בגמ' מגילה דף יד.
ת"ר ארבעים ושמונה נביאים, וכו' ולא הותירו חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש ? א"ר חייא בר אבא אמר רבי יהושוע בן קרחה: קל וחומר, ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה ממיתה לחיים לא כל שכן.
רש"י מפרש, שהשירה היא מה שאמרו בקריעת ים סוף. וקשה איך לומדים מכך מקרא מגילה כל שנה. הנצי"ב בעמק שאלה על השאילתות פ' וישלח פרק כ"ו סעיף א', תירץ והוכיח מכאן, שבאמת הק"ו דאורייתא הוא רק שבשעת הנס אומרים שירה, ומה שקורים מגילה כל שנה הוא מצוה דרבנן. (מה שהגמ' אומרת ע"ז לשון ק"ו ברא"ם על הסמ"ג ביאר שזו אסמכתא). וכן הוכיח מכך שביטלו חכמים מגילת תענית, ואם יש מצוה מן התורה לעשות זכר לנס כל שנה איך ומאיזה טעם ביטלו חכמים מצוה דאורייתא.
בשו"ת חתם סופר יו"ד סימן רל"ג מפרש, שהק"ו הוא ממצוות סיפור יצי"מ בליל פסח, שהוא חיוב בכל שנה. ולומד מכך שעיקר המצווה לעשות זכר לנס בכל שנה היא מן התורה מק"ו זה, (בספר ליקוטי הערות על שו"ת חתם סופר העיר שבחנוכה אין זה ק"ו אלא בניין אב, כי הנס היה משעבוד לחירות ותו לא). וחכמים הם תיקנו איזה זכר לעשות, איסור הספד ותענית, הלל, קריאת מגילה, משלוח מנות, הדלקת נרות, ותקנה זו עליה כיוונו בברייתא שחכמים הותירו, אבל העיקר הוא מן התורה.
וליישב את דעת החת"ס שלא יקשה עליו מההוכחות של העמק שאלה נראה בעז"ה.
על דברי רש"י שפירש שלומדים את הק"ו מהשירה בקריעת ים סוף, החת"ס עצמו מפרש אחרת שלומדים זאת מסיפור יצי"מ, וכנראה שיש לו יסוד לכך מהראשונים (לא חיפשתי עדיין)
ועל מה שביטלו מגילת תענית יש לומר, שחכמים ביטלו את איסור הספד ותענית שזו התקנה שלהם והחזירו לדין תורה. דהנה עמדו בספרים הקדושים שהיו ניסים גדולים כמו מפלת סנחריב שנהרגו ע"י מלאך מליוני חיילים בלילה אחד, ולא קבעו ע"ז שום זכר לנס, וע"ז אולי אפשר לתרץ שזה היה ביו"ט ראשון של פסח והיו"ט כולל זה גם, אך מה עם בארה של מרים, המן ועוד הרבה ניסים בכל הדורות ?
אלא ע"כ שהתורה מסרה מצווה זו ביד החכמים, והם לא קובעים רק איזה זכר לעשות, אלא הם קבעו גם מתי יש לקיים זכר לנס כל שנה, ומתי לא. יש ניסים שחכמים כלל לא קבעו להם זכר בכל שנה, ויש ניסים שנאמרו במגילת תענית שקבעו זכר רק לכמה מאות שנים. וכעין זה יש דעות באיסור מלאכה בחוה"מ, שעיקר האיסור הוא מן התורה ונתנה כוח ביד החכמים לקבוע איזה מלאכה.