מה יותר עדיף-ת"ח עצוב או יהודי פשוט שמח??

[שליטא]

אחרי שהתקרבתי לחסידות ברסלב אין לי מושג איך מכריעים בסוגיא הזו

אשמח לשמוע דעות\סברות\מקורות כו' כו'

[חד וחלק]

יהודי פשוט - היינו עם הארץ, כן?
אם כן אמור לי, מה עדיף בעיניך, גוי שמח או יהודי עצוב? איני משוה כלל בין יהודי פשוט לגוי, אבל במחילה, צריך פורפורציות.
אם לזה גרמה התקרבותך לחסידות ברסלב... דעות רצית לשמוע? לדעתי חל שיבוש חמור ביותר בהשפותיך.

[שמח תשמח]

אני לא זוכר את הנוסח המדוייק, אבל בצוואתו של בעל החוות דעת, נתיבות המשפט ובית יעקב, כותב שלא צריך להיות בשמחה, אלא בצער גלות השכינה, בכובד ראש ורצינות, ומאז שחרב בית המקדש אין לנו יותר על מה לשמוח, ואסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה.
והעיקר הוא מוסיף ואלו האומרים שצריך להיות בשמחה תמיד, אינו אלא עצת היצר, ושחוק וקלות ראש מרגילין לערוה וכל מרעין בישין.
לעיקר שאלתך, כמובן שעדיף להיות ת"ח עצוב, מעם הארץ שמח. מה השאלה בכלל. והרי יש הרבה סיבות להיות עצוב, אנחנו לא במצב מי יודע מה טוב שיש לשמוח ולרקוד כל הזמן כמו אלו השוטים עמי הארצות אשר אין בהם לחלוחית של תורה ומוסר, ועושין עצמם שמחין ומרקדין ומטפחין כל היום כמשוגעים. מוטב היה להם לקרוע בגדיהם, ולהתאבל על חורבן הבית, גלות השכינה, וחורבן גופם ונפשם של עצמם.

[חד וחלק]

אני לא זוכר את הנוסח המדוייק, אבל בצוואתו של בעל החוות דעת, נתיבות המשפט ובית יעקב, כותב שלא צריך להיות בשמחה, אלא בצער גלות השכינה, בכובד ראש ורצינות, ומאז שחרב בית המקדש אין לנו יותר על מה לשמוח, ואסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה.
והעיקר הוא מוסיף ואלו האומרים שצריך להיות בשמחה תמיד, אינו אלא עצת היצר, ושחוק וקלות ראש מרגילין לערוה וכל מרעין בישין.
לעיקר שאלתך, כמובן שעדיף להיות ת"ח עצוב, מעם הארץ שמח. מה השאלה בכלל. והרי יש הרבה סיבות להיות עצוב, אנחנו לא במצב מי יודע מה טוב שיש לשמוח ולרקוד כל הזמן כמו אלו השוטים עמי הארצות אשר אין בהם לחלוחית של תורה ומוסר, ועושין עצמם שמחין ומרקדין ומטפחין כל היום כמשוגעים. מוטב היה להם לקרוע בגדיהם, ולהתאבל על חורבן הבית, גלות השכינה, וחורבן גופם ונפשם של עצמם.

קצת הגזמת... הרי התורה והתפילה צריך להיות בשמחה כמבואר במשנ"ב בסי' א' [כמדומה], ובא נדיננו לכף זכות שעל כך נסובה שאלתו. ובאמת יצא דבר מעניין, שת"ח אכן צריך להיות בשמחה מפני שלומד תורה - ועם הארץ צריך להצטער על החורבן כל ימיו...
יש עוד אריכות דברים בזה, אם האשכול יתפתח אעלה אותם.

[שמח תשמח]

זה פשוט שלת"ח ישנם הרבה יותר סיבות להיות בשמחה מאשר ע"ה. הבעיה היא שת"ח ראייתו רחבה, רואה תמיד את מה שעדיין יש לתקן, ודואג מפני כל נדנוד עבירה שבידו, וחושש ומפחד כמ"ש אשרי הגבר מפחד תמיד - בדרכו לגן עדן. אבל ע"ה שבאמת יש לו הרבה מה לדאוג ולפחד, ראייתו מצומצמת ואינו חושש על כלום ולבו שמח ועולץ תמיד - בדרכו לגיהנום.

[שמח תשמח]

אני לא זוכר את הנוסח המדוייק, אבל בצוואתו של בעל החוות דעת, נתיבות המשפט ובית יעקב, כותב שלא צריך להיות בשמחה, אלא בצער גלות השכינה, בכובד ראש ורצינות, ומאז שחרב בית המקדש אין לנו יותר על מה לשמוח, ואסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה.
והעיקר הוא מוסיף ואלו האומרים שצריך להיות בשמחה תמיד, אינו אלא עצת היצר, ושחוק וקלות ראש מרגילין לערוה וכל מרעין בישין.
לעיקר שאלתך, כמובן שעדיף להיות ת"ח עצוב, מעם הארץ שמח. מה השאלה בכלל. והרי יש הרבה סיבות להיות עצוב, אנחנו לא במצב מי יודע מה טוב שיש לשמוח ולרקוד כל הזמן כמו אלו השוטים עמי הארצות אשר אין בהם לחלוחית של תורה ומוסר, ועושין עצמם שמחין ומרקדין ומטפחין כל היום כמשוגעים. מוטב היה להם לקרוע בגדיהם, ולהתאבל על חורבן הבית, גלות השכינה, וחורבן גופם ונפשם של עצמם.

