מעריב בפלג המנחה - מה עם סמיכת גאולה לתפילה?

[לעומקו של דבר]

בסי' רל"ג מבואר בפוסקים שאפשר לכתחילה לעשות כר' יהודה ולהתפלל ערבית מפלג המנחה. אלא אם כן לפעמים עושה כרבנן שאז יש בעיה דתרתי דסתרי וכו' .
וצ"ע דהלא ק"ש זמנה ודאי בשעה שבנ"א שוכבים ולא מפלג המנחה, וא"כ מפסידים סמיכת גאולה לתפילה. (כך לכאו' מבואר בסי' רל"ה).
(חלק מההנחות כאן יש לפקפק בהם אבל אם אפשר ממקורות ולא מסברא).

אבקש למי שיש תשובות בזה עם מקורות מהפוסקים.

(ובבקשת מחילה מכת"ר על כך שאני לא חיפשתי בעצמי מספיק מחמת הלחץ זו הדחק).

[בברכה המשולשת]

תשובת רה"ג המפורסמת.
הרבה מהמקורות בראשונים מצויים אצל י' כ"ץ במאמרו על זה (כמובן שההסברים שלו הם חסרי ערך ברובם המכריע),

[בן אדם]

זכית לכוון לקושיית התוס' הראשון בש"ס.

עי"ש שנחלקו רש"י והתוס' אם יוצא יד"ח בקר"ש של אחרי פלג המנחה, דעת רש"י שאינו יוצא בזה, וע"ז מק' התוס', ודעת התוס' שיוצא בזה, ונמצא שאין מקום לקושייתך.

ובאמת בעצם הדין של סמיכת גאולה לתפילה, משמע מהגמ' שיש שני ביאורים בזה, א' להסמיך פרשת קר"ש לתפילה, ב' להסמיך ברכת גאל ישראל לתפילה, ולכאורה אם הדין היא להסמיך גאל ישראל, הרי יוצא בזה ואין מקום לקושיא, ואפי' אם היא דין בקר"ש, מהיכי תיתי דבעינן להסמיך "מצות" קריאת שמע לתפילה, שפיר י"ל בדעת רש"י דס"ל שלא בעינן אלא להסמיך קריאת שמע בעצם לתפילה, ל"ש אם יוצא בזה ל"ש אם אינו יוצא בזה. ובפשטות בהא גופא נחלקו רש"י והתוס'.

תדע, שהרי מבואר בהלכה לגבי קר"ש של שחרית, אם חושש האדם שיעבור זמן קר"ש עד אשר יגיע לברכת קר"ש, יקרא קר"ש לפנ"ז ויכוון לצאת בזה, ולא מצינו בזה שמי שכבר יצא א"צ להסמיך גאולה לתפילה. וע"כ שסמיכת גאולה לתפילה, לאו דוקא בסמיכת מצות קר"ש, אלא על סמיכת עצם קריאת פרשות אלו לתפילה, ל"ש אם יוצא בזה ול"ש אם אינו יוצא בזה.

[משה1]

ראה משנה ברורה ביאור הלכה סימן מו ד"ה כי

כי לפעמים וכו'. עיין בביאור הגר"א שכתב ול"נ שאין נכון בזה לצאת בלא ברכות וגם לא יסמוך גאולה לתפלה. והוא סובר בזה כשיטת הרא"ה שהובא בב"י דטפי עדיף לצבורא למימר ברכת ק"ש אק"ש דאורייתא עי"ש. ולכאורה נראה דדבריו סובבים אדברי רמ"א שמשמע מיניה שהוא מסכים להב"י במסקנתו דמוכח מיניה שסובר דאפילו אם הצבור לא יעברו זמן ק"ש אפ"ה יאמר בשכמל"ו כדי שיצא בזה והגר"א סובר דבכה"ג אינו כדאי לצאת בלא ברכות אבל אם הוא רואה שהצבור יעברו זמן ק"ש יותר טוב שיכוין לצאת כדי שלא ישאר בלא ק"ש וכמ"ש הב"ח והמ"א ושארי אחרונים או אפשר שסובר הגר"א דאפילו בזה יותר טוב שיקרא ק"ש בזמנה בברכותיה ויסמוך גאולה לתפלה ויתפלל ביחידי ממה שיקרא בלא ברכות ולהתפלל אח"כ עם הצבור וצ"ע.

