ספק רוב-עדים-חזקה-אומדנא וכיו"ב

[עושה חדשות]

ילה"ס, באופן שיש ספק לפנינו האם מותר/אסור/חייב/פטור וכו', אבל מלבד עצם הספק יש גם עדים שמעידים כמו צד אחד, אלא שנפל ספק בכשרותם של העדים. או שיש ספק נוסף האם במקרה כזה יש "רוב" להכריע כמו צד אחד. או שיש ספק נוסף האם במקרה המסויים הזה יש אומדנא או חזקה המורה כאחד הצדדים.

מצד אחד, יש כאן נטייה של "ספק ספיקא", כי אולי יש עדים וכו', וגם אם לאו הרי יש כאן ספק.
מצד שני יש לטעון, שאין כאן שום ספק מעבר לספק היסודי האם X או Y, ולא השתנה כלום בכך שיש צד מסופק של הכרעה.

אני זוכר שזה נידון טחון, אבל כעת לא מצאתי, מלבד דבר אחד: כאשר יש "ספק רוב ספק קבוע", מבו' ברשב"א וריטב"א קידושין עג. דהוי כמו ספק ספיקא או כמו רוב לטובת הצד הזה.

אז אולי יש לכם מקורות על ספק עדים, ספק יכיר, ספק חזקה דמעיקרא, ספק חזקת אומדנא, וכיו"ב.

[ישנו]

ספק עדים מועילים להחזיק, וכמבואר בתוס' ב"ק ע"ב: דלר"ח בתרי ותרי נפסלו שניהם בספק ומהני להחזיק, ספק רוב מהני לסתור חזקה כמבואר בתוס' חולין פ"ו. דספק רוב מצויים אצל שחיטה מומחים ספק רוב להיפך מהני לסתור חזקה של בהמה בחייה בחזקת איסור, וכמדומני שיש באחרונים שכל דברי תוס' זה רק על רובא דאיתא קמן, שאין תועלת בחזקה לומר שהסתמא כך כאשר הסתמא היא עפ"י רובא דאיתא קמן, אבל ספק עדים לא מהני לסתור חזקה, שהרי אפי' בתו"ת קיי"ל [לדעת רוב הראשונים] שהולכים אחר חזקה.
ומסתבר שכל הכרעה שמסופקת לפנינו אין בה כל תועלת, ואם יבואו עדים ויעידו ולא נשמע דבריהם לא יוסיף משקל לספק, שהרי גם קודם לכן יש לנו ספק ומה הוסיפו העדים, ורק לעניין סתירת חזקה יל"ד דמ"מ כבר אין הסתמא לפנינו כך כי יצאה מחזקה ע"י סתמא אחרת.

[בור ריק]

בענין ספק אומדנא עי' קצה"ח סי' ר"נ

[עושה חדשות]

ומסתבר שכל הכרעה שמסופקת לפנינו אין בה כל תועלת

אז מה באמת הביאור ברשב"א וריטב"א קידושין עג. דספק קבוע חשיב רוב וס"ס?
(הציור, כשיש ספק על השתוקי האם הוא פסול הוא כשר, כי אם אמו הלכה אל הבועל הר"ז קבוע, ואם הוא הלך אליה כל דפריש מרובא דכשרים פריש, וע"ז כ' הרשב"א דמ"מ יש רוב, והריטב"א כ' דהוי ס"ס. וכך גם הפשטות בגמ' כתובות טו. דבתרי רובי הוי רוב למרות שכלפי רוב עיר יש חשש קבוע ורק כלפי רוב סיעה ליכא. ואולי הרא"ש בנזיר יב. פליג בזה, כי ביאר שם מה שאמרו "אימור בשוקא" דהוי קולא בדרבנן. ושמא יש לחלק. ויש לציין את דברי הרא"ה בכתובות טו. דמבו' בדבריו בבירור דספק קבוע מבטל את הכרעת הרוב לגמרי).
ובאמת ליבי אומר לי, שספק קבוע שאני, כיון שיש ודאי רוב ורק ספק קבוע, אבל ספק עדים-חזקה-אומדנא אינו מוסיף כלום על הספק האורגינלי. (אולי עפ"ד רש"י סנהד' עט. דקבוע הוי הכרעה הסותרת את הרוב אבל לא מבטלתו מעיקרא, ואולי עפ"ד הגר"ח הנודעים, ואולי גם בלא"ה).