עכשיו מצאתי את הצוואה:

[שליטא]

יהודי פשוט - היינו עם הארץ, כן?
אם כן אמור לי, מה עדיף בעיניך, גוי שמח או יהודי עצוב? איני משוה כלל בין יהודי פשוט לגוי, אבל במחילה, צריך פורפורציות.
אם לזה גרמה התקרבותך לחסידות ברסלב... דעות רצית לשמוע? לדעתי חל שיבוש חמור ביותר בהשפותיך.

אני הולך איתך אבל תפרש לי את הגמ' הזו "תלמוד בבלי מסכת תענית דף כא עמוד ב

אבא אומנא הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא, ולאביי כל מעלי יומא דשבתא, לרבא כל מעלי יומא דכיפור כו' כו' כו'

מה תענה??

[יאיר]

יהודי פשוט - היינו עם הארץ, כן?
אם כן אמור לי, מה עדיף בעיניך, גוי שמח או יהודי עצוב? איני משוה כלל בין יהודי פשוט לגוי, אבל במחילה, צריך פורפורציות.
אם לזה גרמה התקרבותך לחסידות ברסלב... דעות רצית לשמוע? לדעתי חל שיבוש חמור ביותר בהשפותיך.

אני הולך איתך אבל תפרש לי את הגמ' הזו "תלמוד בבלי מסכת תענית דף כא עמוד ב

אבא אומנא הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא, ולאביי כל מעלי יומא דשבתא, לרבא כל מעלי יומא דכיפור כו' כו' כו'

מה תענה??

אולי תסביר מה הקשר?..

[שליטא]

אבא אומנא היה יהודי פשוט לעומת אביי (שהרי הכל זה באופן יחסי) ואעפ"כ היה עדיף עליו לכאורה..

[כותב]

.

[שליטא]

אני לא זוכר את הנוסח המדוייק, אבל בצוואתו של בעל החוות דעת, נתיבות המשפט ובית יעקב, כותב שלא צריך להיות בשמחה, אלא בצער גלות השכינה, בכובד ראש ורצינות, ומאז שחרב בית המקדש אין לנו יותר על מה לשמוח, ואסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה.
והעיקר הוא מוסיף ואלו האומרים שצריך להיות בשמחה תמיד, אינו אלא עצת היצר, ושחוק וקלות ראש מרגילין לערוה וכל מרעין בישין.
לעיקר שאלתך, כמובן שעדיף להיות ת"ח עצוב, מעם הארץ שמח. מה השאלה בכלל. והרי יש הרבה סיבות להיות עצוב, אנחנו לא במצב מי יודע מה טוב שיש לשמוח ולרקוד כל הזמן כמו אלו השוטים עמי הארצות אשר אין בהם לחלוחית של תורה ומוסר, ועושין עצמם שמחין ומרקדין ומטפחין כל היום כמשוגעים. מוטב היה להם לקרוע בגדיהם, ולהתאבל על חורבן הבית, גלות השכינה, וחורבן גופם ונפשם של עצמם.

אשמח אם תתן נוסח מדוייק..

חוץ מזה שבעצבות אסור אף פעם להיות זה פוגם באות האחרונה של שם הויה (שמעתי במו אוזני את ר' בן ציון אבא שאול זיע"א שאומר זאת!)
חובת הלבבות אומר "אבלו בלבבו וצהלתו על פניו" ונראה לי שזה מסדר את מה שכתבת

למלא פיו בשחוק זה ענין אחר.

מה שהוא הוסיף לומר זו שמחה מסוג אחר בבחינת "לשמחה מה זו עושה" (קהלת) ומסביר ר' נתן מברסלב שמדובר על שמחה מצד ענייני העולם הזה, ואז אכן אתה צודק..
להיות בצער ועצוב זה שני עניינים שונים ובהזדמנות נדבר גם על זה

לגבי אותם אלה שרוקדים ברחובות אני בטוח שאתה מכיר אותם מאד מאד מרחוק

[יאיר]

הוא הביא את הנוסח כאן בתמונה המצורפת (פלא שדוקא "שמח תשמח" מביא דיעה זו)
viewtopic.php?f=17&t=4246#p32098

וגם היא כבר הובאה באשכול שדיבר בענין זה.

לגבי אבא אומנא זה ש"קיבל שלום" כל יום מישיבה של מעלה אין זה אומר שהיה יותר צדיק מאביי אלא שזכה לכך בזכות מעשי החסד שעשה ואין זה ראיה לכאן.

[הבל הבלים]

מה עושה התלמיד חכם עם מאמחז"ל עצבות מביאה לידי....
א"כ התוצאה של השמח עדיפה

[שמח תשמח]

לגבי אותם אלה שרוקדים ברחובות אני בטוח שאתה מכיר אותם מאד מאד מרחוק

אכן מאד מרחוק. אני נוטה להתרחק מאנשים מוזרים, וכ"ש מאלו הנוהגים כמשוגעים.