וגם צ"ע לכאורה במה שסיים הגר"א וגם לא יסמוך גאולה לתפלה, הלא הוא סומך גאולה לתפלה אח"כ, ואף שבק"ש כבר יצא לא מזיק כלל לענין זה, כדאיתא לקמן בסימן ס"ו ס"י בהג"ה ובמ"א עי"ש וגם הגר"א מסכים שם להמג"א ואפשר שכונתו כך לפי מה שידוע לנו שדעתו הוא לומר ואומרים פעמים בכל יום ד' אלקינו ד' אחד והוא ממש כשיטת הרא"ה המובא בב"י ולזה כתב הגר"א על דברי הרמ"א שסובר כב"י ולי נראה שאין נכון בזה לצאת וכו' פירוש דאם יאמרו שמע ישראל וגו' ממ"נ שלא כדין יתעביד דאם יאמרו בלא ברכות בודאי אין נכון וגם אם ירצה לאומרם עתה בברכות לא יסמוך גאולה לתפלה כדי שיוכל אח"כ להתפלל בצבור לכך יותר טוב שידלג תיבת שמע ישראל. וכ"ז כתב הגר"א לפי מה שסובר הרמ"א דיוצא בזה אבל לפי מה שביארנו במ"ב דלא יכוין לצאת בזה אלא א"כ יראה שהצבור יעברו זמן ק"ש אפשר דהוא מודה ג"כ כמו שכתבנו בתחלת דברינו:

[לעומקו של דבר]

תודה גדולה.
אני צריך מהפוסקים, ולא מהראשונים. כוונתי טור ב"י מ"א מ"ב וכו'.
אולי אחדד את השאלה כך:
לפי מי שסובר שזמן ק"ש גם לר"י אינו מפלג המנחה, היאך אמרינן דעביד כמר עביד, הלא אינו סומך גאולה לתפילה.
תשובות אפשריות:
דעביד כמר עביד הוא רק בדיעבד/צורך מצווה
סגל"ת מתקיימת גם באמירת ק"ש גרידא אפילו שלא בזמנה
סגל"ת מתקיימת באמירת ברכות ק"ש לפני התפילה, וגם אם זמן ק"ש אינו מפלג המנחה, זמן ברכות ק"ש מפלג המנחה.
סגל"ת בערבית אינו חובה כ"כ ובמקום צורך יכול לבטלו.
מה דאמרינן שא"א לקרוא ק"ש מפלג המנחה הוא רק בגלל שהווי דאורייתא ולכן יחזור ויקרא, אבל סגל"ת הוא דרבנן.

בכפילת ההודאה.

[לעומקו של דבר]

אחר החיפוש, אכתוב שלמעשה למצוא תשובה לזה בפוסקים קצת קשה, כיוון שלמעשה מוסכם ככלל שאין להתפלל לכתחילה בפלג, ממילא הבדיעבד יכול להתיר גם לא לסמוך גאולה לתפילה.

למעשה, הסכמת הפוסקים (וגם הראשונים) נראה יותר שברכות ק"ש הם עיקר סמיכת גאולה לתפילה. וממילא תלוי אם ברכות ק"ש זמנם כזמן ערבית שאליבא דר"י אפשר מפלג המנחה, ואז הקדמת מעריב לפלג אפשרית יחד עם סגל"ת,
או שזמנם כזמן ק"ש ומצאה"כ (א"נ שחייבים לאומרם יחד עם ק"ש דחובה), ואז הקדמת מעריב לפלג המנחה מבטלת סמיכת גאולה לתפילה.

