כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות

[יאיר1]

רש"י פירש משום שיש שם ישיבות שמרביצות תורה תמיד.
לפי זה מה הדין לצאת ממקומות תורה שבשאר ארצות, כגון מרכזי התורה שבארה"ב וכדו'.

[לעומקו של דבר]

רש"י פירש משום שיש שם ישיבות שמרביצות תורה תמיד.
לפי זה מה הדין לצאת ממקומות תורה שבשאר ארצות, כגון מרכזי התורה שבארה"ב וכדו'.

דברי הרמב"ם באגרת השמד/תימן

ולא עוד אלא אפילו היו שתי מדינות מישראל, אחת מהן יותר טובה במעשיה ובמנהגותיה ויותר מדקדקת ונכנעת למצוות מן האחרת, שחייב ירא ה' לצאת מאותה שמעשיה אינם כל כך נכונים לאותה מדינה טובה. וכבר הזהירונו רבותינו זכרונם לברכה: אל ידור אדם במדינה שאין בה עשרה חסידים, והביאו ראיה על זה מסדום דכתיב (בראשית י"ח י"ב): "אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה". וכל זה כשיהיו שתי מדינות ישראל, אבל אם היה המקום מן הגוים, ישראל העומד שם על אחת כמה וכמה שהוא חייב לצאת מאותו מקום וללכת למקום טוב, וישתדל לעשות ואף על פי שמפיל עצמו בסכנה, עד שינצל מן המקום הרע שאינו יכול להעמיד דתו כראוי, וילך עד שמגיע למקום טוב.

.
וזה הרחבה לדבריו בפ"ו מהל' דעות.

יש גם בקוב"א חזו"א על ארץ פולין דאז שהיא כא"י.

[יאיר1]

לא הבנתי מה קשורים דברי הרמב"ם לענין.
היכן החזו"א והאם אמר כן בדרך הפלגה או הוראה פרטית, או שכן היה רגיל להורות.
[לפי הבן איש חי יש כאן ענין מברייתו של אדם הראשון, כך שודאי יש חילוק בזה בין שאר ארצות שיש בהן תורה לבבל.]

[לעומקו של דבר]

הרמב"ם ודאי קשור אבל מה יש להתווכח.

[יאיר1]

אולי יפרש מר למה כוונתו

[לעומקו של דבר]

אולי יפרש מר למה כוונתו

קשה לי. מתנצל.

[יאיר1]

אולי יפרש מר למה כוונתו

קשה לי. מתנצל.

אין על מה.
מובן.
זה אכן קשה מאד.

[לעומקו של דבר]

אולי יפרש מר למה כוונתו

קשה לי. מתנצל.

אין על מה.
מובן.
זה אכן קשה מאד.

אקבל בהבנה אם תקצץ במשכורת הקרובה.

[קו ירוק]

הרמב"ם באיגרת השמד לא מיירי מבבל, אלא על שאר ארצות, ועל דרך המסופר על ר' יוסי בן קיסמא,
כי בהלכ' מלכים, פסק כר' יהודה שלהי כתובות, שהיוצא מבבל עובר בעשה מדכתי' 'בבלה יבואו'.

החזו"א (קוב"א) כתב על 'פולין' שהגאון החסיד הח"ח שם, אז לא עוזבים לארה"ב. וברור שזו הוראה, אף אילו היה אומר באופן פרטי לאחדים לצאת..
ולפי שאר ראשונים שלא כהרמב"ם, אזי דברי הגמ' על בבל הוא מטעם שיש תורה ריבוי תורה, והכי נקטי'.

[לעומקו של דבר]

הרמב"ם באיגרת השמד לא מיירי מבבל, אלא על שאר ארצות, ועל דרך המסופר על ר' יוסי בן קיסמא,
כי בהלכ' מלכים, פסק כר' יהודה שלהי כתובות, שהיוצא מבבל עובר בעשה מדכתי' 'בבלה יבואו'.

החזו"א (קוב"א) כתב על 'פולין' שהגאון החסיד הח"ח שם, אז לא עוזבים לארה"ב. וברור שזו הוראה, אף אילו היה אומר באופן פרטי לאחדים לצאת..
ולפי שאר ראשונים שלא כהרמב"ם, אזי דברי הגמ' על בבל הוא מטעם שיש תורה ריבוי תורה, והכי נקטי'.