[שליטא]

לגבי אותם אלה שרוקדים ברחובות אני בטוח שאתה מכיר אותם מאד מאד מרחוק

אכן מאד מרחוק. אני נוטה להתרחק מאנשים מוזרים, וכ"ש מאלו הנוהגים כמשוגעים.

זכותך המלאה, אבל אל תשכח שהעולם הזה הוא עולם השקר, ולא תמיד מה שנראה לעיניים זה כך גם באמת, ויש הרבה צדיקים שיוכיחו את זה כמו דוד המלך נח א"א משה רבינו כו' כו'

אני לא טוען שהם צדיקים גדולים אלא שכדי לדבר עליהם צריך קודם להכיר אותם מקרוב.

אם אתה לא רוצה -בסדר גמור, אבל אל תחשוב שיש ערך למה שאתה חושב עליהם כאשר אתה לא מכיר אותם מקרוב ולא דברת איתם בגובה העיניים.

אני אישית מכיר אותם מקרוב ודברתי איתם לא מעט זמן, וגיליתי אצלם נקודת אמת מעניינת

וכמו בכל זרם אני לא מסכים עם כל מה שהזרם מייצג ולכן גם איתם אני לא מסכים על כמה וכמה דברים, אבל אני מעריך את אותם אלה שעושים את העבודת ה' שלהם באמת. (אלה שהם לא עובדים את ה' ית' באמת - אני לא מדבר עליהם, כי בכל זרם יש את החלשים והלא רצינים למיניהם..)

[שליטא]

הוא הביא את הנוסח כאן בתמונה המצורפת (פלא שדוקא "שמח תשמח" מביא דיעה זו)
viewtopic.php?f=17&t=4246#p32098

וגם היא כבר הובאה באשכול שדיבר בענין זה.

לגבי אבא אומנא זה ש"קיבל שלום" כל יום מישיבה של מעלה אין זה אומר שהיה יותר צדיק מאביי אלא שזכה לכך בזכות מעשי החסד שעשה ואין זה ראיה לכאן.

לשיטתך מדוע חלשה דעתו של אביי?? אלא וודאי שזה משום שהוא חשב שאבא אומנא יותר צדיק ממנו..

[שליטא]

מה עושה התלמיד חכם עם מאמחז"ל עצבות מביאה לידי....
א"כ התוצאה של השמח עדיפה

חזק מאד!!

אבל קשה לי לקבל את זה..

[הבל הבלים]

ההסבר הפשוט הוא
וודאי כל אדם חייב ללמוד תורה בלי גבול, כמו שנאמר וגית וגו', אך הרי ישנם אנשים שלא קיבלו מתנת שמיים - ראש טוב או שמחמת סיבות שונות לא ישבו ללמוד כראוי, ואין העוה"ז המקום לדון אותם לכאן או לכאן.
וכנגדם אלו הת"ח הרי יודעים הם חיוב השמחה, ובוודאי קרו ושנו הפסוקים לפני ואחרי "תחת אשר לא עבדתם את ה' בשמחה ובטוב לבב". והאיך יכולים להסתובב עם הרגשת סיפוק רק בגלל שלמדו קצת יותר, ובעקבות זה להזעיף פנים ולהיות עצבים.
ועוד זאת הרי חוץ מלימוד התורה יש עוד תרי"ב מצוות, וחיוב השמחה הוא מצוה כוללת בכל התרי"ג מצוות. (אה"נ תלמוד תורה כנגד כולם, אך צריך לדעת איך נראה תורה).
והאיך אפשר לבטל אנשים יקרים אלו אשר עובדים את ה' בכל ליבם ונפשם, רק מפני זאת שלא זכו לכתרה של תורה.

[שליטא]

להבל הבלים אשאל אותך שאלה..
לפי מה שאתה אומר במה מעלת התורה גדולה ועדיפה אם יהודי פשוט יכול לעקוף את הכל??

[הבל הבלים]

כל פעולה צריך האדם לעשות כראוי
וודאי אם הלומד עושה את שלו כראוי בשמחה ושאר המעלות אז דרגתו גדולה לאין ערוך
אבל אם הוא לומד למחצה לשליש ולרביע למה יהא חשוב יותר ממי שעושה שאר מצוות ה' כראוי

אגב כאשר סיפרתי היום הדו"ד ושאלת הכותרת לת"ח חשוב, ושאלתיו חו"ד בענין,
השיב לי בתמיה: מה זה נקרא ת"ח "עצוב", האיך יכול להיות בכלל אדם עצוב....

[שליטא]

כן אבל למה השמחה של היהודי הפשוט יותר עדיפה מהתורה של הת"ח??
לת"ח בסה"כ חסרה שמחה, וליהודי הפשוט חסר את עיקר העיקרים הלא היא התורה הקדושה??

אתה יכול להשוות בין תורה שלימה בכל הפרד'ס (נניח) לבין סה"כ שמחה??

