והוא דומיית העבד הנרצע לאדונו, שאין לו שכר לעולם הבא על אותה עבודה שעובד אותו, דמה מצוה עושה לעובדו, אדרבא ראוי לעונש, כיון שמכניס עצמו בבחינת אשה דפטורה ממצות עשה שהזמן גרמא.
בערל פיינער כתב:וכי המצורע פטור ממצוות כבהמה? אתה מוציא דברים מהקשרם.
ר_חיים_הקטן כתב:ע' רמב"ן בקידושין שכתב שהעבד עברי אסור בבת ישראל.
אבל כך נראה לי דכיון דשני קנינין הן בעבדות [=דעבד כנעני], אחד קנין ממון והוא קנין דמעשה ידיו, ואחד קנין איסור שהוא אוסרו בבת ישראל ופוטרו ממקצת מצוות, וקנין הגוף הזה הוא המצריכו גט חירות ואינו נפקע בדיבור, דומה לקנין אישות שהוא צריך גט להתירו, וממנו הוא למד, לפיכך אמרו שאף עבד עברי יש לרבו בו קנין איסור, שהרי מתירו בשפחה כנענית, ואין קנין איסור נפקע בלא גט, בין באישות בין בעבדות
וירטואלי כתב:ר_חיים_הקטן כתב:ע' רמב"ן בקידושין שכתב שהעבד עברי אסור בבת ישראל.
הרמב"ן כתבאבל כך נראה לי דכיון דשני קנינין הן בעבדות [=דעבד כנעני], אחד קנין ממון והוא קנין דמעשה ידיו, ואחד קנין איסור שהוא אוסרו בבת ישראל ופוטרו ממקצת מצוות, וקנין הגוף הזה הוא המצריכו גט חירות ואינו נפקע בדיבור, דומה לקנין אישות שהוא צריך גט להתירו, וממנו הוא למד, לפיכך אמרו שאף עבד עברי יש לרבו בו קנין איסור, שהרי מתירו בשפחה כנענית, ואין קנין איסור נפקע בלא גט, בין באישות בין בעבדות
וירטואלי כתב:ר_חיים_הקטן כתב:ע' רמב"ן בקידושין שכתב שהעבד עברי אסור בבת ישראל.
הרמב"ן כתבאבל כך נראה לי דכיון דשני קנינין הן בעבדות [=דעבד כנעני], אחד קנין ממון והוא קנין דמעשה ידיו, ואחד קנין איסור שהוא אוסרו בבת ישראל ופוטרו ממקצת מצוות, וקנין הגוף הזה הוא המצריכו גט חירות ואינו נפקע בדיבור, דומה לקנין אישות שהוא צריך גט להתירו, וממנו הוא למד, לפיכך אמרו שאף עבד עברי יש לרבו בו קנין איסור, שהרי מתירו בשפחה כנענית, ואין קנין איסור נפקע בלא גט, בין באישות בין בעבדות
בן סופרים כתב:מקנין איסור ועד להיות כאשה הפטורה ממצות עשה שהזמן גרמא, המרחק רב, לא נראה לענ"ד שניתן ליישב תמיהה זו אלא ע"ד הסוד או טעות סופר, עין זוהר ענין שש שנים דוכרא וכו' ולמה א"כ להעלות תמיהות שכאלו?
בן סופרים כתב:בראשונים שלפנינו כתוב רק לאסרו בבת ישראל ולפוטרו בקצת מצוות ולא עם התוספת שאינו חייב בהם אלא כנשים.
אבל כך נראה לי דכיון דשני קנינין הן בעבדות, אחד קנין ממון והוא קנין דמעשה ידיו, ואחד קנין איסור שהוא אוסרו בבת ישראל ופוטרו ממקצת מצוות, וקנין הגוף הזה הוא המצריכו גט חירות ואינו נפקע בדיבור, דומה לקנין אישות שהוא צריך גט להתירו, וממנו הוא למד, לפיכך אמרו שאף עבד עברי יש לרבו בו קנין איסור, שהרי מתירו בשפחה כנענית, ואין קנין איסור נפקע בלא גט, בין באישות בין בעבדות
ר_חיים_הקטן כתב:לא נראה לענ"ד שניתן ליישב תמיהה זו אלא ע"ד הסוד או טעות סופר, עין זוהר ענין שש שנים דוכרא וכו'
יביי כתב:ואגב שאלה זו, שאלתי ובקשתי אם מישהו מצא במפורש מה דין עבד עברי בעלייה לרגל למצוות 'ראיה' [לא שמחה], האם כיון שאמרה הגמ' חגיגה ד' א' שעבד כנעני [כך מוכח מהמשך הגמ' שמשוה דינו לאשה] פטור משום המצוה לעלות ולהיראות 'אל פני האדון ה' ' - יצא מי שיש עליו אדון אחר, האם ע"ע אינו נחשב כמי שיש לו אדון אחר?