ויש בזה קצת סתירה בפוסקים, בסי' רל"ה מבואר בשו"ע ובפוסקים שהמקדים תפילת ערבית מפלג המנחה קורא עמה את ברכות ק"ש, וממילא אין בעיה של ביטול סמיכת גאולה לתפילה.
אבל בסי' רצ"ג (ורצ"ט) מבואר בפוסקים (מ"א ומ"ב וש"פ) שכשמקדים ערבית מפסיד סמיכת גאולה לתפילה. וצ"ע.

[ממרומי היער]

תעיין בתשובה הראשונה בספר תרומת הדשן.

[לעומקו של דבר]

תעיין בתשובה הראשונה בספר תרומת הדשן.

תודה.

[כדכד]

יש תשובה בדברי יציב לאחד ששאל אותו אם אין לו מנין במוצ"ש בזמן ר"ת אם עדיף שיתפלל ביחידות בזמן ר"ת או במנין בצאת השבת שלפי הגאונים וכל יום היה נוהג השואל להתפלל במנין לפני זמן ר"ת ולקרוא ק"ש אח"כ. הדברי יציב עונה שבמוצ"ש עדיף שלא לעשות כן, אך לשיטת הדברי יציב שזמן ר"ת הוא צה"כ מדינא הרי שתפלת ערבית לפני כן דינה כתפלה מפלג המנחה ומוכח מזה שגם הוא סובר שהמתפלל לפני צאה"כ יקרא ק"ש אח"כ (ונדמה לי שקורא עם הברכות בתפלה).
כיון שבקשת מקורות באחרונים הפניתי לשם אך איני זוכר היכן בדברי יציב

[לעומקו של דבר]

יש תשובה בדברי יציב לאחד ששאל אותו אם אין לו מנין במוצ"ש בזמן ר"ת אם עדיף שיתפלל ביחידות בזמן ר"ת או במנין בצאת השבת שלפי הגאונים וכל יום היה נוהג השואל להתפלל במנין לפני זמן ר"ת ולקרוא ק"ש אח"כ. הדברי יציב עונה שבמוצ"ש עדיף שלא לעשות כן, אך לשיטת הדברי יציב שזמן ר"ת הוא צה"כ מדינא הרי שתפלת ערבית לפני כן דינה כתפלה מפלג המנחה ומוכח מזה שגם הוא סובר שהמתפלל לפני צאה"כ יקרא ק"ש אח"כ (ונדמה לי שקורא עם הברכות בתפלה).
כיון שבקשת מקורות באחרונים הפניתי לשם אך איני זוכר היכן בדברי יציב

דברי יציב סימן קל"ד עיי"ש. אבל לא הבנתי איך מעכת"ר מוציא מזה מש"כ.
ואגב שהזכרת תשובה זו, יש הרבה לעמוד על דבריו לענ"ד. הוא מסיק שם להתפלל ביחידות במקרה כזה. היינו למי שנמצא באר"י ויש לפניו במוצ"ש מניין רק בזמן הגאונים. הוא מתבסס על דברי מהרש"ל שכותב שהיום לא להתפלל של מוצ"ש בשבת כי יש לחשוש שיבואו להקל במלאכה, ועושה מזה "חשש דאורייתא". ואחרי שנהיה "חשש דאורייתא", ואז יש לנו זמן ר"ת שהוא ג"כ "ספק דאורייתא", וא"כ נפל חשש דאורייתא בספק דאורייתא, ודוחה תפילה בציבור.
והרבה ילע"ד כמבואר בהודעה הבאה.

[לעומקו של דבר]

ולענ"ד הרטושה דברים אלו של הגאון העצום מקלוזינבורג פלא פלאים ממש, מרפסן איגרי, וכפי הידוע לי לא אישתמיט שום אדם לומר כן.