היכן בכלל שיקול הדעת כאן?? זה לא הגיוני בכלל בכלל בכלל..

אתה בא להגיד לי שבעולם הבא יגידו להיהודי הפשוט שאו שערים ראשיכם כו' רק בגלל שהיה שמח??!

ולעומתו הת"ח שיגע בתורה שעות על גבי שעות וניתח סוגיות שלמות וקשות בכל הפרד"ס, מה רק בגלל שהוא עצוב זה נקרא שהוא לא עשה את פעולתו כראוי??!

למה לא נאמר להיפך זה שהיהודי הפשוט לא זכה לעמול בתורה ובמקום זה הוא החליט לעסוק בדברים אחרים הוא פחות עדיף ממי שזכה לעשות את עיקר העיקרים אלא שהיה חסר לו פרט קטן בענין השמחה??!

לגבי אותו תלמיד חכם..
דע לך שר' נחמן מברסלב אומר בליקוטי מוהרן..
שאת עיקר החיות (שמחה) מקבלים מהתפילה..
כלומר עיקר השמחה מקבלים מהתפילה...
מענין, לא?

[שליטא]

למסקנא יצא לי כך

הרמחל אומר שהתורה היא מעין אמיתית מציאותו ית' כלומר כל התורה בעומק היא אמיתת האמונה לכן כשיהודי עצוב פרושו של דבר שהוא מצייר את התורה לרעה ולא כמו שהיא באמת ולכן אין זה נחשב בכלל לדעת תורה אלא לדעת דס"א ולכן צריך להפריד בין ידיעותיו של התלמיד חכם לבין אמונתו..

הדרגה האמיתית של האדם נבחנת מצד האמונה שלו בה' ית' (ומשום כך דואג האדומי וכן ירובעם בן נבט וכל כיוצ"ב - אין להם חלק לעולם הבא! כי על אף שהם היו תלמידי חכמים עצומים מאד, אעפ"כ האמונה שלהם היתה פגומה ולכן תורתם לא עמדה להם..)

ולכן תורה שלא מביאה את האדם לאמונה אין זה נחשב לתורה כלל!! אלא לחכמה!!
כי מהות התורה זו אמיתת האמונה (רמחל).

לכן ת"ח עצוב זה תלוי בסיבת העצבות שלו..

אם הת"ח עצוב מחמת נפילה או ירידה בעבודת ה' ית' והוא מדוכדך בנפשו על זה אז פרושו של דבר שחסרה לו דעת תורה בענין (בבחינה של אציעה שאול הנך - תהילים כו' וכמ"ש בלקוטי מוהרן תורה ו' ) ולכן אין זה אומר שאותו ת"ח עצוב פחות עדיף מאותו יהודי שמח כי זה שאותו ת"ח עצוב אין זו אשמתו כל כך כי מה הוא אשם שחסרה לו דעת תורה בענין??!

אבל אם הת"ח עצוב מחמת גאוה וחוסר הסתפקות במועט אז אכן יהודי פשוט עדיף.

[נסיך]

בחומש דברים נאמר: ""תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה" (דברים כח) היינו, שעבדת אך לא בשמחה. ואמר דוד המלך: "שש אנכי על אממרתך כמוצא שלל רב",
השמחה מביאה לכל המצוות כשם שהעצבות מביאה לכל העברות, ואינה דומה עבודתו של יהודי העושה מתוך שמחה לזה שאינו עושה מתוך שמחה.
כמובן, שהשמחה המדוברת היא שמחת אמת, ולקרוא לתופעות מוזרות בשם שמחה, מדובר בסטייה מן הנושא. שמחה היא תפיס מיוחדת, היא דרך ושיטה בחיים, הבאה מתוך התבוננות מעמיקה, ומקורה בשמחה מהנהגת הבורא עם היהודי. שמחת אמת היא תחושת חיבור תמידית לבורא, ואמונה חזקה כי הוא מוביל ומנהיג ואוהב את היהודי.
שמחה זו מהות ולא מצב רוח חולף. לכן אדם השמח איננו פשוט כלל וכלל. אין מצב של" יהודי פשוט שמח". אדם השמח נעלה הוא מהרבה עומדי השם אחרים. לא יתכן לשמוח מבלי להיות מחובר לערכי אמת. כל אדם מסובב בקשיים, בצרות, בהתמודדויות, ואדם השמח באופן תמידי, שמחה שמקורה באמונה ובקרבת הבורא, ושמחה זו משפיעה על כל מעשיו, הרי הוא מרומם ונעלה, כשלעומתו אדם עצוב, ואפילו תלמיד חכם - צריך בדיקה. אדם השמח שמחת אמת, ומרגיש מאושר בהיותו בן לבורא עליון, חש שכל תענוגות העולם הם כאין וכאפס לעומת התענוג של קרבת אלוקים, והוא מתעלה לאין ערוך מתוך שמחתו. שמחה זו נקנית באמונה, בטהרת המידות ובתורה לשמה. (ויש לעיין באריכות ובהרחבה נתיבות שלום, מאמר שמחה)

[גם זה הבל]