זאת ההזדמנות להוקיר את כתיבתו של הרב ישנו,
סיני ועוקר הרים, דבריו בבהירות נאמרים.

[איש טלז]

ראוי לציין שדברי התוס' הרא"ש בכתובות מבואר דס"ס כשיש הכרעה של רוב על אחד מהספיקות ג"כ נאמר בזה דינא דס"ס ויש להאריך בביאור הענין

[פרי יהושע]

לכא' ספק קבוע אינו קבוע כלל, דהלא כל עניין הקביעות כפשטא הוא כעין דבר חשוב וניכר שאינו בטל, ואם יש לי ספק האם יש כאן דבר חשוב וניכר, הלא אין הוא ניכר באמת.כתבתי מקופיא כי איני מצוי כעת שם, ואולי בכ"ז הועלתי משהו אז דיי.

[ישנו]

ומסתבר שכל הכרעה שמסופקת לפנינו אין בה כל תועלת

אז מה באמת הביאור ברשב"א וריטב"א קידושין עג. דספק קבוע חשיב רוב וס"ס?

שם יש רוב לפנינו ספק אם אפשר לסמוך עליו משום ספק קבוע, ודמי לדברי התוס' על ר"ח דעדים ספק כשרים מועילים להחזיק [וכ"ה בעוד ראשונים], ולא דמי לספק אם יש ראיה כי למעשה לדידן לא הוכח, ומה שכת' הראשונים משום ס"ס אין הכוונה לס"ס ממש אלא כש"כ הריטב"א דדמי לס"ס, היינו דאע"פ שספק זה כבר גרע מרוב דעלמא כי יש בו צד קבוע, עדיין עדיף צד הרוב משום שיש בו עכ"פ אפשרות של רוב בלי קבוע ודמי קצת לס"ס ועוד יל"ע.

הרב פר"י - בראשונים מפורש של"ח רוב גמור ורק מדין ס"ס מועיל [וכש"נ אין הכוונה ס"ס ממש אלא דדמי לס"ס].

[עושה חדשות]

נזכרתי כעת, הר"ן בסוג' תקפו כהן על ספק הודאה. שייך לעניננו?

[פרי יהושע]

הרב פר"י - בראשונים מפורש של"ח רוב גמור ורק מדין ס"ס מועיל [וכש"נ אין הכוונה ס"ס ממש אלא דדמי לס"ס].

כמדומני עדין י"ל ברא' כמש"כ, כי ש איזו ריעותא ברוב מחמת ספק קבוע, אבל לא חשיב ככל קבוע כסברתי, ועוד יל"ע כמובן וכתבתי מקופיא בעלמא.

[עושה חדשות]

על התוס' הנ"ל חולין פו. כ' הש"ש ג-טו כך:

ובדברי התוס' שדברנו יש לדקדק במה שכתבו דחכמים מספקא להו שמא רוב מעשיהן מתוקנין או שמא רוב מקולקלין, ואמאי לא סגי להו לומר דמספקא להו שמא רוב מתוקנים ושמא פלגא ופלגא דהוי נמי נבילה משום חזקת איסור, ואפשר דכה"ג הוי שרי לגמרי משום ספק ספיקא שמא רוב מתוקנים ואת"ל פלגא ופלגא אימר שפיר שחט:
וכענין ספק ספיקא זו כתב הריטב"א פרק עשרה יוחסין (קידושין עג.) גבי שתוקי דרוב כשרין אצלה ומספקא לן דילמא אזלא איהי לגבייהו והו"ל קבוע וכמחצה על מחצה, וכתב שם להקשות דהו"ל ספק ספיקא חדא דילמא אזלא אינהו לגבה והו"ל רובא דכל דפריש מרובא פריש, ואת"ל דאזלא איהי לגבייהו אכתי הו"ל פלגא ופלגא ואימר לכשר נבעלה

והיינו דס"ל דספק רוב מהני, ולא רק ודאי רוב וספק קבוע.