1. ברור שהר"מ לא איירי בבבל. מ"מ רואים ברמב"ם את העיקרון. והוא חידוש טפי שמחוייב לעזוב מקומו וללכת למקום של תורה ויראה, ולא רק שאסור לצאת ממקום תורה (וכריב"ק וכהבנת שאר הראשונים גבי בבל).
והלשון הוא חיוב ממש. (אף שיל"ע שהרי בהל' דעות השמיט זה).
2. החזו"א מזכיר גם שהישיבות נמצאות שם.
3. למה נוקטים כשאר ראשונים, ומי הם אלו שנוקטים כך (אלא אם היה כאן דיבור בגוף ראשון בל' רבים כנהוג), ולעניין מה נוקטים אחרי שהרמב"ם מסכים לדין וכנ"ל וחולק רק בהבנת הגמ'.

[קו ירוק]

אינני יודע אם ניתן לפסוק מאגרת השמד כמו שכתבת.
אבל זה שהחזו"א פסק שלא לצאת מפולין (ישיבות והח"ח), זה מדינא דגמ' כתו', כדביארו שם רוב הראשונים.
אין נ"מ ליציאה מבבל כי אין יהודים בבבל. אבל זוהי ההלכה לדעת ר' יהודה.
והרמב"ם כידוע פוסק רק דברים מפורשים ולא מדברי אגדה או פלפול (רק כשמציין יראה לי וכדו'. וכמו שכתב השג"א בקונטרס על 'חדש' שלו בספ"ק דקידו')

[לעומקו של דבר]

אינני יודע אם ניתן לפסוק מאגרת השמד כמו שכתבת.
אבל זה שהחזו"א פסק שלא לצאת מפולין (ישיבות והח"ח), זה מדינא דגמ' כתו', כדביארו שם רוב הראשונים.

למען לא יטעו הקוראים כאן באשכול, כפי שבזכרוני, החזו"א לא מזכיר כלל מה מקורו. ולא כותב שיש כאן איזה "פסק" "מדינא דגמרא" אלא כך מורה לשואל לעשות. (אמנם יש שם השוואה בין פולין לא"י, אבל האם זה מחמת שהשאלה שם הייתה אם לעלות לא"י? איני זוכר).

[יאיר1]

בגמרא כתוב תחילה שמחמת העשה ר"י אמר שאסור לעלות מבבל לארץ ישראל, וה"ה לצאת מבבל לשאר ארצות, אולם אחר שדחה ר"ז דבריו אמר שמשום שלוש שבועות [ושש שבועות], ואם כן הדין הוא כלשון המימרא דווקא מבבל לארץ ישראל.
לאחר מכן אמר ר"ב אמר שמואל, שכשם שאסור לצאת מא"י כן אסור לצאת מבבל.
ועל מימרא זו פירש רש"י כנ"ל משום ריבוי תורה שיש בבבל.
אלא שזה קצת קשה, שאם כן אינו 'כשם', שהרי טעם ארץ ישראל משום קדושתה ומשום שהגר בחו"ל כעובד עכו"ם וכפי שיש כמה ממיראות שם בגמרא, ומבבל אסור לצאת משום ריבוי תורה ואינו קדושה בגוף הארץ. [אמנם הלחם משנה כתב שלפי רש"י זה ניחא שקדושה משום קדושת התורה]
אמנם במהרש"א בח"א ובבן איש חי, הביאו שיש קדושה לבבל כיון שממנה נברא גופו או סוף גופו של אדם, ומשאר ארצות נבראו שאר איבריו. משמע שיש קדושה באדמת בבל. וכן מוכח מכך שעוד טרם גלות בבל היתה בבל נחשבת עיין מהרש"א (כתובות קיא).
הרמב"ם פסק דין זה ומפרשי הרמב"ם אמרו שפליג על רש"י, וכתב שהוא משום האיסור עשה. וקצת תמוה שהרי האיסור עשה נידחה ומסק' הגמרא משום השבועות.
דין הרמב"ם שצריך לגור במקום תורה אינו ענין לכאן, שזה אינו מצד קדושת המקום וכדו' אלא דין שצריך להידבק בתלמידי חכמים. ואם אדם גר בארץ שאין בה תורה כלל אך בעירו יש תורה סגי בהכי. ולא נראה שזהו הדין ששייך לדין הגמרא דידן, שהרי הוא עצמו כתב שזה משום האיסור עשה. ומשום כך לא הבנתי מה קישרו גם את דברי הרמב"ם.
כדאי לראות את דברי החזו"א כדי להבין מה כוונתו, אף אם היתה כזו הוראה בודדת או כמה הוראות, אולי שם היה טעמים אחרים ונוספים, אך אולי לא אמר כן בדרך כלל. וכפי שכבר העיר לעומקו שדברי החזו"א לא פורשו אם מקורו בדברי הגמרא דידן.
משמע ברש"י שבבל כיון שיש בה ריבוי תורה אסור לצאת ממנה גם לעיר שיש בה תורה, כיון שאינו ארץ שיש בה כל כך הרבה תורה.