אדם שעובד את ה' ולא שמח חסר לו באמונה שהוא עובד את מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולא הפנים שאהבה רבה אהבתנו [או אהבת עולם], ושבנים אתם לה' אלוקיכם, אתם קרוים אדם ולמה נקרא שמו אדם על שם אדמה לעליון, וכו' וכו'. אך אם הוא עצוב מחמת חוסר עבודת ה' שלו אף שצריך לעבוד על זה [וילך לת"ח עובד ה' אמיתי] אף שלא אריך למעבד הכי מ"מ אינו כל כך גרוע.
וכן להיפך מי ששמח מחמת סיבות שונות ולא משום הסיבות הנ"ל והדומה להם פשוט שאין שום מעלה בשמחתו ומוטב יצטער על זה שלא שמח מהדברים האמיתיים.
ומסתבר מאודדד שמי שלומד את תורת ה' משיבת נפש ופקודי ה' ישרים משמחי לב, וכו' הוא האדם השמח באמת ואף אם אין צהלתו ניכרת על פיו.
נ.ב.
מכיוון שבמילא אין דרך לדעת מי שמח מסיבה אמיתית .
אין משמעות לזה שהתקרבת לברסלב

[נסיך]

אכן, תורה היא אחת הדרכים להגיע לשמחה, כאשר לומדה אדם לשם תכליתה ויעודה.
אנשים רבים הם "לומדי תורה" ואבוי להם שכך נראים...
צר לי, אך יהדות איננה יכולה להסתכם בלימוד התורה.

אין מה להרחיב את הדיבור. ישנם ערכים שמי שלא טעם אותם, ולא התענג אף פעם בתענוג רוחני עילאי. יהודי שלא טעם לרגע בחייו טעמו של אושר שברוח ולא בהבלי הזמן, לא יבין לעולם על מה מדברים.
ואני רחוק מאוד מברסלב..

[גם זה הבל]

לעולם ילמוד אדם תורה שלא לשמה ונא לא להתחכם ועיין נפש החיים ריש שער ד' מה שמדבר על האנשים שנואלו מאוד לחשוב וכו' עיי"ש עדיף שתראה את המקור.
ואני קרוב מאוד לברסלב. ו
וצר לי איני יודע איזה אפיקורוס שמעת לאחרונה אך יהדות מסתכמת בתורה ותורה ותורה, ותלמוד תורה כנגד כולם [וכמובן כשיש מצוה עוברת יפסיק], כי הם "חיינו" ואורך ימינו, ואני ממש לא יודע מה אתה עושה כשאתה מתפלל אבינו אב הרחמן רחם עלינו וכו' [רק שים לב כמה תחנונים אנחנו מבקשים על תורה ובאיזה לשון "אבינו"אב הרחמן רחם עלינו וכו' תימצא עוד מקום שיש כ"כ הרבה לשונות של תחנונים. אורייתא קוב"ה וישראל חד הוא, הדרך היחידה להתקרב לקב"ה אש אוכלה אש ע"י האמצעים העומדים לרשותינו הוא רק ע"י התורה, ובראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין ומי שברא את היצה"ר הוא ידע מה מועיל באמת לעבור מולו לא שמחה מדומה לא רינה לא דיצה ולא חדוה אלא תורה תורה תורה .
ולענין טענתך האחרו' מי שלא טעם טעם עבודה זרה בימיו לא יודע מה זה, כונתי לומר שאין שום משמעות לנושא שאתה מדבר לזה שהרגשת פעם עונג רוחני שמי יודע אם הוא לא היה אושר עצמי. וכשתלמד פעם שש שעות רצופות תבין מה זה תורה ומה זה אושר ברמה שלא תתוכח ע"ז ובבפחות גם אפשר להרגיש כבר אושר אך כמובן פחות.

[נסיך]

אכן כן! כפי שאמרת: תורה, תורה ותורה.
וכי יש מי שסותר את החיוב התמידי בעמל התורה? את מעלתה? את העינוג שבה?
מה שהבאת במעלת התורה זה רק מעט מן המעט, ואכן, אין דומה לאושרה ולתענוגה.

ועיין מה שכתב הב"ח (טא"ח סי' מז) על מאמר חזל (נדרים פא, א) על מה אבדה הארץ, דבר זה נשאל לחכמים וכו ולא פירשוהו עד שפרשו הקדוש ברוך הוא בעצמו על עזבם את תורתי , ומפרש: "ונראה דכוונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתנו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה. ולכן נתן הקדוש ברוך הוא תורת אמת לישראל וכו', ואם היו עוסקין בתורה כל הכונה הזאת היו המה המרכבה והיכל לשכינתו יתברץ.

מי יחלוק על התורה? על נשגבותה? על הודה? על הדרה? על השפעתה? על זיוה? על אורה?
אין חולק!
רק כפי שאמרתי לא ניתן לסכם יהדות בתורה, לתורה יש תכלית ומטרה, והמקדיש עיתותיו וימיו. אדם הלמד בלי הפסק שעות על גבי שעות ברציפות, מתוך כוונה לתכלית התורה, מרגיש את עינוגה האמיתי.
אין בינינו דיון כלל על התורה.
שנינו אומרים: תורה.
רק כשאתה אומר: תורה בלבד.
ואני אומר: תורה עם עידון הנפש.
גם אצלי וגם אצלך התורה היא ערך שיש להשקיע בו כל, רק כשאצלי התורה היא חלק ממהות כוללת.