ואכתוב בקצרה, ראשית מהרש"ל כותב זאת כאחד מתרי טעמי, והפוסקים מצטטים רק טעמו השני שהוא דזה דבר משונה לרבים, וטעם זה הרי מתהפך על פניה של תשובתו זו של הדברי יציב, דהרי להתפלל מעריב ביחידות באר"י בגלל זמן ר"ת הוא ודאי דבר תמוה לרבים (ועוד בזמנו שלא היה כמעט נמצא באר"י מי שנוהג ר"ת אפי' לחומרא בדאורייתא),
א. וגם דברי מהרש"ל לא מוסכמים דהרי השו"ע והרמ"א השמיטוהו,
ב. וגם האחרונים שהביאו דבריו (כמ"א ומ"ב) המשיכו לדון בהלכה זו של תפילת מוצ"ש בשבת, ומשמע מהם שגם הם ס"ל שמהרש"ל לא סתם הגולל על דין זה אלא רק כותב להתרחק מזה, ראה לשון הגר"ז סי' רצ"ג (שמזכירו שם בדברי יציב), אחר שמזכיר באורך דין תפילת מוצ"ש בשבת, מוסיף: "יש אומרים שאף שחכמים התירו לאדם לעשות כן טוב לאדם ליזהר שלא יעשה כן מפני שהוא דבר התמוה לרבים", הא ותול"מ , ועכ"פ לא נשמע מעולם שלפי מהרש"ל הוא "חשש דאורייתא",
ג. ובכלל כאשר זו הוראה פרטית לאדם ת"ח, ומזהירים אותו בפירוש שלא יקל במלאכות, מן הסתם ודאי י"ל שאין לחשוש שיקל במלאכות, וכל החשש הוא בהוראה לרבים וע"ה.
(ולפע"ד באמת מה שהשמיטו האחרונים טעם זה במהרש"ל, נראה פשוט כי הי' קשה להם הלא הגמ' וכל הראשונים לא חששו לזה, והרי החשש הזה הי' קיים גם בזמנם, ולכן נקטו הטעם השני של מילתא דתמיהא, שזה התחדש רק היום)
ד. ובוודאי כאשר יש לצרף לזה ספק דשיטת ר"ת, ובוודאי באר"י שהמנהג דלא כר"ת (והשואל הנ"ל הוא יחיד במקומו ולא קהילה שבאה מחו"ל עם מנהגיה ונוהגת כר"ת).
ה. ובפרט כה"ג שמתפללין עכ"פ אחר שלושים דק' מהשקיעה כהמנהג באר"י, בזה ודאי יש עוד שיטות לצרף לזה.
ו. עוד פלא מה שהמציא שם שרק משום אונס מצווה דאורייתא התירו להתפלל של מוצ"ש בשבת, הוא פלא גדול, ולא נזכר בשום מקום בראשונים ובאחרונים, והא ראיה שגם הוא לא מצא כן בשום מקום, אלא רק מצא שיש מהראשונים שהזכירו משל לצורך מצווה "למול או על עסקי הכנסת חתן וכלה", והוא רוצה לדייק בלשונם שדווקא מצוות דאורייתא, ולהמציא פלוגתא בינם לבין הראשונים שכתבו דוגמאות של מצווה דרבנן, ואין הדרך כן להמציא מחלוקות בראשונים (ובראב"ד איתא "משום צורך שעה")
וכן נפסק בשו"ע צורך מצווה סתם, וכ"ז לכאו' בחינם.
ז. (ואפילו לו יהיבנא שיש ראשונים שס"ל הכי, השו"ע כתב מצווה סתם והאחרונים לא פליגו עליו בזה א"כ נפסק דלא כהנהו ראשונים).

