ראיתי מה שכתב בהיתר פתיחת מקרר בשבת. וכל הדברים מבולבלים ומתמיהים, וסותרים עצמם מרישא לסיפא.
ראש דבריו הדגיש וכתב באופן ברור, כמה פעמים, כי יש בזה הפעלת חשמל בשבת (ואף בלשונות "הבערה", "מבעיר"), אחר שהזרם הפסיק לפעול, וזה לשונו:
...וכשמגיע הקור אל המעלה האחרונה, נפסקת פעולת החשמל באופן אוטומטי, וכשהאויר הקר הולך ומתמעט במשך הזמן איזה מעלות, פועל שוב החשמל באופן אוטומטי ומגביר את הקור עד למעלה האחרונה. ובכן בעת פתיחת המקרר כדי להוציא ממנו את המאכלים, הקור הפנימי מתפרץ ויוצא החוצה, ויורד איזה מעלות, ונמצא כי הפותח גורם שהמנוע החשמלי יפעול מחדש, להזרים זרם חשמלי, כדי להשיב את הקור לאיתנו וגורם הבערה בשבת. יתר על כן, פעמים הרבה שמתעורר כח החשמל מיד עם פתיחתו, ע"י יציאת האויר הקר לחוץ, ונמצא מבעיר חשמל בשבת.
אך הנה בסיפא נעלם כל זה, ולפתע הוזכר שאין כאן כי אם רק הגברת זרם ותול"מ:
...והוא במלאכה דרבנן בהגברת זרם, שאינו יוצא אש מפעולה זו, אלא הגברת זרם שאינה אלא מדרבנן...
ותו, פתח בפסיק רישיה דלא ניחא ליה, כשכוונתו במובן של "כוונה נגדית", וכמו שביאר שהרי הוא נושא בעול הוצאות החשמל כ"שגורם לחשמל שיתחיל לפעול מחדש", והיה נח לו יותר אילו היה בגדר האפשר שישאר הקור בפנים; וסיים בפסיק רישיה דלא אכפת ליה, כפי שיראה כל רואה.
גם עצם ההסבר שלא נח לו בזה שנושא בעול הוצאות החשמל בהפעלתו מחדש, הוא דבר מתמיה לחלוטין, והעצה היעוצה לאדם זה שינתק לגמרי המקרר מהחיבור לחשמל, וכך לא יצטרך לשאת כלל בעול הוצאות מיותרות אלו. אלא על כרחך פשיטא ופשיטא דניחא וניחא ליה שהכל יעבוד ויפעל כשורה באופן התקין והראוי, ויעשה המקרר מלאכתו נאמנה בקירור המאכלים ושמירתם ע"י צריכת זרם החשמל (בהפעלת הפותח!), ותול"מ.