[שליטא]

בחומש דברים נאמר: ""תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה" (דברים כח) היינו, שעבדת אך לא בשמחה. ואמר דוד המלך: "שש אנכי על אממרתך כמוצא שלל רב",
השמחה מביאה לכל המצוות כשם שהעצבות מביאה לכל העברות, ואינה דומה עבודתו של יהודי העושה מתוך שמחה לזה שאינו עושה מתוך שמחה.
כמובן, שהשמחה המדוברת היא שמחת אמת, ולקרוא לתופעות מוזרות בשם שמחה, מדובר בסטייה מן הנושא. שמחה היא תפיס מיוחדת, היא דרך ושיטה בחיים, הבאה מתוך התבוננות מעמיקה, ומקורה בשמחה מהנהגת הבורא עם היהודי. שמחת אמת היא תחושת חיבור תמידית לבורא, ואמונה חזקה כי הוא מוביל ומנהיג ואוהב את היהודי.
שמחה זו מהות ולא מצב רוח חולף. לכן אדם השמח איננו פשוט כלל וכלל. אין מצב של" יהודי פשוט שמח". אדם השמח נעלה הוא מהרבה עומדי השם אחרים. לא יתכן לשמוח מבלי להיות מחובר לערכי אמת. כל אדם מסובב בקשיים, בצרות, בהתמודדויות, ואדם השמח באופן תמידי, שמחה שמקורה באמונה ובקרבת הבורא, ושמחה זו משפיעה על כל מעשיו, הרי הוא מרומם ונעלה, כשלעומתו אדם עצוב, ואפילו תלמיד חכם - צריך בדיקה. אדם השמח שמחת אמת, ומרגיש מאושר בהיותו בן לבורא עליון, חש שכל תענוגות העולם הם כאין וכאפס לעומת התענוג של קרבת אלוקים, והוא מתעלה לאין ערוך מתוך שמחתו. שמחה זו נקנית באמונה, בטהרת המידות ובתורה לשמה. (ויש לעיין באריכות ובהרחבה נתיבות שלום, מאמר שמחה)

על הדרגה שאתה מדבר אני לא דברתי, אני דברתי על דרגות שהם בהרבה יותר נמוכות מהדרגה שאתה מדבר עליה.
הדרגה שאתה מדבר עליה לדעתי זו דרגה של גדולי הדור ותלמידיהם, השאר לא נמצאים ולא קרובים לדרגה הזו.

[שליטא]

אדם שעובד את ה' ולא שמח חסר לו באמונה שהוא עובד את מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולא הפנים שאהבה רבה אהבתנו [או אהבת עולם], ושבנים אתם לה' אלוקיכם, אתם קרוים אדם ולמה נקרא שמו אדם על שם אדמה לעליון, וכו' וכו'. אך אם הוא עצוב מחמת חוסר עבודת ה' שלו אף שצריך לעבוד על זה [וילך לת"ח עובד ה' אמיתי] אף שלא אריך למעבד הכי מ"מ אינו כל כך גרוע.
וכן להיפך מי ששמח מחמת סיבות שונות ולא משום הסיבות הנ"ל והדומה להם פשוט שאין שום מעלה בשמחתו ומוטב יצטער על זה שלא שמח מהדברים האמיתיים.
ומסתבר מאודדד שמי שלומד את תורת ה' משיבת נפש ופקודי ה' ישרים משמחי לב, וכו' הוא האדם השמח באמת ואף אם אין צהלתו ניכרת על פיו.

יש הבדל בין שמחה לבין ריגושים ופשוט שאני לא מדבר על ריגושים, כך שאפילו מי ששמח מחמת סיבות שונות בודאי שיש מעלה בשמחתו אלא שכל זה בתנאי שלא מדובר על שמחה מחמת כל מיני ריגושים חיצוניים למיניהם אלא מחמת שמחה של מצוה אמונה וקרבת ה'.

נ.ב.
מכיוון שבמילא אין דרך לדעת מי שמח מסיבה אמיתית .
אין משמעות לזה שהתקרבת לברסלב

לא התכוונתי לזה, המשמעות לזה שהתקרבתי לברסלב זה לא מצד זה שאני יותר שמח (ממש לא) אלא מצד זה שאני יותר מבין לעומק את משמעות השמחה והאמונה.
זה מה שכתבתי לעיל "אחרי שהתקרבתי לחסידות ברסלב אין לי מושג איך מכריעים בסוגיא הזו אשמח לשמוע דעות\סברות\מקורות כו' כו' " כלומר אין לי מושג למדני איך להכריע בסוגיא הזו, בלי קשר לזה שאני יותר או פחות שמח.. אני דברתי על עומק המושג הזה שנקרא שמחה ואמונה שאחרי שהתקרבתי לחסידות ברסלב (יותר נכון לר' נחמן מברסלב) הבנתי את העומק של זה בצורה אחרת לגמרי ומחמת כן אין לי מושג איך מכריעים בצורה למדנית בסוגיא הזו.