ועוד יותר פלא אצלי, הלא יכל רבינו הגה"ק הנ"ל לכתוב דברים פשוטים, שדין תפילה בציבור אינו חובה גמורה כידוע, ובפרט באופן שהתפילה עצמה רשות כתפילת ערבית, אז לצורך כזה אין להקדים להתפלל של מוצ"ש בשבת. ובפרט שבשביל התפיב"צ יפסיד גם סמיכת גאולה לתפילה. ובפרט שיצטרך לעשות כ"ז בקביעות. ואף שנפסק בהלכה שצורך תפיב"צ הוא כן סיבה להקדים להתפלל מהפלג, הב"ע ביום חול, אבל לא בשבת שיש חומרא נוספת לעשות כן מצד חילול השבת וביטול תוספת שבת. ובפרט בכה"ג שנוהג תמיד להתפלל מנחה אחר פלג המנחה, והוי תרתי דסתרי. (ואולי נחשב גם תרתי דסתרי בו ביום דחמיר טפי, כי הציבור סתמא התפלל מנחה אחרי פלג המנחה, אמנם הוא עצמו יכול להתפלל מנחה גדולה, וצ"ע עדיין אם אין להתפלל עמם משום תרתי דסתרי שלהם).

[כדכד]

יש תשובה בדברי יציב לאחד ששאל אותו אם אין לו מנין במוצ"ש בזמן ר"ת אם עדיף שיתפלל ביחידות בזמן ר"ת או במנין בצאת השבת שלפי הגאונים וכל יום היה נוהג השואל להתפלל במנין לפני זמן ר"ת ולקרוא ק"ש אח"כ. הדברי יציב עונה שבמוצ"ש עדיף שלא לעשות כן, אך לשיטת הדברי יציב שזמן ר"ת הוא צה"כ מדינא הרי שתפלת ערבית לפני כן דינה כתפלה מפלג המנחה ומוכח מזה שגם הוא סובר שהמתפלל לפני צאה"כ יקרא ק"ש אח"כ (ונדמה לי שקורא עם הברכות בתפלה).
כיון שבקשת מקורות באחרונים הפניתי לשם אך איני זוכר היכן בדברי יציב

דברי יציב סימן קל"ד עיי"ש. אבל לא הבנתי איך מעכת"ר מוציא מזה מש"כ.
ואגב שהזכרת תשובה זו, יש הרבה לעמוד על דבריו לענ"ד. הוא מסיק שם להתפלל ביחידות במקרה כזה. היינו למי שנמצא באר"י ויש לפניו במוצ"ש מניין רק בזמן הגאונים. הוא מתבסס על דברי מהרש"ל שכותב שהיום לא להתפלל של מוצ"ש בשבת כי יש לחשוש שיבואו להקל במלאכה, ועושה מזה "חשש דאורייתא". ואחרי שנהיה "חשש דאורייתא", ואז יש לנו זמן ר"ת שהוא ג"כ "ספק דאורייתא", וא"כ נפל חשש דאורייתא בספק דאורייתא, ודוחה תפילה בציבור.
והרבה ילע"ד כמבואר בהודעה הבאה.

המסקנה שלי היא מזה שהוא אומר שבחול כן יתפלל עם הצבור כולל ק"ש וברכותיה ויקרא ק"ש אחרי הזמן לשיטתו שוב וזאת משום שהזמן עד זמן ר"ת לשיטתו הוא מפלג המנחה ומכאן שלשיטתו המתפלל ערבית מפלג המנחה קורא ק"ש וברכותיה וסומך גאולה לתפלה אע"פ שאינו יוצא בזה ידי קריאת שמע.

[לעומקו של דבר]

יש תשובה בדברי יציב לאחד ששאל אותו אם אין לו מנין במוצ"ש בזמן ר"ת אם עדיף שיתפלל ביחידות בזמן ר"ת או במנין בצאת השבת שלפי הגאונים וכל יום היה נוהג השואל להתפלל במנין לפני זמן ר"ת ולקרוא ק"ש אח"כ. הדברי יציב עונה שבמוצ"ש עדיף שלא לעשות כן, אך לשיטת הדברי יציב שזמן ר"ת הוא צה"כ מדינא הרי שתפלת ערבית לפני כן דינה כתפלה מפלג המנחה ומוכח מזה שגם הוא סובר שהמתפלל לפני צאה"כ יקרא ק"ש אח"כ (ונדמה לי שקורא עם הברכות בתפלה).
כיון שבקשת מקורות באחרונים הפניתי לשם אך איני זוכר היכן בדברי יציב

