעיר ומאיר בלבד. [ואולי יבואו להחכים מספרים שאין בהם ההקפדה האמורה?].