[שליטא]

אכן, תורה היא אחת הדרכים להגיע לשמחה, כאשר לומדה אדם לשם תכליתה ויעודה.
אנשים רבים הם "לומדי תורה" ואבוי להם שכך נראים...
צר לי, אך יהדות איננה יכולה להסתכם בלימוד התורה.

אין מה להרחיב את הדיבור. ישנם ערכים שמי שלא טעם אותם, ולא התענג אף פעם בתענוג רוחני עילאי. יהודי שלא טעם לרגע בחייו טעמו של אושר שברוח ולא בהבלי הזמן, לא יבין לעולם על מה מדברים.
ואני רחוק מאוד מברסלב..

מה שאני יכול לומר לך זה לעיין בצדקת הצדיק אות צו והלאה וכן במגלה עמוקות על פרשת ואתחנן כך שזה לא פשוט לומר ללומדי התורה שאבוי להם שכך הם נראים..

(וידועה השיחה של הרב שך זצ"ל ששאלו אותו מדוע בעולם הישיבות לא מלמדים אמונה?? ושהוא ענה מה שענה..)

[נסיך]

דם שעובד את ה' ולא שמח חסר לו באמונה שהוא עובד את מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולא הפנים שאהבה רבה אהבתנו [או אהבת עולם], ושבנים אתם לה' אלוקיכם, אתם קרוים אדם ולמה נקרא שמו אדם על שם אדמה לעליון, וכו' וכו'. אך אם הוא עצוב מחמת חוסר עבודת ה' שלו אף שצריך לעבוד על זה [וילך לת"ח עובד ה' אמיתי] אף שלא אריך למעבד הכי מ"מ אינו כל כך גרוע.
וכן להיפך מי ששמח מחמת סיבות שונות ולא משום הסיבות הנ"ל והדומה להם פשוט שאין שום מעלה בשמחתו ומוטב יצטער על זה שלא שמח מהדברים האמיתיים.
ומסתבר מאודדד שמי שלומד את תורת ה' משיבת נפש ופקודי ה' ישרים משמחי לב, וכו' הוא האדם השמח באמת ואף אם אין צהלתו ניכרת על פיו.

במחילה מכבודו,
קראתי במקום את הדברים במהירות וטעיתי בכוונת דבריך. התקפתי אותם בעצם לחינם.
היה נראה לי שאתה שם ללעג את כל המושג "שמחה", ורק בקריאה חוזרת הבנתי את כוונת דבריך.
עד כאן.

[שליטא]

נסיך הדברים מכוונים אלי?

[הציץ ונפגע]

לגבי אותם אלה שרוקדים ברחובות אני בטוח שאתה מכיר אותם מאד מאד מרחוק

אכן מאד מרחוק. אני נוטה להתרחק מאנשים מוזרים, וכ"ש מאלו הנוהגים כמשוגעים.

זכותך המלאה, אבל אל תשכח שהעולם הזה הוא עולם השקר, ולא תמיד מה שנראה לעיניים זה כך גם באמת, ויש הרבה צדיקים שיוכיחו את זה כמו דוד המלך נח א"א משה רבינו כו' כו'

אני לא טוען שהם צדיקים גדולים אלא שכדי לדבר עליהם צריך קודם להכיר אותם מקרוב.

אם אתה לא רוצה -בסדר גמור, אבל אל תחשוב שיש ערך למה שאתה חושב עליהם כאשר אתה לא מכיר אותם מקרוב ולא דברת איתם בגובה העיניים.

אני אישית מכיר אותם מקרוב ודברתי איתם לא מעט זמן, וגיליתי אצלם נקודת אמת מעניינת

וכמו בכל זרם אני לא מסכים עם כל מה שהזרם מייצג ולכן גם איתם אני לא מסכים על כמה וכמה דברים, אבל אני מעריך את אותם אלה שעושים את העבודת ה' שלהם באמת. (אלה שהם לא עובדים את ה' ית' באמת - אני לא מדבר עליהם, כי בכל זרם יש את החלשים והלא רצינים למיניהם..)

שמעתי נקודה מענינת בענין זה, אדם שכל הזמן אומר לעצמו שצריך להיות בשמחה האם אין זה מגיע מעצבות,
שמחה רגילה היא מצב סטטי ואין צריך לעוררה כל הזמן מחדש, נקודה לעיון.

[שמח תשמח]

שמעתי נקודה מענינת בענין זה, אדם שכל הזמן אומר לעצמו שצריך להיות בשמחה האם אין זה מגיע מעצבות,
שמחה רגילה היא מצב סטטי ואין צריך לעוררה כל הזמן מחדש, נקודה לעיון.

לא הבנתי, ואנו שיש לנו שש מצוות תמידיות וכל זמן וכל רגע שיחשוב בהם מקיים מצות עשה. האם לשיטתך זה נובע מחוסר אמונה בה', כי האמונה היא מצב סטטי ואין צריך לעוררה כל הזמן מחדש.

