התבקשתי לפרסם ע"י ישראל הר כסף:
בברכת המזון אנו אומרים "הזן את העולם כולו בטובו" ומיד אחרי זה מוסיפים "ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו מזון לעולם ועד" וצ"ב ביאור שינוי הלשון בין טובו לטובו הגדול.
והנראה בזה כי במה שנוגע למזון 'כל העולם כולו' ודאי טובו ית' הוא, אבל מספיק דרגת הטבה רגילה לזה, משא"כ במזון של עם ישראל ('לא חסר לנו') צריך חסד מיוחד בריבוי הטבה- 'טובו הגדול'.
והמובן בזה הוא עפ"י מה שאמרו חז"ל "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף" ואם נאמר שהכוונה בזה גם למזונותיו של הגוי איך יתכן שיהיו לו מזונות, בשלמא אנחנו הרי אנחנו עוברי ים, וכמ"ש 'כל העובר על הפקודים' ודרשו בזה כל העובר בים סוף, וכן אנו נרקראים עברים על שם מה שאנו עוברי ים, בלשון הווה נמשך. וע"כ אנו מקבלים מזונות אחרי קריעת ים. אבל הגוי איך יקבל מזונות? ומוכרח שלגוי אין כלל זה ומזונותיו מובטחים לו בדרכו של עולם. וע"כ לכל העולם מספיק טובו של הקב"ה כי הוא דרכו של עולם וללא קושי מיוחד.
אבל בנוגע לישראל הרי קשים מזונותיהן כקריעת ים סוף, כי הם מונהגים בהנהגה אחרת התלויה בבורא עולם כל זמן. וע"כ למזונותיהן נצרך 'טובו הגדול'.