שמן הטוב כתב:ר_חיים_הקטן כתב:לא נראה לענ"ד שניתן ליישב תמיהה זו אלא ע"ד הסוד או טעות סופר, עין זוהר ענין שש שנים דוכרא וכו'
אכן ניבא ולא ידע מה ניבא.
ראה זוהר פרשת בהר, ובשביעית ישלחנו לחפשי חִנָּם, מפרש הזוה"ק חינם היינו דומיא דמצרים שאכלו חינם בלא עול מצוות, ואח"כ אמר תָּא חֲזֵי, עֲבָדִין פְּטוּרִין מֵעוֹל מַלְכוּתָא דִּלְעֵילָּא, וְעַל דָּא פְּטוּרִין מִן הַמִּצְוֹת. מַאי עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. אֶלָּא, כְּהַאי תּוֹרָא דְּיָהֲבִין עָלֵיהּ עוֹל בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין לְאַפָּקָא מִנֵּיהּ טַב לְעָלְמָא. וְאִי לָא קַבִּיל עָלֵיהּ הַהוּא עוֹל, לָא עָבִיד מִדִי. הָכִי נָמֵי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְקַבְּלָא עָלֵיהּ עוֹל בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר דְּיִפְלַח בֵּיהּ בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ. וְאִי לָא קַבִּיל עָלֵיהּ הַאי בְּקַדְמִיתָא, לָא יֵיכוּל לְמִפְלַח. תרגום: בֹּא וּרְאֵה, עֲבָדִים פְּטוּרִים מֵעֹל הַמַּלְכוּת שֶׁלְּמַעְלָה, וְלָכֵן פְּטוּרִים מִן הַמִּצְווֹת. ואמנם צ"ב, אך אלו הם דברי קדשו של הזוהר, - וודאי נתכוין שפטורין ממצות יתירות של ישראל על עבד כנעני.
עין עוד יבמות ע. ובראשונים שם דע"ע אילו היה גופו קנוי לגמרי היה פטור ממצות כעבד כנעני, וזה היה נידון הגמ' שם להוכיח שאינו קנוי.
בן סופרים כתב:אלי כהן כתב:בן סופרים כתב:בראשונים שלפנינו כתוב רק לאסרו בבת ישראל ולפוטרו בקצת מצוות ולא עם התוספת שאינו חייב בהם אלא כנשים.
איפה כתבו ראשונים לאסור עבד עברי בבת ישראל? זה נאמר רק על עבד כנעני.
הרמב"ן כשהוא מבאר קנין איסור מהו, כותב וז"ל ואחד קנין איסור שהוא 'אוסרו בבת ישראל ופוטרו ממקצת מצות' וכו' והרי פשוט וברור דדיבר על עבד עברי, דעבר כנעני לא נפטר משום מצוה רק מתחייב. ואולם באמת הדברים מחודשים עד למאד, מנין לנו מקור לאיסור בבת ישראל [אדרבה רק ביש לו אשה ובנים רבו מוסר לו וכו' ונמצא עתה נאסר באשתו?], ואולי מאחר וע"כ התירה תורה עבד בשפחה כנענית ע"כ דירד מקדושת ישראל, ליאסר בבת ישראל ומכאן הוציא הרמב"ן דפטור ממקצת מצוות [כנשים] דעשאתו תורה כעבד כנעני שחייב במצוות כאשה ודוק. וא"כ יש לנו מקור טהור לבעל השבט מוסר' הנ"ל. ואני בחפזי כתבתי לעיל דודאי יש ט"ס בשבט מוסר והדרנא בי 'בחינת שניהם רצים בערב שבת פטור'
שבט מוסר כתב:דבר תמיהה מצאתי בספר מגלה צפונות (פרשת צו) להגה"ק בעל שבט מוסר זי"ע, וז"ל:והוא דומיית העבד הנרצע לאדונו, שאין לו שכר לעולם הבא על אותה עבודה שעובד אותו, דמה מצוה עושה לעובדו, אדרבא ראוי לעונש, כיון שמכניס עצמו בבחינת אשה דפטורה ממצות עשה שהזמן גרמא.
והלא הנרצע שהוא עבד עברי חייב בכל המצוות?
ובשביעית יצא לחפשי חנם, חנם מהו חנם, דלא יהיב למאריה כלום, אלא, דא רזא הכא אוליפנא כתיב (במדבר יא) זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, בלא ברכה, דלא הוה עלנא במצרים עול דלעילא, ת"ח עבדין פטורין מעול מלכותא דלעילא ועל דא פטורין מן המצות
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 391 אורחים