ראיתי כעת בחשוקי חמד בכורות -
בכור ששהה שלושה שבועות באינקובטור, ממתי מתחילים למנות שלושים יום
שאלה בכור שנולד במשקל נמוך, והרופאים אומרים שצריך להכניסו לאינקובטור כדי שיחיה, והכניסו אותו לשם לשלושה שבועות, ועתה כשהגיע שלושים מלידתו, הסתפקו מתי יפדוהו האם עכשיו שהוא שלושים יום מלידתו, או בעוד שלושה שבועות שהוא שלושים יום מעת יציאתו מאינקובטור, כיון שעד אז הוא עדיין נחשב כשוהה ברחם אלא שהוא שוהה ברחם מלאכותי?
תשובה לכאורה יש כאן שאלה נוספת שאולי הילוד אינו חייב כלל בפדיון הבן, שהרי כשיצא מרחם אמו, לא היה יכול לחיות, ואולי דינו כבכור טריפה, שמבואר בבבא קמא (דף יא ע"ב) שפטור מבכורה, אולם יעוין מה שכתבנו שם בחשוקי חמד, שכל בכור שהרופאים אומרים שיכול לחיות על ידי רפואה, אין דינו כטריפה, וחייב בפדייה.
והנה מצינו בחולין (דף ע ע"א) המשך הריון מחוץ לרחם אמו, לגבי בכור בהמה "הדביק שני רחמים ויצא מזה ונכנס לזה מהו, דידיה פטר דלאו דידיה לא פטר, או דלמא דלאו דידיה נמי פטר". כלומר, הדביק שני רחמים של בהמות זה לזה, ויצא מזה ונכנס לזה, האם נפטרה הבהמה שנכנס בה הבכור מן הבכורה, והבהמה שתוליד לאחר מכן לא תקדש בקדושת בכורה, משום שכבר נפטר רחמה, או שמא לא נפטרה עד שיפטור רחמה ולד שלה (רמב"ם בכורות פ"ד ה"א). הרי ששייך שבהמה תיולד פעמיים, פעם בצאתה מרחם אמה, ופעם נוספת בצאתה מרחם הבהמה השניה. ואם כן אולי נאמר שדין האינקובטור כדין הרחם השני שנכנס שם העובר.
יש לחלק בין העניינים, כי בסוגיא בחולין, לא חי העובר חיים עצמאיים ולא היה רגע באויר העולם, שהרי הדביק שני רחמים ויצא מזה ונכנס לזה. מה שאין כן בנידוננו שחי חיים עצמאיים ולא דרך רחם אמו [ויעויין בתוספות בכתובות (דף ד' ע"ב ד"ה עד) שהשאלה של הדביק שני רחמים לא שכיחא, והש"ס עוסק בהם כדי לדרוש ולקבל שכר].
ודעת מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שפג ששהה באינקובטור ומת, מונים לו ל' יום מיום לידתו, והשהייה באינקובטור אינה נחשבת להמשך הריון, אלא כמכשיר עזר לרפואתו, ולכן מונים לו לגבי פדיון הבן ולגבי גדלות מיום לידתו ולא מצאתו מהאינקובטור