הבא על יבמתו שלא לשם מצוה

[יושב סתר]

דעת אבא שאול [יבמות לט" ע"ב] שהבא על יבמתו לשום אישות או ממון או נוי כאילו פוגע בערוה וקרוב בעיניו שהולד ממזר.
אני מעוניין לדעת האם זה נוגע לסוגיית מצוות צריכות כוונה, שכידוע הביה"ל מצדד שבמצות ציצית מי שלא כיון לשם מצוה, למ"ד מצוות צריכות כוונה יתכן שעובר בעשה של ד' כנפות בלי ציצית שהרי לא מקיים מצוה וממילא נמצאו הכנפות ללא ציצית, וכמו כן באוכל בסוכה ולא כיון לשם מצוה יתכן שעובר על עשה של אוכל חוץ לסוכה והדברים עתיקים ומפורסמים. והובאו בהרחבה במנחת שלמה [הגרשז"א] סימן א'.
אשמח לדעת אם מישהו מסביר את סברת אבא שאול ביבום שהוא מצד מצוות צריכות כוונה ואם אין את המצוה של יבום הדר איסורא דאשת אח.
אם זה הביאור הרי"ז הערה גדולה על הסוברים שבכזה מקרה עובר באיסור כי מעיקר הדין הלכה כחכמים. [מובא בפוסקים שיש שנקטו לכתחילה כאב"ש].

[אוצר החכמה]

בסברא קצת קשה לקשור את זה כי הנוטל לולב כדי להתכבד בלולבו הנאה וכי מיקרי שלא כיוון מדין מצוות צריכות כוונה. וודאי שלא כי כיוון שתי כוונות ומדין מצוות צריכות כוונה די שתהיה גם כוונת מצווה (ורק יש כאן שאלה של לשמה ושלא לשמה). ממילא גם בהא דאבא שאול נקרא שקיים את כוונת המצווה, ורק ס"ל שהוא דין מיוחד ביבמה מחמת שהתירה תורה ערווה במקום מצווה ולכן יש את התנאי הזה, וממילא א"א לדון לדבר אחר.

[תוכן]

זה מתקשר לשאלה מה יותר חשוב המעשה מצוה או הכוונה. וכידוע נחלקו בזה החסידים והליטאים. וכאן מקור לשיטת החסידים שהכוונה יותר חשובה.

[עושה חדשות]

ע"ע כאן.

[איש טלז]

בקצרה אציין
ראה אמרי משה סימו ו' יד' חמד"ש או"ח לא' חידושי הגרש"ש סימן לח' בברכ"ש סימן ב' וע"ע מנ"ח תקצח'
[ע"ע תוס' לקמן לט' ואכמ"ל בזה מקוה שלא טעיתי בציון הדברים]

[יושב סתר]

זה מתקשר לשאלה מה יותר חשוב המעשה מצוה או הכוונה. וכידוע נחלקו בזה החסידים והליטאים. וכאן מקור לשיטת החסידים שהכוונה יותר חשובה.

עד כמה שאתה מעלה דברים שאינם מן העניין כאן המקום לציין שב"לשם יחוד" שקודם מצות ציצית מוזכר נושא חלוקא דרבנן וכו' והושמט עיקר העניין היינו לצאת יד"ח המצוה ואם מצוות צריכות כוונה צ"ע אם לא עוברים בד' כנפות בלי ציצית?
אני מקוה שלא תבשל גם מזה ראיה לחסידות, השמים הם הגבול

[אבןטובה]

אבא שאול אומר בועל לשם נוי ול"א שלא לשם מצוה מחמת דרק היפוך כונה גורע יעי' נו"ב מהדו"ק אבה"ע סי' נד הביאו הפ"ת אבה"ע סי' קסה סק"ב
וראה ת' מחנה חיים ח"ג או"ח ססי' נד
אבל בתרומת הדשן סי' רסב כ' להיפוך מהנו"ב דגם בבועל שלא לשם מצוה הוי קרוב לממזר לאבא שאול
ובישמח משה פ' ראה ד"ה בילקוט כ' דלאבא שאול הוא הדין בכל עדל"ת אם לא מכוין לשם מצוה אסור

[מתון]

דעת אבא שאול [יבמות לט" ע"ב] שהבא על יבמתו לשום אישות או ממון או נוי כאילו פוגע בערוה וקרוב בעיניו שהולד ממזר.
אני מעוניין לדעת האם זה נוגע לסוגיית מצוות צריכות כוונה, שכידוע הביה"ל מצדד שבמצות ציצית מי שלא כיון לשם מצוה, למ"ד מצוות צריכות כוונה יתכן שעובר בעשה של ד' כנפות בלי ציצית שהרי לא מקיים מצוה וממילא נמצאו הכנפות ללא ציצית, וכמו כן באוכל בסוכה ולא כיון לשם מצוה יתכן שעובר על עשה של אוכל חוץ לסוכה והדברים עתיקים ומפורסמים. והובאו בהרחבה במנחת שלמה [הגרשז"א] סימן א'.
אשמח לדעת אם מישהו מסביר את סברת אבא שאול ביבום שהוא מצד מצוות צריכות כוונה ואם אין את המצוה של יבום הדר איסורא דאשת אח.
אם זה הביאור הרי"ז הערה גדולה על הסוברים שבכזה מקרה עובר באיסור כי מעיקר הדין הלכה כחכמים. [מובא בפוסקים שיש שנקטו לכתחילה כאב"ש].