דברי יציב סימן קל"ד עיי"ש. אבל לא הבנתי איך מעכת"ר מוציא מזה מש"כ.
ואגב שהזכרת תשובה זו, יש הרבה לעמוד על דבריו לענ"ד. הוא מסיק שם להתפלל ביחידות במקרה כזה. היינו למי שנמצא באר"י ויש לפניו במוצ"ש מניין רק בזמן הגאונים. הוא מתבסס על דברי מהרש"ל שכותב שהיום לא להתפלל של מוצ"ש בשבת כי יש לחשוש שיבואו להקל במלאכה, ועושה מזה "חשש דאורייתא". ואחרי שנהיה "חשש דאורייתא", ואז יש לנו זמן ר"ת שהוא ג"כ "ספק דאורייתא", וא"כ נפל חשש דאורייתא בספק דאורייתא, ודוחה תפילה בציבור.
והרבה ילע"ד כמבואר בהודעה הבאה.

המסקנה שלי היא מזה שהוא אומר שבחול כן יתפלל עם הצבור כולל ק"ש וברכותיה ויקרא ק"ש אחרי הזמן לשיטתו שוב וזאת משום שהזמן עד זמן ר"ת לשיטתו הוא מפלג המנחה ומכאן שלשיטתו המתפלל ערבית מפלג המנחה קורא ק"ש וברכותיה וסומך גאולה לתפלה אע"פ שאינו יוצא בזה ידי קריאת שמע.

יש"כ. (כוונתך למה שהוזכר בדברי השואל שכן מנהגו בחול והדבר"י חוזר על כך בתחילת התשובה)

[לעומקו של דבר]

להשלמת העניין, קובץ תשובות ראשונים בנושא זה, ערוך בכשרון ע"י ר"י סץ

[אחד התלמידים]

אני צריך מהפוסקים, ולא מהראשונים.

מה? האמנם אתה רומז שהראשונים אינם כלולים בפוסקים? זאת הפעם הראשונה בחיי שאני נתקל ברמיזה כזאת. אתמהה...

אני תמיד ידעתי, שגדולי הפוסקים, זה קודם כל הראשונים, במיוחד גדולי הראשונים (רי"ף, רמב"ם, רא"ש, רשב"א, רמב"ן, ר"ן, סמ"ק, וכדומה). ואליהם הסתפחו ברבות השנים גם האחרונים, כולל גדולי האחרונים (כגון ב"י, רמ"א, מ"א, ש"ך, משנ"ב, בא"ח, וכדומה).

ואין צורך להזכיר, שיש בימינו רבים משלומי אמוני ישראל (כגון עדת התימנים הבלדים) שהולכים רק לפי גדולי הפוסקים הראשונים, ולא לפי שום פוסקים אחרונים. ורובא דעלמא מתחשבים בכל הפוסקים, בין ראשונים ובין אחרונים. והמיעוט מתחשבים רק באחרונים, אבל גם הם מודים שבפוסקים נכללים גם הראשונים. על כל פנים, טרם ראיתי מי שסובר שהראשונים אינם חלק מהפוסקים.

[לעומקו של דבר]

אני מגיב מהר מהר לפני שתמשיך בהטפות: לצורך הנושא הייתי צריך מובאות מפוסקים אחרונים.

[אחד התלמידים]

אני מגיב מהר

לא צריך למהר, כי אני מגיב לאט.

מהר לפני שתמשיך בהטפות.

מה? הטפות? בסך הכל היבעתי את תמיהתי, ותמיהה אינה הטפה.

לצורך הנושא הייתי צריך מובאות מפוסקים אחרונים.

זה כבר יותר מובן לי. אבל לא זה מה שנשמע מדבריך הראשונים, שעליהם תמהתי (וכאמור לא הטפתי).