הרהורים - מעולמו של בן ישיבה

[רון]

מצו"ב מאמר שקיבלתי ונכתב עבור בני ישיבה על פרשת וארא בסגנון המיועד לבחורים.

[משה נטע]

זה דבר חדש? היכן עוד ניתן להשיגו?

[רון]

זה דבר חדש? היכן עוד ניתן להשיגו?

ניתן להשיגו רק כאן בפורום שלנו המכובד - באופן בלעדי!
והרי הוא לפניכם.

הת"ח ששלח לי את המאמרים ישמח לשמוע ביקורת על הדברים.

[מאיר סובל]

ראויים הדברים גם למבוגרים.
ומי זה "הישיבה שלנו"?

[שמש]

"אז מה עושים? הרי על כל מחשבה של האדם אפשר לחשוד אולי מטרתו אינה כנה ואמיתית. אם הכהן הגדול חשוד, מה נענה אנן. והתשובה היא שאכן כן! אין אדם שיכול לסמוך על עצמו! לזה אמרו חז"ל "עשה לך רב". על כל צעד ושעל יש לאדם להתייעץ עם רבותיו..."
ה"י על דא קא בכינא שמחנכים דור שלם לדעת שהוא לא יודע כלום ושאין מי שיכול לסמוך על עצמו ובכל צעד ושעל(!) יש להתייעץ... ועל זה היה אומר הגר"מ חדש זצ"ל לבחורים שבאו להתייעץ עמו 'והשכל שלך איפה הוא? במקרר?'
שאלו פעם את הרב שך מדוע בעבר לא נהגו לרוץ ל'גדולים' על כל שאלה ועניין והשיב "היום מתעצלים לחשוב לבד ולהתפלל לבד"... ואידך זיל גמור (או תשאל את הרב...).

[משה נטע]

די התרגלנו לסגנון דברים כאלו, אבל יש ממש בהערתו של הרב שמש.
מה גם שהוא מבאר שגם הכה"ג לא יכל לסמוך על עצמו ולכן צריכים רב, אבל איך הרב יכול לסמוך על עצמו ולהורות לפי זה, הרי גם הכה"ג לא יכל?

[קרית מלך]

ב"ה
הרעיון כשלעצמו הוא נפלא, ומתאים עד מאד בסגנונו לכבשונם של בעלי המוסר, בכל ספריהם ימצא המעיין רעיונות דומים למאות ולאלפים. המיוחד כאן הוא הביטוי הרהוט והברור.
עם זאת כמדומני שבחור ישיבה רגיל אינו מתפתה ח"ו לאכול במסעדה עם הכשר שלא מקובל עליו, המשל הלך רחוק מדי, ישנם משלים מעשיים הרבה יותר...
אך הסיומת ממש איננה מובנת - הפיתול לכיוון שבכל צעד ושעל צריך לשאול ולהתייעץ נוגד לגמרי את דרכם של רבותינו בעלי המוסר, בפרט מבית מדרשו של הסבא מקלם, פשוט וברור שכל אחד חייב לבנות את אישיותו העצמית בצורה כזאת שיוכל לקבל הכרעות ראויות ולבחור בכל שעה בין טוב לרע, ולקיים "ובחרת בחיים", הרי לא יתכן שמצות הבחירה ניתנה באופן בלעדי רק לזקני הדור, ובמקרה דנן ניטלה מכל תלמידי הישיבה המעטירה וניתנה אך ורק לראשיה שנקיים מכל שמץ של פניה עוד יותר מהכהן הגדול... [אין כאן ח"ו נימת זלזול בפרט שאין ידוע במי מדובר אלא העמדת הדברים בזוית ראיה ברורה יותר...

[רון]

נתבקשתי להשיב על ההערה הנ"ל:

הלא עצם הרעיון אינו חדש כלל, כפי שהעירו,
ור' ישראל כבר אמר שהאדם הוא דיין על עצמו בכל רגע ורגע, אלא שיש כאן דבר מאד יסודי,
והוא הכרת האדם את עצמו.

הרי מקובלנו שקודם חטא אדם הראשון לא היה הרע חלק מהאדם רק מחוצה לו, והיו כמו שני אנשים אחד רוצה ברעתי ואחד רוצה בטובתי, ושניהם גם יחד מתחרים על ליבו של האדם.

ולאחר חטא אדם הראשון נתחדש שהאדם מרגיש שהוא רוצה לחטוא, וזה באמת גורם בלבול גדול לאדם, ואיך יראה שחשקו ברע, כאשר הוא חושק בזה, הרי אין רואה נגעי עצמו.
ומזה נמשך שקשה לאדם להבחין ברע [כמובן לא בדברים שהם איסור גמור].

וכאן נזקק האדם לעזרה ממי שאין לו נגיעות.
ובודאי שיש מקום בספקטרום הרחב של האדם לבחור בלי סוף בכל רגע ורגע, והרי גם מה שהאדם יודע שהוא רע הוא צריך כחות לברוח מהרע, ואין זה מובן מאיליו רק צריך לבחור בצד של הטוב, אלא שהוא צריך עזרה לדעת ולהבחין מהו מקור החשק והרצון בכל מיני ספיקות. האם טומאת כלים הוא דחשיבא ליה, או שנפש האדם או דזילא ליה.

[רון]

הרהורים פרשת בא.docx

(31.83 KiB) הורד 248 פעמים

[יאיר1]

אני אף פעם לא מבין, כיצד יתכן שה' מצווה אותי לעשות מצוות, ובעצם אין לי שום אפשרות גם אם אשתדל לכוון לשם שמים, לעשות מעשה טוב, שהרי כל מעשה אולי מונע מפניות וכו'..
השכל מחייב שמה שאני חושב זה נכון, כמובן שצריך לחקור בנפשו וכו', אך מה שידי משגת זה מה שה' רוצה שאעשה, אחרת הוא פשוט לא מצווה אותי דבר שאינני יכול לעולם לקיימו.

זה לא נוגע כלל, לכך שנוגע פסול לדון ולהעיד, כי כלפי שאר האינשי אין האדם נאמן כאשר יש לו נגיעה, שהרי קרוב אצל עצמו.
אך לגבי העבודה שלו אינו כן.
כלומר אינו דיין ועד אך להנהיג את עצמו אינו צריך דין דיין או עד.

[רון]

ההרהורים הנ"ל הם מאמר חדש על פרשת בא

[מאיר סובל]

מאמר נאה ומעורר לרוממות
ייש"כ!