[הציץ ונפגע]

לא הבנתי, ואנו שיש לנו שש מצוות תמידיות וכל זמן וכל רגע שיחשוב בהם מקיים מצות עשה. האם לשיטתך זה נובע מחוסר אמונה בה', כי האמונה היא מצב סטטי ואין צריך לעוררה כל הזמן מחדש.

מיניה וביה מוכח לא כמו ההשוואה שלך, דמדוע אין השמחה מכלל המצות התמידיות, אלא שאין גדרה כמצוה תמידית אלא סטוס של שמחה, ועי'.

[מורה צדק]

שליטא

כאשר תדע מהי שמחה אמיתית, תבין שלתלמיד חכם שלדעתך הוא עצוב יש לו את השמחה הזו.

[שמח תשמח]

לא הבנתי, ואנו שיש לנו שש מצוות תמידיות וכל זמן וכל רגע שיחשוב בהם מקיים מצות עשה. האם לשיטתך זה נובע מחוסר אמונה בה', כי האמונה היא מצב סטטי ואין צריך לעוררה כל הזמן מחדש.

מיניה וביה מוכח לא כמו ההשוואה שלך, דמדוע אין השמחה מכלל המצות התמידיות, אלא שאין גדרה כמצוה תמידית אלא סטוס של שמחה, ועי'.

סליחה אדוני הנכבד. לא כל דבר שלא נכנס במצוות התמידיות הוא הופך לסטטוס. ראיותיך מרפסין איגרא. אני כשלעצמי לא תמיד בשמחה לצערי, אין לי סטטוס כזה, למרות שמי שקרוי כך. ואני לא מכיר אנשים שכל הימים שרויים בשמחה תמיד. שמחה זה לא דבר שבא ממילא, זה משהו שצריך לעבוד עליו. ואם אתה שמח כל הזמן במידה שווה אשריך.

[הציץ ונפגע]

לא הבנתי, ואנו שיש לנו שש מצוות תמידיות וכל זמן וכל רגע שיחשוב בהם מקיים מצות עשה. האם לשיטתך זה נובע מחוסר אמונה בה', כי האמונה היא מצב סטטי ואין צריך לעוררה כל הזמן מחדש.

מיניה וביה מוכח לא כמו ההשוואה שלך, דמדוע אין השמחה מכלל המצות התמידיות, אלא שאין גדרה כמצוה תמידית אלא סטוס של שמחה, ועי'.

סליחה אדוני הנכבד. לא כל דבר שלא נכנס במצוות התמידיות הוא הופך לסטטוס. ראיותיך מרפסין איגרא. אני כשלעצמי לא תמיד בשמחה לצערי, אין לי סטטוס כזה, למרות שמי שקרוי כך. ואני לא מכיר אנשים שכל הימים שרויים בשמחה תמיד. שמחה זה לא דבר שבא ממילא, זה משהו שצריך לעבוד עליו. ואם אתה שמח כל הזמן במידה שווה אשריך.

להעמיד את הדברים על דיוקם אבאר את כונתי, אין כונתי שא"צ לעבוד על ענין השמחה, בודאי צריך לזה עבודה כמו כל דבר שאינו בא בקלות, אך אין זה דבר שכל הזמן צריך לחזור עליו ולשננו (ביחס למה שדובר בענין הרוקדים ברחובות העיר), ואולי כונתם כעצת הגר"י סלנטר, שלחזור על מאמר מוסרי הרבה פעמים כדי להשרישו באדם, כ"ז נכתב מקופיא, ויש לעיין בזה היטב.

[שליטא]

הציץ ונפגע כתב
שמעתי נקודה מענינת בענין זה, אדם שכל הזמן אומר לעצמו שצריך להיות בשמחה האם אין זה מגיע מעצבות,
שמחה רגילה היא מצב סטטי ואין צריך לעוררה כל הזמן מחדש, נקודה לעיון

מסכים איתך! אבל זה תלוי בהרגשה של האדם, כי יש כאלה שמרגישים את העצבות רק כאשר הם רואים אנשים שהם שמחים באמת (ולא מדובר על שמחה של כל מיני ריגושים למיניהם)

מי שמתחזק לצאת מהשגרה שלו (עצבות שלו) פרושו של דבר שהוא רוצה להתחדש ובמילים אחרות לעבוד יותר בשמחה כך שבשבילו לעבוד את ה' ית' בלי התחדשות זה נחשב לעצבות-נקודה לעיון.

[שליטא]

שליטא

כאשר תדע מהי שמחה אמיתית, תבין שלתלמיד חכם שלדעתך הוא עצוב יש לו את השמחה הזו.

מה רצית להגיד בפלפול הזה?? שאין דבר כזה ת"ח עצוב?? - בתור פלפול ופרפראות לחכמה אפשר להסכים איתך אבל במציאות זה לא כמו שאתה חושב (הגר"א אמר שלהיות בשמחה זו המצוה הכי קשה, ונראה שזה משום שצריך כל פעם להתחדש בעבודת ה' שזה הכי קשה בעולם, כי טבע האדם לרדוף אחרי המנוחה ובטבעו הוא יגע כדי לנוח מהיגיעה ורק מעטים יגיעים בשביל העמל ועבודת ה' ועיין..