[עושה חדשות]

כעת ראיתי בשערי יושר א-א(!) שעמד על הענין של ספק קבוע ספק רוב וכו'.

(וצ"ע לפמש"כ הרשב"א בחולין צד: דספק קבוע ל"ה קבוע, למה בקידושין עג. הוצרך להא דהוי רוב וס"ס. אמנם החילוק הוא פשוט, בין ודאי איסור וספק קבוע, ובין ודאי קביעות אבל ספק בעיקר האיסור. ודו"ק).

וע"ע במצו"ב -

ספק קבוע - מהדו''ק.PDF

(525 KiB) הורד 178 פעמים

ויש לציין עוד להמבו' בד' הרמב"ן בכתובות דט"ו (ורשב"א ב"ק מד:) שאפי' באופן של קבוע יש כאן משמעות של רוב, "שאינו רוב גמור".

[עושה חדשות]

שו"ר -
רעק"א מהדו"ק סי' קו ומה דהכריח ש"ב מעכ"ת נ"י כדבריו דא"כ בכל ס"ס דשם אונס חד הוא לשתרי מדין רוב צדדים, לענ"ד יסוד הדבר דהיכי דבאנו לחדש ולעשות רוב על ידי צרופי צדדים בזה כל הצדדים שהם משם אחד מקרי צד אחד, משא"כ בההיא דהרשב"א דאיכא רוב בפנינו, אלא שבאנו לדון ולהרס הרוב דאולי היה בענין דהדין שלא ליזל בי' בתר רובא בזה אמרינן כיון דגם באותו צד אפשר דכך היה קיימא הרוב שלפנינו.


===


בענין אחר בכלל, (ולא רציתי לפתוח לזה אשכול נפרד), יש להעיר במעשה הידוע מהגרי"ס, דלכאו' הצדק עם הפונדקאי הסומך על רוב מצויין וכו' מומחין הן - מחד גיסא, ומאידך - מקיים בלווה וסלף בוגדים ישדם.

הגרי''ס.png (21.94 KiB) נצפה 2284 פעמים

[ישנו]

בעניין ספק רוב ברובא דאיתא קמן - בגמ' בב"ב כ"ג: מסקי' דרוב וקרוב אזלי' בתר רוב, ועגלה ערופה חייבים רק בב' ערים שוות (דאל"כ אזלי' בתר עיר עם רוב תושבים), והנה מלבד שתמוה להעמיד חיוב עגלה ערופה בציור רחוק כ"כ, גם לא ייתכן כלל לומר כן כפי ששמעתי מהגרחי"ש להק' עפ"י דברי הגרעק"א הידועים דהיכא דאיכא חמישים ואחד כשרים בעיר וחמישים פסולים דקיי"ל דאזלי' בתר רוב כשרים, וכת' הגרעק"א דכ"ז לאחר מחוץ לעיר, אבל לכשר מבני העיר אסורה, כיוון שיודע שלא בא עליה נמצא שלדידיה ליכא רוב אלא מע"מ. ומעתה איך יביאו הזקנים עגלה, והרי כ"א מן הזקנים יודע שלא הרגו ונמצא שלדידיה יש רוב שהרוצח מהעיר השניה וליכא קורבא.
ונראה ברור ששווים אין הכוונה שווים ממש במספרם אלא שאין ידוע רוב לחד מינייהו, ועכ"ז ספק רוב אין מבטל את הקורבה, דרובא דאיתא קמן ל"מ אלא במקום שספור לפנינו, ולא במציאות לא ידועה שמא יש רוב. (וכן נראה בתינוק הנמצא במחצה ע"מ שאין הכוונה שספרו את מספר תושבי העיר אלא שאין ידוע רוב).