בעיקר הענין נראה שכבר נגע בו המנ"ח (תקצ"ח) וז"ל

ולא אמנע לכתוב מה שעלה על דעתי ולא הבאתיו בכור הבחינה ידוע דיבום מ"ע לא כמו גירושין וטוען ונטען וכדומה דדיני המצוה הם המצוה להתנהג כך אבל אינו מקיים מצוה כלל רק כאן מקיים המצוה כמבואר דעשה דוחה ל"ת ומי שבקי בסמ"ק לרבינו והמפורשים יודעים ד"ז והוא פשוט, וידוע דעת רוב הראשונים דמצות צריכות כונה לצאת ולא יצא חובת המצוה, ואף דיש סוברים דמצות אצ"כ, מ"מ במתכוין שלא לצאת א"י אף בהנאת הגוף כגון אכילת מצה, והדברים הללו א"צ להאריך בזה כי כל תלמיד יודע זה.
והנה הבא על יבמתו בין בזדון (היינו לשם זנות) בין בשוגג בין באונס כו' קנה... א"כ אפשר נהי דקנה אותה והוי אשתו מ"מ מצות הש"י לא קיים כי צריך כונה לצאת, ונ"מ דחובת המצוה מוטל עליו ולא יגרשה תיכף עד שיבא עליה לשם מצוה ויקיים המצוה... וצ"ע בהרבה מקומות ולא הבאתיו במצרף הבחינה, ובעזרת השי"ת עוד חזון למועד אברר זה בעזרת הגומר עלי ית' וית' דבר זה צ"ע בסוגיא דאבא שאול כו'.

והנה נראה דלא מיבעיא לדעת הריטב"א ונמק"י (יבמות נ"ג ע"ב), דאף לאבא שאול זה רק מדרבנן ולא מדאורייתא, בודאי שפלוגתת חכמים ואבא שאול לא תלוי במצות צריכות כונה. ויותר מזו כתב הריטב"א שם דאף לחכמים שנחלקו על אבא שאול לכתחלה צריך לכוין לשם מצוה (ויש שדנו משום מצות צריכות כונה, עי' בהגהות המהדיר שם).
אלא אף לדעת הרמב"ן דס"ל דלאבא שאול הוא מה"ת, אין זה משום מצ"כ, דא"כ למה צריך אבא שאול לימוד מיוחד מ"יבמה יבא עליה" (עי' בסו' הגמ' שם), הרי הפסול הוא משום שלא כוון לשם מצוה והרי זה כמו בכל מצוה שלא כוון שיש בזה איסור. אלא עכ"ח שאין זה טעמו. וקצרתי

[אבןטובה]

בדברי המנחת חינוך מצוה תקצח הנ"ל כבר האריך בשו"ת להורות נתן ח"י סי' קג ותדרשנו משם לטובה
וכ"ה בשו"מ מהדו"ג ח"א סי' עב ובאמרי כהן סי' כד דבעדל"ת צריך כונה למצוה ואל"ה איכא איסור ל"ת שלא נדחית וראה פסקי תשובה סי' כה מנחה חריבה עמ"ס סוטה כב: ובסופר המלך ח"א סי' קלא
וראה עוד אבן יקרה מהדו' תליתאה סי' קה דמ"ש אבא שאול בעל לשם נוי הוא דוקא משום היפוך כונה

[מה שנכון נכון]

בדברי המנחת חינוך מצוה תקצח הנ"ל כבר האריך בשו"ת להורות נתן ח"י סי' קג ותדרשנו משם לטובה
וכ"ה בשו"מ מהדו"ג ח"א סי' עב ובאמרי כהן סי' כד דבעדל"ת צריך כונה למצוה ואל"ה איכא איסור ל"ת שלא נדחית וראה פסקי תשובה סי' כה מנחה חריבה עמ"ס סוטה כב: ובסופר המלך ח"א סי' קלא
וראה עוד אבן יקרה מהדו' תליתאה סי' קה דמ"ש אבא שאול בעל לשם נוי הוא דוקא משום היפוך כונה

ראה דבר תורה אבראהאם בראשית עמ' רלה-ו, ושמות שעז-ח.

[אבןטובה]

ועי' בספר סרח העודף